אזור ירושלים נחשב נוח מבחינת הטמפרטורות שהוא מציע למטיילים בו, ואפשרות להתרענן באינספור מעיינות נסתרים לאורך הדרך. לפני היציאה למסלולים וידאנו שהמים אכן זורמים במעיינות בעונה הזאת של השנה, במיוחד אחרי השנה השחונה שעברה על ישראל. המסלול שבחרנו היה מעין מצוד אחר מעיינות שמיועד לטיילנים עצלנים, כזה שמאפשר להגיע ברכב קרוב למעיין. גם מטיילים ותיקים שאוהבים הליכה בטבע בשילוב של רוח נעימה וציוצי ציפורים, ימצאו כאן מסלולים כלבבם.
עין ספיר: שקט ונגיש
היעד הראשון במסלול שלנו היה עין ספיר שלמרגלות המושב אבן־ספיר הנקרא על שם הרב יעקב הלוי ספיר. כשהגענו, בסביבות השעה 9:30 בבוקר, היינו בטוחים שנמצא במקום חבורות רבות של רוחצים ומטיילים. להפתעתנו גילינו שאנחנו בין היחידים. לצידנו חנתה מכונית נוספת אחת, ובעליה יצחק כהן (25) בדיוק טבל במעיין שבמערה. כהן גר בקטמון, ובכל בוקר לפני העבודה הוא נוסע לעין ספיר כדי לטבול.
"את המקום הכיר לי גיסי, שגם הוא מגיע לטבול פה", מספר יצחק. "אנחנו אוהבים את המעיין הזה ספציפית מכיוון שהמים בו מאוד נקיים, במיוחד בשעות הבוקר. יש זרימה טובה שעוזרת לתחלופה השוטפת של המים. מבחינה הלכתית, מעיין הוא המקווה הכי טוב לטבול בו, ואני מכיר כמה חבר'ה שכמוני מגיעים לכאן קבוע בכל בוקר לטבילה קצרה. בדרך כלל המקום לא עמוס, אבל בחופשים הרבה יותר אנשים מגיעים". בימי שישי כדאי להימנע מלהגיע אל המעיין, מפני שרבים באים לטבול בו לפני השבת.
הכי מעניין
כשווייז מכריז על ההגעה אל היעד, אי אפשר לנחש שבאזור מסתתר מעיין. הוא נמצא בתוך מערה קסומה ונסתרת מעין כול שחצובה בתוך סלע, ומוקף בצמחייה ובעצים. בסמוך לו מוצבים כמה ספסלים ואפילו שולחן פיקניק. מי המעיין עצמם צלולים, נקיים וקרירים בכל ימות השנה, ובמיוחד בשעות הבוקר לפני שמגיעים אליו מתרחצים. גובה המים כ־60 סנטימטר, ובמערה עצמה יכולים לשהות יחד כמה אנשים בבת אחת. מבקרים קודמים התקינו בסלע בכניסה קרש ובו מסמרים, מעין מתלה בגדים מאולתר למתרחצים.
עוד הצעות לטיולים
מעבר למעיין משתרע כרם גפני יין, ובעת ביקורנו הייתה פעילות הבציר בשיאה. מנהל העבודה קטף לו כמה תאנים מהעץ שצומח בסמוך, התיישב לצד המעיין ואכל להנאתו לקול ציוץ הציפורים. הדבר היחיד שפגם באווירה הפסטורלית היה כמויות הזבל שהשאירו אחריהם המבלים בלילה הקודם, למרות השלט שמבקש לשמור על הניקיון.
מיד אחרי שכהן עזב את המקום לעבודת יומו, הגיע אל המקום דניאל, מורה במקצועו, נשוי ואב לילדים. "אני גר קרוב ואוהב מעיינות. התחלתי להגיע לעין ספיר לפני כעשר שנים, ובכל בוקר שאני יכול אני בא לכאן בשעה הזאת פחות או יותר. יושב כמה דקות עם עצמי והמחשבות שלי, מפצח קצת גרעינים, לפעמים גם טובל במעיין. רק אחר כך אני מתחיל את יום העבודה. כבר עשר שנים אני דבק בטקס הזה, ואני לא היחיד, יש כעשרה אנשים שאני קורא להם 'אנשי המעיין', שמגיעים לכאן קבוע. אנחנו מזהים זה את זה, אבל חוץ משלום קצר אנחנו לא מפתחים שיחות, מנסים שלא לפגוע בפרטיות ובשלווה של האחר, ובמחשבות של האחר. כולנו מגיעים לכאן במטרה להיות עם עצמנו לכמה דקות, ואנחנו מבינים ומכבדים את זה. בעשור שאני מגיע לכאן מעולם לא הייתה לי אינטראקציה עם אנשי המעיין הקבועים מעבר לשלום קטן. כולם מגיעים לפה – חילונים, דתיים, חרדים, בני נוער. בלילות יש כאלה שעושים פה מסיבות. רוב האנשים דואגים, מכבדים את המקום ומשאירים אותו נקי, אבל לצערי יש כאלה שלא וחבל לראות את הפסולת שנשארת".
השקט היחסי מופר בצהלת ילדים - קבוצת רוכבי אופניים בהדרכת עומר מוהר. בחופשת הקיץ הוא ניהל שתי קבוצות רכיבה לילדים בהרי ירושלים. "היינו ביער עמינדב עם הקבוצה הצעירה יותר ורכבנו בכל המסלולים. היום התחלנו את הרכיבה בשבע בבוקר, וכשלוש שעות אחר כך אנחנו מסיימים אותה פה במעיין. זה נחמד כי יום חם היום, המים קרירים ונעים לטבול בהם אחרי כמה שעות של רכיבה. הקרבה למסלולים עושה את המקום יעד נחמד, וגם הגישה הנוחה לרכב מקילה על התיאום עם ההורים, שבאים לאסוף את הילדים ישירות מכאן.
אבן ספיר | צילום: אריק סולטן
עין ערן | צילום: אריק סולטן
עין אשקף | צילום: אריק סולטן
עין עוזי | צילום: אריק סולטן
תצפית על אבן ספיר מעין עוזי | צילום: אריק סולטן
תצפית על אבן ספיר מעין עוזי | צילום: אריק סולטן
עין פאשחה | צילום: אריק סולטן
עין פאשחה | צילום: אריק סולטן
זו עוד אטרקציה שנחמד לשלב ברכיבות הקיץ, ואני מביא לכאן קבוצות כמה פעמים בשנה".
חובבי המסלולים הפחות עצלנים יכולים לשלב את עין ספיר במסלול "שביל המעיינות" שיוצא מיד קנדי לכיוון יער עמינדב. בדרך אפשר לטבול בעין עוזי, עין ספיר, עין אשקף, עין תמר ועין שריג (היום הוא יבש בשל שיפוצים). עין חינדק הוא המעיין האחרון במסלול: הוא מסתתר בתוך נִקבה מפותלת, ונהדר למשפחות. מומלץ להיכנס אליו עם פנס ונעלי הליכה במים. סמוך לו יש שולחנות וספסלי פיקניק, ואפשר לערוך במקום הפסקה וארוחה קטנה. ניתן גם להגיע ישירות אל עין חינדק.
דניאל, עין ספיר: "יש קבוצה שהם 'אנשי המעיין'. אנחנו מזהים זה את זה, אבל חוץ משלום קצר אנחנו לא מפתחים שיחות, מנסים שלא לפגוע בשלווה של האחר. כולנו מגיעים לכאן במטרה להיות עם עצמנו לכמה דקות, ואנחנו מכבדים את זה"
הוראות הגעה לעין חינדק: נוסעים בכביש 386 (מצומת הראל לכיוון עין־כרם), עוברים פנייה לכביש 396, ובעיקול השני, לפני הפנייה לבית החולים, בשולי הדרך מצד ימין קבוע שלט חום "לעין חינדק". רבים חונים שם ויורדים בשביל אל הכיוון, אלא שפקחי עיריית ירושלים רושמים דו"חות, ולכן מומלץ לחנות בחניה של בית החולים עצמו. אפשרות נוספת היא לחנות בכניסה למושב אבן־ספיר וללכת כ־200 מטרים עד לשביל שנמצא לפני היישוב עצמו, מימין לכביש.
עין ערן ועין אשקף: אל תחשפו את הסוד
שתי בריכות בסופו של עמק שיורד מהמושב אבן־ספיר מכונות עין ערן ועין אשקף. הבריכה הגדולה והגלויה נקראת עין ערן על שם ערן דן־גור ז"ל, לוחם גבעתי שנהרג בעזה במבצע "חורף חם" בשנת 2008. אחיו וחבריו שיפצו את המעיין לזכרו. הבריכה הקטנה יותר והחבויה בין הטרסות נקראת עין אשקף.
בעין ערן אנחנו פוגשים את אושרת ואפי עם הנכד שלהם זיו. "זה מעיין שאנחנו מאוד אוהבים לבוא אליו, ומופתעים שעוד לא גילו אותו", אומרת אושרת. "כשהילדים שלנו היו צעירים היינו הולכים איתם הרבה למעיינות, ושנים רבות היינו הרוחצים היחידים בהם. עם השנים זה הפך לפופולרי והרבה יותר אנשים גילו אותם. השכשוך במעיינות היה חלק מנוף הילדות של ילדינו. היינו מגיעים למעיין ועושים פיקניק קטן, ומבלים במקום כמה שעות טובות. במעיין יש משהו מאוד מאזן ויוצר מעבר חלק מימות החול העמוסים והאינטנסיביים לשבת. עכשיו אנחנו מנחילים את המורשת גם לדור הבא ומביאים את הנכד לכאן. תראי, אפילו את נרגעת כאן". זה נכון, אני מודה.
אושרת שואלת מהיכן אני ומיד עונה בעצמה – מהמרכז. כשאני שואלת איך היא יודעת, היא מחליפה מבט וחיוך קטן עם בעלה. הם מגלים שלירושלמים קל מאוד לזהות אנשי מרכז, "זה בולט במיוחד בהתנהלות המרחבית שלהם כשהם מגיעים למעיינות". אושרת צוחקת ואומרת שהאינטרס שלה הוא לא לשתף איתי פעולה כדי שלא תצא כתבה שתחשוף את פינת החמד לכלל עם ישראל. "ביקור במעיינות הפך להיות מאוד נפוץ, אנחנו מוצאים כאן הרבה יותר אנשים מכפי שהיה בעבר, וזה הפך לטרנד של בילוי בוקר יום שישי אצל הירושלמים. לכן אנחנו קצת מתבאסים שאת כותבת כתבה על המעיין הזה, ככל שפחות אנשים יכירו את המעיין ויהיה קשה יותר להגיע אליו, כך תובטח הפרטיות והשלווה שהוא מציע".
אושרת, עין ערן: "אחד הדברים הקסומים במעיינות שבהרי יהודה הוא שילוב כיפי של כלל האוכלוסיות הירושלמיות. יש כלל לא כתוב שלפיו מה שקורה 'בחוץ', לא חל במעיין. ככה שאפשר לראות במעיינות קבוצות אוכלוסייה שבדרך כלל לא מתערבבות זו בזו במקום רחצה"
לפני שהגיעו לעין ערן באותו בוקר עברו בני הזוג במעיין אחר, שנסגר זמנית מסיבות טכניות. "לכל ירושלמי טוב יש כמה מעיינות שהוא אוהב. כמו אנשי המרכז שבוררים את החופים המועדפים עליהם ומבקרים בהם לפי החשק ומצב הרוח. אנחנו אוהבים חופים וים, אבל אי אפשר להשוות את החוויה שמעניק לך מעיין. אחד הדברים הקסומים הוא שבמעיינות שבהרי יהודה יש שילוב כיפי של כלל האוכלוסיות הירושלמיות. יש כלל לא כתוב שלפיו מה שקורה 'בחוץ', במדינה, לא חל במעיין. ככה שאפשר לראות במעיינות קבוצות אוכלוסייה שבדרך כלל לא מתערבבות זו בזו במקום רחצה, אנשים מכל הסוגים ומכל הגילים ובלי שום הפרדה. בדרך כלל לא מעירים זה לזה. אמנם יש כמה מעיינות ש'נוכסו' על ידי טבלנים למיניהם ופחות מגיעים אליהם, אבל ברוב המעיינות יש איזו אחוות מבקרים. היופי הוא שהמעיין פתוח לכול ולא מוגבל בשעות. רק לפני שנה עשינו פה מסיבת גיוס קטנה עם המשפחה המצומצמת. היינו תשעה אנשים בסך הכול –הבאנו אוכל, פרשנו מחצלת, טבלנו במעיין, והיה לנו ממש כיף. זה גם היה סמלי שנחגוג דווקא כאן את מסיבת הגיוס – בנקודת הבילוי המסורתית של המשפחה".
אנחנו נפרדים מאושרת, אפי וזיו, וממשיכים אל הבריכה הקטנה והמוצלת יותר עין אשקף, הנמצאת במרחק של כ־30 מטרים ממנו. בזכות המיקום שלה בינות לצמחים היא מעניקה למבקרים פרטיות מלאה. הבריכה לא עמוקה במיוחד, אבל המים קרירים. מישהו תלה על ענף העץ נדנדה קטנה שמאפשרת לטבול רק את הרגליים. אם כי כדי להגיע לנדנדה מוכרחים להירטב...
עין עוזי: מיזם ניקיון של איש אחד
שמו של מעיין אחד עלה שוב ושוב כהמלצה מצד חובבי המעיינות – "עין עוזי". שתי דרכי גישה יש למעיין, אחת קצרה, תלולה ומסוכנת, אחת כרוכה כרוך בהליכה מתונה במסלול מישורי של כ־15 עד 20 דקות ומתאים להורים וילדים. בחניית המכוניות אנחנו פוגשים זוג כבן 60 שבדיוק ירד מהמעיין. "זו הפעם הראשונה שלנו בעין עוזי", הם מספרים. "היינו לפני כן בעין ספיר והרוחצים שם המליצו לנו לבוא לכאן. נזכרתי שגם בשיטוטים שלי באינטרנט אתמול הזכירו את עין עוזי, וזה דרבן אותנו להגיע".
כדי לחנך את המבקרים בעין עוזי, דמיטרי יוצר מיצגי פסולת שיציקו לעין. "גיליתי שאם מרכזים את הזבל במקום אחד או עושים ערימה, קבוצות שמגיעות למקום לוקחות אותן איתם אל הפח הקרוב. זו הדרך שלי לגרום לאנשים לדאוג גם הם לסביבה שהם מבלים בה"
ביום שלפני כן החליטו השניים לצאת לסיור מעיינות זוגי באזור ירושלים, אירוע שנדמה שאינו זר להם. הבעל מציין שאשתו היא הטיילנית הנלהבת ביניהם, והוא פחות מחבב את ההליכות והטיפוסים. לראיה, הוא מציג את האצבע המדממת שנחבלה ביציאה מהמעיין. "כשהילדים היו קטנים היינו מטיילים איתם כל הזמן. גם עכשיו, כשחלק מהילדים נשואים, אנחנו יוצאים עם הילדים והנכדים אל הטבע, חלילה לא למסעדות או לקניונים. אם אנחנו רוצים ארוחה חווייתית אז פותחים מנגל באיזו חורשה. היום, בטיול המעיינות שלנו, אנחנו מתכוונים לבקר בעגלות קפה. שמענו על אחת חדשה שנפתחה בכניסה לסטף ואולי נחנוך אותה".
לפני שהם ממשיכים ליעד הבא, האיש ממתיק סוד: "אנחנו אוהבים לטייל עם הילדים, אבל ברור שטיול איתה לבד הרבה יותר מיוחד". זה מקסים, אני אומרת, נשמע שיש לכם זוגיות נהדרת. "זה בדיוק מה שאני אומר לה", הוא מרים את קולו בהדגשה, "אנחנו זוג מופלא". אשתו מוסיפה: "צריך להשקיע בזוגיות כל החיים, זה לא בא לבד. הטיולים האלה מחברים בינינו עוד יותר. גם כשנופלים וכואבים – מי את חושבת שעוזר לו לקום?"
הדרך אל המעיין נוחה ומישורית ומתאימה לכל המשפחה, ונשקפת ממנה תצפית עוצרת נשימה אל הרי ירושלים והיישובים הסמוכים. המעיין נמצא בלב חורשה ומוקף גם הוא בצמחייה, כך שאפשר למצוא פינה מוצלת בקרבת מקום וליהנות מהפסקת קפה או ארוחת קטנה כשהטבע השלו עוטף אתכם מכל עבר. עין עוזי מורכב משתי בריכות – אחת מרכזית וגדולה, השנייה מרוחקת ממנה בכ־40 מטרים ומעט קטנה יותר, אבל צופה אל הנוף.
הניקיון המופתי כאן מפתיע, והוא נזקף לזכותו של מתנדב מסור שפועל כל השנה לשמירתו. דמיטרי חלבניקוב (58), תושב ירושלים, הגיע למקום בסוכות של שנת 2005 אחרי שטייל בחורבת סעדים הסמוכה ומצא את השלט לשביל המעיינות. "לקחתי את המשפחה וגיליתי את עין עוזי. מאז הייתי מגיע מדי פעם כדי לטבול במעיין. בהמשך גברה תדירות הביקורים שלי, וכיום אני מגיע לטבול בשעות הבוקר, ובדרך כלל אני לבדי", מספר דמיטרי. "לאחר מכן אני עושה טיול רגלי לכיוון חורבת סעדים, כ־25 דקות הלוך וחזור, ואוסף את הזבל שאני רואה בדרך. מעציב אותי לראות את כמויות הזבל שהמבקרים משאירים. אתמול לדוגמה השארתי את המקום נקי ומסודר, והיום פיניתי שתי שקיות זבל גדולות".
כדי "לחנך" את המבקרים, דמיטרי יוצר "מיצגי פסולת" שיציקו לעין ויעודדו אותם להשתתף באופן לא מודע בפרויקט האישי שלו לשמירה על הניקיון. הוא מפנה את תשומת ליבנו לעץ שעליו נתלו עשרות פריטי לבוש. "ה'תערוכה' הזאת על העץ היא בת שלושה שבועות, כל אלה בגדים שאנשים שכחו או זרקו כאן. גיליתי שאם מרכזים את הזבל במקום אחד או עושים ערימה, קבוצות שמגיעות למקום לוקחות אותן איתם אל הפח הקרוב. זו הדרך שלי לגרום לאנשים לדאוג גם הם לסביבה שהם מבלים בה. את השיטה הזאת גיליתי במקרה לפני כמה שנים. טסתי לחו"ל ולא הייתי כאן חודש וחצי. כשהגעתי, היו במקום כמויות זבל גדולות מאוד. לא יכולתי לקחת איתי את הכול, אז ריכזתי את כל הבקבוקים הריקים שמצאתי במערה בקרבת מקום. כמה ימים אחר כך ראיתי שקבוצת הילדים שטבלה במעיין שמה לב לערימת הבקבוקים ולקחה אותם איתה. שמחתי לגלות שהשיטה עובדת, ומאז אני פועל באופן הזה. אני מצפה שגם תערוכת הבגדים הזו תפונה בקרוב, התערוכה הקודמת פונתה אחרי 11 יום. המיצגים הללו משרתים אותי בשתי דרכים: מצד אחד, לפעמים אני רוצה להמשיך לטייל ולא לסחוב איתי שקיות כבדות, אז אני משאיר את הזבל אחריי בצורה יותר 'מסודרת'; מצד שני המסורת הזו של טובלים שמלכלכים את הטבע מעצבנת, ואני רוצה שאנשים יתעצבנו כמוני. יש לי כל מיני תצוגות – שקיות, חיתולים מלאים, קופסאות שימורים. נראה שזה עושה את העבודה".
עין עוזי | צילום: אריק סולטן
"חצי טבע חצי עירוני"
פיני פואה הגיע לעין עוזי מבית־שאן עם אשתו אהובה וששת ילדיהם. זוהי החופשה השנתית שלהם, וכדי להוסיף לאווירת השטח, כולם לבושים ב"חולצות הגיבוש" של עסק הקונדיטוריה של אבא, "מתבשלים". "השנה אנחנו בחופשה בקונספט של מתחברים לטבע", מסבירים ההורים. "לפני כחודש העלינו את ההצעה לילדים, אמרנו להם שההצעה כוללת שלושה ימים בכינרת ושלושה ימים בירושלים. הם התנגדו בהתחלה, בעיקר הגדולה שלנו הילה, שלא רצתה לישון בטבע. בשנה שעברה עשינו טיול בורגני־עירוני והיה די משעמם, התקציב של המסעדות היה גדול יותר מהתקציב של האטרקציות והלינה ביחד. השנה עשינו הפוך, וכל הארוחות היו בטבע".
"בסוף זה היה כיף, מגניב כזה", מודה הילה. "חוויה מיוחדת. פחות לשבת במסעדות, יותר לשבת ולאכול בכיף, לצלם, לישון על החוף בכנרת ובבוקר לקפוץ למים, בערב לעשות 'על האש'. אבל מחר יש לנו יום שופינג, אל תדאגי, דאגנו להכניס גם את זה קצת", היא צוחקת.
האח שובאל מוסיף: "האמת היא שגם אבא ואמא שציפו שיהיה כיף ולא ידעו עד כמה זה יהיה מוצלח בסוף".
"נכון, היה מטורף", אומרת הילה. "בהתחלה התכנון היה לישון לילה אחד בכנרת, בסוף ישנו שני לילות, והייתה התלבטות אם להישאר לישון גם לילה שלישי".
אהובה: "בגלל ההתנגדות המוקדמת של הילדים, עשינו תוכנית גיבוי ושינינו אותו כך שהטיול יהיה חצי טבע וחצי עירוני. אבל בגלל שהיה כל כך טוב, המשכנו בתוכנית המקורית ואפילו הרחבנו אותה. הילדים רצו מאוד להישאר לישון גם לילה שלישי, אבל החלטנו לסיים את החוויה כשהיא בשיאה ולהמשיך הלאה".
מעיינות מומלצים נוספים באזור הם עין צובה והסטף הסמוכים לעין־כרם. גם בסטף, כמו בעין חינדק, המים נובעים מתוך נקבה, ואפשר להיכנס ולזחול בתוכה במים רדודים, אטרקציה שילדים מאוד אוהבים, והמים נקווים בבריכה גדולה. המסלול מעגלי ואורכו כקילומטר אחד. השילוט מכווין אל היעד הבא - עין ביכורה - נקבה נוספת וחשוכה יותר, אך נוחה בהרבה ואפשר ללכת בה בקומה זקופה. כדי להגיע למקום אפשר לכתוב בווייז: "סטף שער תחתון". אם מגיעים מירושלים, נוסעים בכביש 395 ובצומת סטף פונים לכיוון החניה העליונה. משם נוסעים לכיוון החניה התיכונה ומחנים שם את הרכב. חשוב לציין שהמסלול אינו נגיש. מיטיבי הלכת יכולים לעשות את המסלול המעגלי הארוך יותר שאורכו כ־3.3 קילומטרים.
אם אתם מחובבי המערות, תוכלו להמשיך לחורבת מדרס, נסיעה של כ־40 דקות לאזור בית־שמש. זוהי מערה שאורכה כ־100 מטרים, כ־15 דקות של זחילה עם פנסים - חוויה למבוגרים ולילדים. אם כבר מגיעים לאזור, אפשר לשלב כמסלול טיול את אחד מהמסלולים שמציע עמק האלה.
כאילו עין מחר
מעיין פסטורלי ומסקרן נוסף הוא "עין מחר" הנמצא בתוך היישוב הדתי מבוא־חורון הסמוך למודיעין. בשל מיקומו, הוא מתאים במיוחד למשפחות דתיות שעניין הצניעות חשוב להן. בני נוער מהיישוב שיפצו והכשירו את המקום לרחצה ולבילוי משפחות. האזור סביב הבריכה רוצף באבן ירושלמית ודשא סינטטי והוצבו בו שולחנות וספסלי פיקניק. בכניסה ליישוב מוצב שלט המבקש ממבקרי המעיין לכבד את בני המקום ולהקפיד על צניעות. חובבי מעיינות מספרים שהבקשה מכובדת וכי לא נראה שיש מי שמנסה לבדוק גבולות בעניין הזה. נציג מטעם היישוב עומד במקום ו"עושה סדר" כדי לאפשר לכולם ליהנות מהרחצה במעיין. הרוחצים מתבקשים מדי פעם לעשות "הפסקת קפיצות" כדי שגם הילדים הקטנים יותר יוכלו לשחות בהנאה.
הי מזרחה לים המלח
מירושלים אפשר לרדת אל ים המלח. עינות צוקים (עין פשחה) בצפון ים המלח, סמוך לחוף קליה, הם שמורה שנמצאת באחריות רשות הטבע והגנים ומתאימה למשפחות עם ילדים. נראה שהאוכלוסיות האלה הן באמת פלח מועדף - כשהגענו מצאנו מקום עמוס בילדים צוהלים שמשכשכים במים, לרגלי הרי המדבר העצומים. הכניסה בתשלום ומוגבלת עד השעה 17:00, ובשעה 16:30 כבר מוציאים את המתרחצים מהמים. המקום מסודר ויש בו חניה גדולה, שירותים ומקלחות, וכן שולחנות וספסלי פיקניק מוצלים המיועדים לישיבה ממושכת. במקום ארבע נביעות מרכזיות, שתיים גדולות בכניסה לאתר ושתיים בעומק השטח, המים בבריכות האלה מעט רדודים יותר, ומטבע הדברים הן מיועדות לפעוטות. הגענו סמוך לשעת היציאה מהמים, ובניגוד למצופה, אולי בגלל הכרוז שיידע את המתרחצים על שעת היציאה הקרבה, הילדים יצאו מהמים בלי ניסיון להתמרד.
בתוך השטח תמצאו גם מסלול הליכה של שעה וחצי, "השמורה החבויה", שאפשר לסייר בה בסיורים מודרכים שעורכת במקום רשות הטבע והגנים ויש להירשם אליהם מראש. הנוף שנגלה למטיילים עוצר נשימה, וים המלח נראה ממנו בוהק על רקע הרי עבר הירדן המזרחי.
מכיוון שמדובר באזור היסטורי שבו נתגלו מגילות ים המלח ("המגילות הגנוזות"), נמצאים באזור גם אתרים ארכאולוגיים, בהם מקוואות עתיקים ושרידים מ"חוות האפרסמון" מתקופת בית שני, שבה לדברי החוקרים נמצא מתקן להפקת הבושם הנדיר והיקר. על פי האמונה מלכת שבא לימדה את שלמה המלך את סוד הצמח הנדיר, וברבות השנים הוא נעלם מהעולם.
הנופשים שממשיכים לאילת יכולים לעצור בדרך בעין בוקק (בלא תשלום) או לנחל דוד ונחל ערוגות (בתשלום), כולם נחלים זורמים המתאימים לכל המשפחה.