לרובנו, ביקור בתל־אביב או בכלל בגוש דן נשמע כמו מתכון לאסון, ובמיוחד בהרכב משפחתי דחוס ברכב. בעיית הפקקים הידועה מזמן הפכה לגורם שמרחיק אנשים ממרכז הארץ, ובמיוחד בתקופות כמו החגים, שבהם כל פקק מעייף הופך לסיוט בלתי נגמר. ולמרות זאת, חוץ מאבק וצפירות לגוש דן יש עוד המון להציע - מיפו העתיקה והציורית, דרך המוזאונים המרתקים של תל־אביב וכלה באוכל העשיר של העיר בני־ברק. לכבודכם יצאנו לסיור קצר במרכז, וחזרנו עם הצעה למסלול שבו לא תידרשו להניע את הרכב כלל בכבישים העמוסים, ותזכו לנסוע בנינוחות ולנצל כמה שיותר את האזור, ביום אחד גדוש ומלא חוויות.
לפני הכל: תשלום על התחבורה הציבורית
נסיעה בודדת ברכבת הקלה עולה 8 שקלים. חובה לתקף לפני הנסיעה, בתחנות שנמצאות במרחב הפתוח יש עמדות מיוחדות לתשלום ברב־קו. אפשר לשלם גם באפליקציה. נסיעה בודדת באוטובוס תעלה גם היא 8 שקלים וגם כאן אפשר לשלם ברב־קו או ביישומון ייעודי.למצטיידים ברב־קו, מומלץ לרכוש כרטיס חופשי יומי בעלות של 19 שקלים. עמדות טעינה פזורות בתחנות הרכבת הקלה, רכבת ישראל ובחנויות.
מקור: משרד התחבורה
התחנה הראשונה: דרך סלמה, יפו
יפו | צילום: יוסי אלוני
יפו | צילום: יוסי אלוני
| צילום: יפו תל אביב מוסף טיולים סוכות 2025 כתבה שיראל צילום יוסי אלוני 14.8.2025
קפה ביפו | צילום: יוסי אלוני
יפו | צילום: יוסי אלוני
יפו | צילום: יוסי אלוני
יפו | צילום: יוסי אלוני
יפו | צילום: יוסי אלוני
9:00 | משך הסיור כשעתיים
חוץ מהמרחב הימי המשותף וכמה כבישים, אין כמעט מה שמחבר בין יפו לתל־אביב. בניגוד לתל־אביב הסואנת יפו שקטה בהרבה, ובמקום מגדלי הזכוכית הצפופים תמצאו בה בתי אבן עתיקים, סמטאות ציוריות, גלריות, דוכני עתיקות ובעיקר שלווה.
הכי מעניין
המסלול מתחיל בתחנת הרכבת הקלה סלמה בשדרות ירושלים.
* למעוניינים – קפה משק עפאים, שהגיע מירושלים היישר ליפו העתיקה. ברחבה נוחה ומעוצבת תוכלו ליהנות מהמנות הטריות ומהקפה הריחני. כשרות צהר.
השוק היווני
דרך רחוב מרזוק ועזר השוקק חיים, מגיעים אל השוק היווני. מדובר בשוק אומנים מקסים שמתחיל ברחוב פנחס בן־יאיר ומתפרש לרחובות בן־פרחיה, הגימנסיה העברית ויועזר. סמטאות השוק הן יצירת אומנות בפני עצמה, אבל הן גם שופעות יצירות אומנות שמוצבות ברחוב, ומעידות בדרך כלל על גלריה שאתם נמצאים בקרבתה.
גלריה צבעונית במיוחד שלכדה את עינינו שייכת לבטי רובינשטיין. רובינשטיין היא אומנית ותיקה, שמציירת כבר שנים רבות את הנוף הישראלי בכישרון רב. היצירות שלה מלאות חיים, ולצד בעלה הגאה ("נשואים כבר חמישים שנה, אהבה מהטייק הראשון") היא מאירה פנים לעוברים והשבים שבאים להתפעל מיצירותיה.
רחוב בית אשל והפסקת קפה
בקצה רחוב פנחס בן־יאיר תגיעו לרחוב בית אשל, שבו כמה חנויות וינטג' ובתי קפה. שם נמצאת גם מילק בייקרי, קונדיטוריה מקסימה שעליה מנצחת השפית עדי קיהן, שעברה הכשרה מיוחדת בפריז ואצל השפים המוכרים בישראל. הקונדיטוריה ידועה במיוחד בזכות העוגות ומאפי הבוקר שלה, והמקום כשר ונוח.
אחרי הפסקת הקפה תוכלו להמשיך להסתובב ברחוב, אבל כדאי להתאפק ולשמור את ההתפעלות מחפצים עתיקים לשוק הפשפשים שמעבר לפינה.
מילק בייקרי, כשרות רבנות | שעות פתיחה: ראשון עד שישי, 7:00־15:00
בית אשל 5, תל־אביב־יפו | Gallery Betty Rubinstein | פתוח כל יום מ־10:00 עד 18:00
שוק הפשפשים ומגדל השעון
אי אפשר לסייר ביפו בלי לעבור בשוק הפשפשים הידוע, שמצדיק את מעמדו התיירותי. בין הדוכנים תמצאו תכשיטים, בגדים, שטיחים פרסיים מקוריים, אומנות עתיקה וחפצים "של פעם". בניגוד לשווקים בחוץ לארץ, כאן תוכלו גם לפצוח בשיחה עם בעלי הדוכנים, שתמיד ישמחו לספר על עברם ועל המקצוע שלהם. אחד מהם הוא משה סיני, מוכר שטיחים ברחוב עולי ציון, שהפליג איתנו בזיכרונות אל איראן הרחוקה ושלח אותנו לדרכנו עם טעם של עוד. את הסיור בשוק תסיימו במגדל השעון המפורסם, שעומד בכיכר המרכזית של יפו משנת 1901. מכאן תצאו דרך טיילת מפרץ שלמה אל תצפית תותחי החוף.
תצפית תותחי החוף
גם מי שאינו היסטוריון יודע שיפו טומנת בין אבניה היסטוריה רבת שנים ורבת דורות. אמנם המסלול המומלץ כאן לא כולל הדרכה, אבל תמיד כדאי לפתוח את גוגל ולקבל מעט רקע על האנשים שצעדו על המדרכות האלו לפניכם. בתצפית תותחי החוף שבטיילת מפרץ שלמה, תוכלו ליהנות מקו החוף של תל־אביב הנפרש לנגד עיניכם וגם לפגוש את תותחי החוף שנמצאו בחפירות בנמל יפו. התותחים הובאו על ידי השלטון העות'מאני בראשית המאה ה־18, והוצבו על חומות העיר. הם נועדו להגן מפני פשיטות בדואים מהיבשה, ומשודדי ים שהיו מגיעים אל החוף. מהתצפית ממשיכים בטיילת לכיוון כיכר קדומים.
כיכר קדומים
בסוף הטיילת תחכה לכם כיכר קדומים הגדולה, שרוב מסעדותיה אמנם לא כשרות, אבל הן מעניקות אווירה ים־תיכונית קדומה. הכיכר נבנתה בעקבות המרד הערבי הגדול בשנות ה־30 של המאה הקודמת. כשהבריטים ניסו לדכא את המרד, הם הפציצו את רוב בתי "שכונת המזלות", ונותרה הכיכר. כיום יש בה מרכז המבקרים של יפו העתיקה, מיצג תותחי נפוליאון ומזרקת המזלות, שבה מיצגים שונים.
נתיב המזלות ומוזאון אילנה גור
רגע לפני סיום הסיור הקצר ביפו העתיקה, תוכלו לעבור דרך סמטת נתיב המזלות, העמוסה גלריות צבעוניות ומבנים יפהפיים שנבנו בתקופה העות'מאנית. דרכה תגיעו לרחוב מזל דגים. נקודה מומלצת ברחוב הזה היא מוזאון אילנה גור, המורכב מעבודותיה של גור עצמה ומחפצי אומנות עתיקים של אומנים מכל העולם. לאחר הביקור במוזאון תוכלו לחזור דרך רחוב יהודה הימית אל תחנת הרכבת הקלה בלומפילד.
מוזאון אילנה גור | מזל דגים 4, יפו | ימים ראשון עד חמישי, 10:00־16:00
עוד המלצות לטיולים
התחנות הבאה: אלנבי - מוזאון ארץ ישראל
11:00 | משך הסיור כשש שעות
מהציוריות והשקט של יפו, תחנת אלנבי תנחית אתכם ללב הרעש של תל־אביב. דרך הרחוב השוקק תוכלו להגיע אל שוק הכרמל, תחנה שהיא כמעט חובה למבקרים בעיר הגדולה, ומתאימה במיוחד לצהרי היום.
הרכבת הקלה | צילום: יוסי אלוני
מוזיאון ארץ ישראל | צילום: יוסי אלוני
מוזיאון ארץ ישראל | צילום: יוסי אלוני
שוק הכרמל
בשוק הכרמל תמצאו דוכנים צבעוניים של ביגוד, תכשיטים ומזכרות. אבל אם הבטן כבר מקרקרת, עדיף שתנצלו את דוכני האוכל המקומיים, שרובם הגדול כשרים בהכשר הרבנות. בבדיקה פשוטה ברשת אפשר למצוא מגוון מדריכי סיורי אוכל וטעימות בשוק, אפשר להיעזר גם ברשימת ההמלצות הבאה למי שמעוניין לסייר בנינוחות ובכוחות עצמו:
אמפנדו שוק הכרמל – אמפנדס ארגנטינאי אותנטי ומחמם.
Cubacarmel - קובות אסליות במגוון צורות וטעמים, והשיא - צ'יפס מסולסל וממולח, שהמוכרים בדוכן יעודדו אתכם לצלם את תהליך הכנתו המרשים ולהעלות לסטורי.
בורקה הכרמל – ספינג' מרוקאי, שיחזיר אתכם ברגע לחנוכה בבית סבתא.
טרופה אסאי – דוכן שכולו על טהרת הפרי שמקורו באמזונאס, ומשגע את ישראל כבר שנים רבות.
המאפייה התימנית – כדי להגיע אליה תצטרכו לצאת לרגע מסמטאות השוק הצפופות אל כרם התימנים המזמין והצבעוני, אבל האוכל המחמם והאותנטי שווה את ההליכה הקצרה.
עוד תמצאו בשוק מגוון דוכני מיצים ופירות, וכן דוכני חלה־שניצל.
תוכלו לבקר גם במסעדת דגים חדשה וכשרה של השף טום אביב, טברנה דל מאר, המשלבת את האווירה התוססת של שוק הכרמל עם מנות יוקרתיות וישיבה נוחה ורגועה.
בסוף הביקור בשוק הכרמל, כשהבטן שבעה וגם העיניים, זה הזמן לתת מנוחה לרגליים בנסיעה נוחה ונעימה. מתחנת הכובשים/דניאל קחו את קו 10 שעובר בין כל חופי הים, והוא יביא אתכם אל התחנה הבאה: מוזאון ארץ ישראל.
מוזיאון ארץ ישראל
לפני שנגיע, המעוניינים יכולים לרדת באחת התחנות הצמודות לפארק הירקון ולבקר בפארק הגדול ביותר בישראל, שמציע השכרת אופניים, תערוכות וישיבה לצד מי הנחל.
אחרי חצי שעה שבה זכיתם לשבת ולצפות גם בחופי הים וגם בפארק הירקון הצבעוני, תגיעו אל מוזאון ארץ ישראל בתל־אביב. את הסיור במוזאון ערכנו בין השעות 13:00־17:00.
מור ונגה, אוצרות במוזאון: "המחשבה שלנו היא איך להעביר תחושות בצורה מוחשית. זה משמעותי לתת לילדים לארוג בעצמם, לצייר בעצמם. גם בני נוער, שבאים בגישה צינית יותר, שוקעים במלאכה"
המוזאון, ובמיוחד בתקופת החגים, מציע שפע תערוכות, פעילויות ואטרקציות לכל המשפחה, ואפשר בקלות להעביר בו יום שלם. אנחנו התרכזנו בביקור בבוסתן המרהיב, שנחנך לפני שנתיים. הכניסה אליו חינמית והיא מתאפשרת מחמישה שערים שפזורים בשטחו. הבוסתן מציע תשעים דונם של טבע, עתיקות ועולם חי. המבקרים בו ייהנו מבריכה אקולוגית, בית בד וטחנת קמח משוחזרים, ובארות עתיקות שנמצאו בשטח.
אחת הנקודות המעניינות בבוסתן היא הבית לתרבות יהודית ולפולקלור שיחכה לכם במבנה עשוי אבנים עתיקות. בביתן כמה תערוכות, כמו יודאיקה מקומית שמציגה חפצי יודאיקה שנוצרו בארץ ישראל מסוף המאה ה־19 ועד לשנות ה־60 של המאה ה־20. בהמשך תמצאו בית כנסת מהעיירה ארינו ורצ'לזה שבצפון מערב איטליה, שפעל במאה ה־18 והובא בשלמותו לביתן. ארון הקודש, המכונה "היכל" בלשון יהודי איטליה, הוא יחיד מסוגו בארץ. לקראת היציאה מהביתן תמצאו את עבודותיה המרשימות של הילה קרבלניקוב־פז, המתרכזות בחברה הדתית שממנה הגיעה. בתערוכה, קרבלניקוב־פז משתמשת בחומרים פשוטים כמו סרט הדבקה וטפטים כדי להציג רגעים מעולמה של אישה דתייה, בעזרת הנשים בבית הכנסת או בטקס בר המצווה של בנה.
עוד תמצאו בביתן חלק מתערוכתו המרהיבה של הצלם היווני ונגליס קיריס. בכישרון רב קיריס צילם דוגמנים ודוגמניות, לצד עובדי המוזאון עצמם, בלבוש יהודי עתיק מתרבויות שונות ברחבי העולם. על גב התמונות עוצרות הנשימה קיריס הוסיף רקמה, כדי להעמיק את היצירה ולהוסיף לה נפח אותנטי. התערוכה המלאה מוצגת בחלל התצוגה בהמשך.
כדי להיכנס לביתן לפולקלור, כמו גם לפלנטריום הנמצא בשטח הבוסתן ומציג מופעים אור־קוליים מדהימים, תצטרכו לרכוש כרטיס כניסה.
אחרי הביקור בבוסתן, או לפניו, תחנת חובה בביקור במוזאון היא התערוכה החדשה "שווה לחכות". בימים שבהם העברת מסר לאדם אחר נמשכת פחות מכמה שניות, בערב אחד תוכלו לסיים לצפות בסדרה שלמה ויצירת אומנות תדרוש כמה דקות שיחה עם צ'אט GPT, התערוכה הזו באה ללמד את הילדים ולהזכיר להורים את חוויית ההמתנה.
"מהרגע שאנחנו יוצאים לאוויר העולם, אנחנו במצב של המתנה", מסבירות האוצרות מור חיימוביץ' ונגה שרברק־שי, מאגף החינוך של המוזאון. "כשאנחנו מחכים בכביש ברמזור, או בחדר ההמתנה לרופא שיניים, ממתינים ללידה, ממתינים לחתונה שלנו. בין הדור שלנו לדור הילדים שלנו יש הבדל משמעותי: אנחנו היינו שולחים מכתבים, ומחכים עד שהם יגיעו אל הדואר, ימוינו, יישלחו, ויגיעו לכתובת של הנמען. הילדים שלנו גדלו לעולם שבו שולחים הודעה בוואטסאפ והיא מגיעה בתוך שנייה. כשאנחנו צילמנו במצלמה היינו צריכים ללכת לחנות, למסור את סרט הצילום, לחכות שהתמונות יחזרו. היום יש מצלמה בכל טלפון".
התערוכה מציגה דברים שדורשים המתנה, ולא מושפעים מהקדמה הטכנולוגית, כמו התבואה שגדלה, או היריון שנמשך תשעה חודשים. אבל היא גם מתייחסת להמתנה הקשה והמייסרת שאנחנו נמצאים בה יחד כעם, ההמתנה לשובם של החטופים.
"זו המתנה מורטת עצבים, שהיינו חייבים להתייחס אליה בתערוכה. אחת הדרכים לעשות זאת היא הצגת הגלויות של זאב אנגלמאיר, אומן שמצייר גלויות בטושים צבעוניים על דפי A4. יש לו סגנון מובחן מאוד, עם צבעים חזקים, והוא אדם מעורר השראה ואופטימי מאוד. יש לו גם איורים מאוד קשים, הרבה משפחות חטופים פנו אליו והוא צייר את יקיריהן, כשהוא משתמש בדמיון כדי להמחיש את התקווה והאמונה שהם יחזרו".
התערוכה מלאה במוצגים מוחשיים, שמטרתם לעורר סקרנות והשראה בקרב הילדים. באופן סמלי היא נפתחת ברמזור, שידרוש מהנכנסים להמתין קצת לפני שהם נכנסים לתערוכה. התחנה הבאה היא קיר שאלות שיגרום למבקרים לעצור ולהתבונן בהמתנות הרבות שעברו עד שהגיעו לתערוכה, לצד עמדה שבה דמויות צבעוניות יספרו על חווית ההמתנה שלהן. המבקרים ייכנסו ל"חדר חושך" שבו אפשר להרגיש את פיתוח התמונה האיטי והעמוק, ובמיוחד לילדים המהירים, תחכה עמדת מכתבים שבה הם יעקבו אחרי מכתב ישן שכתב אב לבנו בזמן מלחמת העולם הראשונה, ועבר את כל הדרך מגדרה לארצות הברית. הילדים יוכלו להתנסות בעצמם בשליחת גלויה והדבקת בול.
"המחשבה שלנו היא איך להעביר תחושות בצורה מוחשית, כחלק מההתמקדות של המוזאון בחומר ומלאכת יד. זה משמעותי לתת לילדים לארוג בעצמם, לצייר בעצמם, להדביק בעצמם. אנחנו זוכות תמיד לראות את התגובות וזה מדהים. גם בני נוער, שבאים בגישה צינית יותר, שוקעים במלאכה ולא רוצים לעזוב".
התערוכה מוצגת בביתן אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות.
אחרי הביקור המעניין במוזאון, שכולל גם בית קפה ותערוכות רבות ומרשימות, היעד הבא מתאים לשעות בין הערביים או הערב. ממוזאון ישראל המשיכו בנסיעה מהירה באוטובוס לכיוון תחנת סבידור מרכז של רכבת ישראל. שם תעלו על קו הרכבת הקלה לכיוון תחנת בן־גוריון, אל מחוזותיה הנסתרים של העיר בני־ברק.
תחנת הרכבת הקלה בן־גוריון: בני־ברק
18:00 | משך הסיור כשעתיים
תחנת בן־גוריון מפרידה בין מגדלי הזכוכית של תל־אביב ורמת־גן, לרחובות הצפופים והקטנים של בני־ברק. את ההבדל תרגישו מהר. בהליכה קצרה לכיוון רחוב רבי עקיבא תגיעו כאילו למדינה אחרת, שבה השפה אותו שפה, אבל החוקים אחרים, האווירה שונה, ויש הרבה מה לגלות.
מי שמוכנה לעזור לנו בכך היא שלומית רוטנברג. היא נולדה למשפחה דתית־לאומית בקריית־שמואל שבחיפה. כשהייתה בת שמונה הוריה הפכו לחסידי חב"ד. רוטנברג חזרה במהלך חייה למחוזות הציבור הדתי־לאומי, עם ידע עצום על העולם החרדי. זה מה שגרם לה להקים את עסק הסיורים המצליח "הבני־ברקית". בין שמדובר בסיור קולינרי, סיור טעימות או סיור אל מאחורי הקלעים של העיר החרדית, רוטנברג מספקת הצצה נדירה ומרתקת אל עולמם של החרדים, גם בימים שבהם נראה שהפער בין הקבוצות בישראל רק הולך ומתרחב.
"בשנות החמישים והשישים עוד היה פה בעיר קולנוע וקן של השומר הצעיר", היא מספרת. "בשלב מסוים התושבים החלו לעזוב ולעבור לדירות מרווחות יותר, צמודות קרקע, ומי שמיהר וקנה את הדירות במקומם היו החרדים, שבאו מהיישובים מסביב, גבעתיים, רמת־גן וקריית־אונו. החרדים מעדיפים להיות קרובים למשפחות שלהם, גם אחרי החתונה, ויש הרבה ילדים לחתן. ככה לאט לאט העיר הפכה לחרדית".
בני ברק | צילום: יוסי אלוני
בני ברק | צילום: יוסי אלוני
בני ברק | צילום: יוסי אלוני
בני ברק | צילום: יוסי אלוני
| צילום: סיור שיראל בני ברק צילום יוסי אלוני 12.8.2025
בני ברק | צילום: יוסי אלוני
בני ברק | צילום: יוסי אלוני
בני ברק | צילום: יוסי אלוני
גן ורשה
אחת מתחנות הסיור שלנו, במרכז רחוב רבי עקיבא, היא גן ורשה. לא מדובר בגן ירוק ופרחוני, אלא במה שהיה בעבר האנדרטה לנספי ורשה בשואה, והיום הפך לעורק התחבורה הציבורית הראשי של העיר. בכל שעות היממה, אחת לכמה דקות, חולף כאן אוטובוס ענק שלוקח את תושבי העיר צפונה, דרומה או ירושלימה. בימים שלישי ושישי נוהר הציבור אל חוף הים של תל־אביב, בשלישי הבנות ובשישי הבנים. מדהים לראות איך בכביש שבו בסך הכול שני נתיבים, זורמת כל כך הרבה תנועה, שאינה פוסקת לרגע.
"כל מי שנתקע באזור המרכז, או שצריך להגיע לאזור המרכז באמצע הלילה, יודע שהוא יכול לעשות את זה באמצעות הקווים לבני־ברק", מסבירה רוטנברג, "וכולם ללא יוצא מן הכלל יעצרו כאן, במסוף גן ורשה".
"שלוימל'ה"
אחרי הליכה קצרה ברחוב רבי עקיבא המרכזי, שבה זכינו לראות חנות שכולה עניבות צבעוניות, פאות נוכריות ואת הצומת המפורסם שבה חוץ ממעברי החצייה המונים עוברים את הכביש באלכסון, הגענו לקיוסק שלוימל'ה. כמו בהרבה דומים לו בעיר, לצד פריטי מזון שנמצאים בכל מכולת, בשלומיל'ה מוגש תמיד אוכל יהודי חם וערב לחך, כמו קרעפלך, דגים מבושלים, וכמובן צ'ולנט בסיר ענק. גם צ'יפס תמצאו שם בשפע ובזול, ושלל סוגי רוגלך.
רחוב הרב שך 4, בני ברק | ראשון עד חמישי, 6:30־23:00, יום שישי 6:30־14:00
בית הכנסת אברמוביץ'
אחרי ארוחת ערב משביעה בשלוימל'ה או בדומיו בהמשך הרחוב, תוכלו לצפות בבית הכנסת המפורסם אברמוביץ', הפועל 24 שעות ביממה. הגברים ימצאו מניין לתפילה בלי בעיה, נשים יסתפקו במבט מרחוק, או ינצלו את הזמן לחקור עוד קצת ממסעדות האזור.
שלומית רוטנברג: "בשלב מסוים התושבים עברו לדירות מרווחות יותר ומי שקנה את הדירות במקומם היו החרדים, שמעדיפים להיות קרובים למשפחה גם אחרי החתונה, ויש הרבה ילדים לחתן. ככה העיר הפכה לחרדית"
בהמשך רחוב הרב שך למשל תוכלו למצוא עוד מגוון של מסעדות דומות, כמו "שטיסל" ששמה כשם הסדרה המפורסמת, "מאכלים של אמאל'ה", וכמובן מאפיית "הצבי" המפורסמת שלה מתחרה אחת ויחידה בעיר והיא מאפיית ויזניץ' שנמצאת מדרום, ברחוב שמשון הגיבור.
את שאר העולם הקולינרי העשיר מומלץ לגלות בהדרכתה המסורה של רוטנברג. "הבני־ברקית" |054-3235511
את הסיור נסיים בתחנת הרכבת הקלה אהרונוביץ'. מכאן תוכלו להגיע לתחנת סבידור מרכז, ומשם לכל שאר חלקי הארץ, עייפים אך מרוצים.