לא רק יין: 5 החוויות שאסור לפספס בבנימין – מעתיקות שילה ועד מתחמי האירוח

מזג האוויר הסתווי מזמין לטיול במדבר, ובמזרח בנימין – מצוק ההרים הצופה על יריחו, ים המלח וצפון מדבר יהודה – מתאים לכך בדיוק.

המועצה האזורית מטה בנימין היא המועצה המיושבת הגדולה ביותר בארץ בשטחה, כמיליון דונם, תחילתה בצפון ים המלח 440 מטר מתחת לפני הים. במזרחה, תמצאו מרכיבים מגוונים לטיול יום שמתחיל בגובה 166 מטרים מעל פני הים, ומסתיים בגובה של יתר מאלף מטר; נופי מדבר, מעיינות, ארכאולוגיה, כרמי יין וחוויות תרבותיות.

תחנה ראשונה –"קפה בקצה" במצפה־יריחו

חצי שעה מירושלים, בדרך לים המלח, נפנה ליישוב מצפה־יריחו ונגיע ל"קפה בקצה" של אבי פרטוש ושותפיו. ניכנס ליישוב ונתקדם על פי ההוראות בווייז.
אבי פרטוש (42), תושב המקום, מקבל את פנינו בעגלת הקפה שהקים עם שותפיו. מצוידים בקפה ובמאפים טובים התיישבנו מתחת לפרגולה המשקיפה על האזור.

מרפסת ים המלח הוקמה כנקודת תצפית לזכר ארבעה צעירים מהיישוב שנהרגו בתאונת דרכים לפני 18 שנים, הילדים ישי קרויזר, אחיה חורי ואיתן אורנבך והחייל שלמה קרויזר, אחיו של ישי, זכרם לברכה. "עוד לפני המלחמה חשבנו על הכול", אומר אבי. "כשהתחילה המלחמה גויסנו למילואים וזה נעצר, וכשיכולנו – בנינו הכול במו ידינו". שמו של המקום כבר יצא למרחוק בין שוחרי קפה ומאפה של שישי בבוקר, אבל פתוח כל השבוע. בפרגולה תופתעו למצוא פסנתר שהוקדש לזכר החייל אריאל אליהו ז"ל, בן היישוב שנפל בשבעה באוקטובר.
מהתצפית נשקפת ממש מתחתינו העיר יריחו. באופק - ירדן והרי מואב. מולנו המוצב הצבאי דיה. מתחתיו, "חוות החשמונאים", אחת מהחוות הרבות בבנימין. מעל המוצב מבצר דוֹק, הקדום ביותר מהמבצרים ששימשו את החשמונאים.
לאורך כל הקו המזרחי של בנימין יש עשרות מעיינות ועד לא מזמן יהודים פחדו להסתובב בהם, מסביר לי אבי. "החוות שהוקמו באזורים האלה יצרו רצף התיישבותי יהודי שהביא גם ביטחון לאזור".
מכאן נמשיך צפונה דרך כביש אלון, אל "ארץ המרדפים", המנציחה את תקופת המרדפים שנערכו באזור אחרי מחבלים שחדרו מירדן בתקופה שאחרי מלחמת ששת הימים.

תחנה שנייה – חוות מעלה אהוביה וחוות הר המלך

ממצפה־יריחו נצא לכיוון ירושלים. בצומת כפר־אדומים נפנה ימינה, ובכיכר שוב ימינה לדרך אלון. נעבור את נווה־ארז, מעלה־מכמש, מצפה־דני, רימונים וכמאה מטרים לפני כוכב השחר, בשילוט המורה למצפה־לאה, נפנה שמאלה לציר רוחב המחבר בין כוכב־השחר לעפרה. עד לפני שנתיים לא נסעו בציר הזה רכבים ישראליים. משמאלנו נראה את חוות מעלה אהוביה שהוקמה לזכרו של אהוביה סנדק ז"ל על ידי עשהאל לב. שלושה קילומטר מערבה על הציר, הקים אחיו הצעיר צביני את חוות הר המלך, ממש לאחרונה.

את הביקור שלנו מלווים צור בלונדר ואלקנה ליבמן, ממחלקת הקרקעות של מועצת בנימין. מחלקות כאלה הוקמו בכל המועצות האזוריות ביו"ש בשלוש השנים האחרונות, בסיוע משרד ההתיישבות, במטרה להגן על מרחב שטחי סי מהשתלטות עוינת.

ליבמן מכיר היטב את השטח וגם את העבודה. הוא בנו של ראש מועצת קריית־ארבע לשעבר אליהו ליבמן, ואחיו של אליקים ז"ל שנפל בשמחת תורה תשפ"ד כשפעל לחלץ מבלים במסיבת הנובה. אלקנה מתגורר במלאכי השלום, חווה שהפכה ליישוב מן המניין. את מחלקת הקרקעות מנהל יואב וינברג, והעבודה איתו מהווה בעבור אלקנה סגירת מעגל: דרור וינברג ז"ל, אביו של יואב, לחם לצד אליהו ליבמן בפיגוע בציר המתפללים בחברון ב־2002.

"ב־2009 הגה ראש הממשלה הפלסטינית סלאם פיאד תוכנית להשתלטות על שטחי סי", מסביר ליבמן. "גוף רשמי של הרש"פ מנהל את זה, מתוך מטרה להכריז חד־צדדית על מדינה פלסטינית.

"ברכס המקביל אלינו מתרקמת חלק מתוכנית פיאד לחבר את גוש רמאללה ויריחו ברצף התיישבות ערבית", הוא מסביר מנקודת התצפית בחוות הר המלך. "החוות התיישבו על אדמות מדינה ועצרו את הרצף הזה. הכול חוקי ועם חוזה מרעה. היום, מכפר־אדומים עד מלאכי השלום, על כל ציר אלון, יש רק התיישבות יהודית, למעט נקודה אחת של התיישבות בדואית בצומת רימונים. מי שנוסע היום בציר אלון מרגיש ביטחון".

בהמשך הציר לכיוון פסגת בעל חצור ישנה חווה חדשה על שם אברהם אזולאי ז"ל, שנפל בעזה לפני כמה חודשים והיה דמות מוכרת באזור.

בנסיעתנו לכאן טיפסנו כמעט 1000 מטר: בעל חצור הוא ההר הרביעי בגובהו בישראל, 1,016 מטר מעל פני הים. הכביש המוביל לבסיס הצבאי נסגר לנסיעת רכבים פלסטיניים מאז תחילת המלחמה מטעמים ביטחוניים.

צביני לב, צעיר חייכן בן 22, בדיוק מסיים לבנות דק ופרגולה, ומטפל בכרם שנטע כאן בט"ו באב האחרון. במהלך חול המועד הוא מזמין את עם ישראל לבוא לתצפית, לנוח על הדק שהוא בנה בעמל רב ולהצטלם בכרם שנטע.

תחנה שלישית – עין סמיה

התחנה הבאה שלנו היא נקודת מפתח במאבק על שמירת מקורות המים בשטחי בנימין. עין סמיה הוא מעיין, שעד לפני שנתיים כמעט אי אפשר היה להתקרב אליו. בעקבות הקמת החוות באזור הוא הפך לבטוח להגעה ולרחצה.

ממעלה אהוביה ירדנו בחזרה לכביש אלון. פנינו שמאלה, וכעבור כמה מאות מטרים מצאנו את המעיין לשמאלנו. יש חניה במקום, ובריכת מים המשופצת קיבלה את השם העברי מעיין הרועים, לזכר הראל מסעוד ונחמן שמואל מורדוף ז"ל, שרעו כאן את צאן החוות הסמוכות ונרצחו בפיגוע בתחנת הדלק בעלי ביוני 2023. בימי שישי כדאי להגיע מוקדם כי המקום מתמלא במהרה ברוחצים.

בביקורנו פגשנו שתי צעירות שהגיעו לכאן לבדן, ולאט־לאט הצטרפו עוד צעירים, ילדים והוריהם. המים קרירים ונעימים, וסולם מאולתר מאפשר טיפוס וקפיצה למים.

עין סמיה הוא המעיין הגדול ביותר בין בנימין לבקעת הירדן ונובע באפיקו של נחל ייט"ב. לפי הסכמי אוסלו, הנביעה משמשת נקודת שאיבה לרשות הפלסטינית ומספקת כמעט 8,000 קוב מים ביום לתושבי רמאללה – 70% מתצרוכת המים שלהם, על פי אתר רשות המים הפלסטינית.

ב"ישראל הקטנה", בכל מקום שבו יש שאיבת מים ממאגר טבעי, על חברת השאיבה להשיב 20% מהמים לטבע. בקידוח הפלסטיני בעין סמיה מעולם לא הייתה השבה, ובשנים האחרונות הוגבר קצב השאיבה עד לייבוש כמעט מלא של נחל ייט"ב. בקיץ האחרון, לראשונה זה שנים, המגלשה המוכרת בעוג'ה שבמורד הנחל נותרה יבשה.

כחלק מרעיון הקמת החוות וניקוי והרחקת פולשים, נוצר במזרח בנימין מרחב של עשרות קילומטרים שבהם יש רק התיישבות יהודית. כך גם באזור עין סמיה. כעת המועצה דואגת להשיב מים לטבע והבריכה בעין סמיה התמלאה, בתקווה שגם הזרימה בנחל תתחדש. תוכנית גדולה של המועצה האזורית בנימין בשיתוף קמ"ט ארכאולוגיה במנהל האזרחי מתעתדת להפוך את המעיין לגן לאומי. "יש פה כל המרכיבים: מורשת, ציונות, טבע, ארכאולוגיה, גאולוגיה. רק צריך שהקהל הרחב ימשיך לפקוד את המקום כדי להבטיח את המשך הזרימה", אומר בלונדר.

בעין סמיה יש גם לא מעט ממצאים ארכאולוגיים: שכבות שונות מתקופת הברונזה דרך כיבושי יהושע, בית ראשון, בית שני, התקופה הרומית־ביזנטית, התקופה הערבית המוקדמת והמאוחרת, מלחמת העולם הראשונה ומלחמת ששת הימים, ועד התיישבות 'ימינו. באזור מערות קבורה, חללים תת־קרקעיים לאחסון, טחנת קמח וכן גשר של אמת מים.

יש המזהים בעין סמיה את ארץ שלישה המוזכרת בסיפורו של שאול המחפש את האתונות: "וַיַּעֲבֹר בְּהַר אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן" (שמ"א, ט', ד'). בסוף, כידוע, שאול מצא מלוכה. במהלך חול המועד סוכות המקום יהיה ערוך לקבל מבקרים רבים.

תחנה רביעית – חוות שלישה

מעין סמיה נפנה שמאלה על כביש אלון ונמשיך צפונה. שמאלה מהכביש, דרך העפר העולה לחוות שלישה, וכדי להגיע אליה, יש לפנות פניית פרסה במעלה הכביש. אפשר להגיע ברכב פרטי, אך רכב שטח מומלץ. בתחילת העלייה נראים שרידי טיל – זכר לתקיפה הראשונה של איראן בחודש אפריל – שהפכו לחנוכייה גדולה.

חוות שלישה הוקמה בידי האחים הראל (קוקו) ואליאב ליבי, לאחר הירצחו של הנער בנימין אחימאיר ז"ל. תחת חסותם פועלות כמה חוות באזור. בנו של אליאב, דוד ז"ל, נפל לפני מספר חודשים בעזה בעת שעבד בעבור צה"ל כמפעיל כלים הנדסיים. אחרי ההקמה, נקראו האחים ליבי למשימה הבאה, ומשה ינון אורן תפס את השטח והוא מתגורר כאן עם משפחתו ועם משפחה נוספת.

את פנינו מקבלים שני רועים צעירים, אלישע ומבשר, בני 15. אלישע הוא בן למשפחת אברהם הרצליך, רועה צאן מוכר מכפר־תפוח, והוא בקי במלאכה. גם הרועים הצעירים האלה מציינים שהביטחון במקום ניכר. כוחות הביטחון שנמצאים באזור עומדים איתם בקשר קבוע בכל יציאה למרעה. הנוף מהחווה מהפנט, והמקום מזמין ביותר.

ליד ביתו של משה ינון אורן נבנה בית כנסת על שם אברהם אזולאי ז"ל, כמעט כולו בהתנדבות. המקום מעוצב להפליא ויש בו ארון קודש, שולחנות מעץ זית, מיזוג אוויר ואווירה תנ"כית.

תחנה חמישית – חוות מצודת דוד

החווה הבאה נמצאת מצפון לחוות שלישה, גם היא משמאל לכביש. החווה קרויה על שם דוד ליבי ז"ל והוקמה על ידי אביתר קארו, מוותיקי האזור וממחוללי השינוי בשטח. במהלך השבוע מטפלים הרועים בעיזים ומגלים נוכחות בשטח, ובסופי שבוע מצטרפת גם משפחת קארו.

גם נקודה זו צופה על כביש אלון. מתחתינו אנדרטה לזכרו של שולי הר־מלך, בעלה הראשון של חברת הכנסת לימור סון־הר־מלך. כאן אירע הפיגוע שבו נרצח שולי ונפצעה חברת הכנסת.

"בתור זוג צעיר, הקמנו את חוות גל יוסף הראשונה במדרון ההר שממולנו", מסביר לי אביתר בסככת הרועים. "גרנו שם באוטובוסים, אני ושני האחים ליבי. משם התקדמתי למלאכי השלום על שם מלאכי רוזנפלד ז"ל שנרצח לפני כעשור ליד הכפר דומא, אליאב הצטרף אליי והפכנו את המקום לחווה. כשהכריזו על מלאכי השלום כיישוב, עברתי לחוות תאנה".

הכלים ההנדסיים הפזורים בשטח בלי שמירה מעידים על תחושת הביטחון. קארו מסביר: "ברגע שאתה רועה בשטח, הפלסטיני יודע שאם הוא בא הוא חודר לשטח שלי, וזה חזק יותר מכל נוכחות צבאית. על הציר הזה נהרגו בעבר חמישה ישראלים. היו פיגועי אבנים ובקת"בים על בסיס יומי וגם מטענים על הציר. אשתי עלתה עם הרכב על מטען כשהייתה עם הילדים, ובנס הוא לא התפוצץ. ברגע שהגענו לכאן עם המרעה, נגמר האירוע".

אני שואלת מדוע הביא עיזים, האם רק כדי לשמור על השטח באמצעותן או גם כדי להתפרנס. "אני הבאתי עיזים כי כך מפסידים הכי פחות כסף", הוא עונה בהלצה. מדי פעם הם שוחטים גדי לחגוג אירוע מסוים, כמו למשל גיוס של אחד הרועים לצבא. "ברוב החוות, הרועים שמתגייסים מגיעים ליחידות טובות", מעיד קארו. "להיות בחוות זה לא רק להחזיק שטח, זה גם לעבוד בחינוך. מגיעים לחוות נערים שבית ספר היה קטן עליהם, ואתה מוצא את עצמך מגדל אותם בגיל 15־16. בדרך כלל הם מתגייסים ליחידת 'סְפר המדבר' שנקראת היום פלס"ר הגולן. הם משתחררים, מתחתנים ומקימים חוות משלהם. יש נערים שגידלתי במלאכי השלום והיום הם בעלי חוות".

השינוי שמחוללת הקמת החוות בשמונה השנים האחרונות מורגש היטב. בחג הסוכות אשתקד עברו בחוות תאנה של אביתר יותר מ־200 מבקרים. המטיילים יכולים לחוות את הציונות בשטח ולהתרשם מהחזון שמתגשם בכל האזור.

תחנה שישית –יקב שילה

חוזרים לציר אלון, מתקדמים צפונה ופונים מערבה, ונכנסים לטוסקנה של בנימין – גוש שילה. בבניין החדש של יקב שילה ההרגשה הראשונית היא של ביקור באיטליה. היקב הוקם ב־2005 באזור התעשייה של היישוב שילה, כיקב בוטיק המייצר 100 אלף בקבוקים בשנה. הבניין החדש שבו אנו מבקרים נחנך בסוכות בשנה שעברה. היום מייצרים כאן כחצי מיליון בקבוקים בשנה. כל הפרויקט נבנה במאה אחוז עבודה עברית, מציין עמיחי לוריא, היינן ומנכ"ל היקב, כך שבנייתו התעכבה מכיוון שכל בעלי המלאכה גויסו למילואים.

את היקב הקים מאיר שומר, תושב מקסיקו, שהחלום שלו היה להקים יקב בארץ. "הוא התביית על המקום", אומר לוריא, "כי כשמסתכלים היסטורית תנ"כית, זה המקום שבו הכול התחיל. שילה הייתה עיר הבירה של ישראל לפני ירושלים, ומפה התפזרנו לכל חלקי הארץ". עוד על תולדות היהודים בארץ ישראל תוכלו ללמוד מספרים שהיקב מציע כאן למכירה, כמו תולדות היהודים, קיצור תולדות הישראליות, ועוד. "היה לי חשוב שזה יהיה מקום לא רק של יין ואוכל, אלא גם של נשמה".

איך זה מתקשר לאדמה שאתה מגדל בה גפנים?

"להכין יין בארץ שלנו זה להכות שורשים שנמשכים מהרגליים לתוך האדמה. לא שווה להיות מחובר לאדמה בלי להיות מחובר להיסטוריה, אחרת מה אני עושה פה?"

ביקב שילה, יקב נושא פרסים ובעל שם עולמי, מייצרים יין מזנים רבים. "אנחנו אוהבים להיות חדשניים ולא שגרתיים. היין הנמכר ביותר שלנו הוא קברנה סוביניון מסדרת סוד", אומר לוריא. השנה, תהליך היצירה והמכירה נתקל בעיכובים מכיוון שרבים מהעובדים היו מגויסים, ולוריא לא הספיק לבקבק בזמן את התוצרת. "אני לא מתלונן מהסיבה הפשוטה שלפחות היין משתבח בינתיים בחבית. ובסך הכול היקב מצליח". במקום היפהפה הזה מתקיימים גם אירועי בוטיק, חתונות ועוד.

לוריא מוביל אותנו במרכז המבקרים, שבו כמה מתחמים שאפשר לשבת בהם וליהנות מהכרמים ומהנוף. בחוץ תמצאו פטיו נעים, בפנים שולחן אבירים ארוך וגם טרקלין באווירה ייחודית.

בחדר המכלים תופס אותנו ריח חזק של תסיסת השרדונה ואת חוש השמיעה לוכד רעש המכבש הסוחט את שאריות הריזלינג. במרפסת שמשקיפה על המכלים הענקיים אפשר לראות את עבודת הייננים מקרוב, וממש להציץ פנימה ולראות את היין.

"אנחנו כנראה בחמישייה הפותחת של היקבים בישראל, גם בתחרויות וגם מבחינת הכרה בחו"ל", מעיד לוריא. "היקב עטור מדליות ממיטב התחרויות היוקרתיות בארץ ובעולם, והכי חשוב – הזכיות מגיעות שנה אחרי שנה. הקברנה סוביניון שלנו זכה שבע פעמים במדליית זהב בתחרות 'אשכול הזהב'. אין שום יקב בישראל שמתקרב להישג הזה. נדרש מאיתנו הרבה מאמץ, כי ככל שאתה יותר גבוה אתה צריך יותר להתאמץ להישאר שם".

בחדר הבא אנחנו מתרשמים מקרוב מיותר מאלף חביות, וכך גם כל מי שמצטרף לסיורים שמציע מרכז המבקרים. מלבדם, נערכים גם סיורי VIP במחיר 180 שקלים לאדם, שבמסגרתם מתלווים ליינן, זוכים לטעום יין היישר מהחבית, ובעונת הבִּקבוק אפשר לראות גם את מילוי הבקבוקים. החוויה יוצאת הדופן פתוחה לקבוצות קטנות בלבד, ובתיאום מראש. הסיור כולל גם ירידה למרתף ענק מלא חביות, שבו תוססות כעת חביות השרדונה שהרחנו.

אנחנו מסיימים את הביקור בטעימות יין שמסבירות בדרך הטובה ביותר מדוע היקב זוכה להצלחה  גדולה כל כך בארץ ובעולם. מגשי גבינות, קרקרים ופינוקים מלווים לטעימות, ואפשר להזמין גם קפה איכותי. שעות הפתיחה הן בימים ראשון עד חמישי מ־10:00 עד 17:00, ובימי שיש בין 9:00 ל־14:00. בחול המועד סוכות שעות הפתיחה יהיו ארוכות יותר, כדאי להתעדכן באתר יקב שילה. באתר תקבלו מידע גם על אירועים מיוחדים שייערכו ביקב בחגים ובשאר ימות השנה. חפשו בגוגל "יקב שילה"

תחנה שביעית ואחרונה –אתר שילה הקדומה

בווייז: שילה הקדומה. כאן נושבת ההיסטוריה: בירת ישראל הראשונה במשך 369 שנים, מקום המשכן שהביאו בני ישראל מהמדבר, וסיפורים תנ"כיים שממשיכים להדהד עד היום. המשכן עומד בשילה עד תקופת עלי ושמואל הנביא, אז נחרבת העיר וארון הברית נשבה.

"חפירות ארכאולוגיות החלו באתר כבר לפני 103 שנים על ידי משלחת מדנמרק", מסביר קובי מאמו, מנכ"ל האתר, "והן נמשכות עד היום. בזכות משלחת חפירות הוקם למעשה היישוב שילה".

במהלך השנים נחשפו באתר לא מעט ממצאים שמתאימים לתקופת המשכן. "חיו כאן יהודים וגם לא יהודים לאורך כל תקופות ההיסטוריה. מכיוון שזהו מקום עם זיהוי תנ"כי מובהק, בשנה רגילה מגיעים לכאן יותר ממאה אלף מבקרים, 70% מהם הם תיירים מחו"ל. זהו אתר שמגיעים אליו גם ממגוון דתות".

המועצה האזורית מטה בנימין רואה בתיירות בשטחה חיזוק למפעל ההתיישבות. זהו ההגיון העומד מאחורי הפעלת אתר שילה הקדומה על ידי המועצה. לאחרונה, הוחלט במועצה אף להקים עמותת תיירות בראשות מאמו.

נוסף על סיור מרתק בין העתיקות, המבקרים נהנים משלושה מיצגי מולטימדיה שמחיים את ההיסטוריה של המקום.

מיצג "מגדל הרואה" מציג על מסכי ענק הצופים אל עבר מקום המשכן את סיפורי התנ"ך שהתרחשו בשילה. משם יורדים ל"מדרגה הצפונית" של התל. מבחינת הארכאולוגים אי אפשר לומר בוודאות שכאן עמד המשכן, אך אם מודדים את המרחק מהסלע החצוב עד לקיר האבנים שנמצא מולו, מגלים שהמרחק הולם בדיוק את רוחב חצר המשכן. אם תעיפו מבט לכיוון הרגליים, תוכלו למצוא בקלות שברי חרס. "המשנה אומרת שאת בשר הקורבנות מותר היה לאכול במשכן שילה ובסביבתו, בכל מקום שממנו רואים את המשכן. בכל הגבעות פה מסביב, עד הנקודה שממנה רואים את המשכן, נמצאים שברי חרס", מוסיף מאמו. "חנה הגיעה לכאן להתפלל לבן, וגם היום באים לכאן מתפללים רבים". גם יו"ר בית הנבחרים האמריקני מייק ג'ונסון הקדיש כאן דקות ארוכות לתפילה בקיץ האחרון, כשהוא מלווה בתנ"ך אישי.

מיצג "הולוגרמת המשכן" הוא מיצג תלת־ממדי שמדגים את המשכן וכליו באופן מוחשי. החוויה נחתמת בריח הקטורת, שלדברי חז"ל היה ספוג בכותלי המשכן במשך דורות.

מיצג "הפרה האדומה" הוא חידוש מרתק שנפתח לאחרונה באתר: בסיומו של סרטון המסביר על חשיבות פרה אדומה, נחשפים המבקרים למספר פרות כשרות ונדירות שהובאו לכאן במיוחד, רק שצבען... חום אדמדם. "אין צבע חום בתורה", מסביר לי קובי. "מפירוש רש"י אפשר ללמוד שהאדום שבתורה הוא הגוון החום. לפני כמה שנים, קבוצה של ישראלים החליטה לחקור את עניין הפרות האדומות ופרסמה מודעות בעיקר באזור טקסס, ארה"ב, שם מגדלים פרות מזן רד אנגוס המזוהה במחקר כפרה אדומה. חוואי נוצרי אוונגליסט נענה למודעה ואכן נמצאו אצלו פרות אדומות. משלחת רבנים שהגיעה אליו הביאה לארץ מספר פרות כשרות". הן נמצאות כאן במרחק נגיעה, אך כדי לשמור על כשרותן, אי אפשר להתקרב אליהן.

בחול המועד סוכות שוררת באתר אווירה חגיגית בהפנינג "המשכן מתעורר לחיים". לצד המיצגים הקבועים תוכלו למצוא פעילויות לכל המשפחה: סדנאות יצירה, מפגשים עם שחקני רחוב, צילומי מגנט בבגדי כהונה, משקפות תלת־ממד, התנסות בכלי שיר, תערוכה של כלי המשכן בגודל טבעי ועוד.

הכניסה בתשלום, במהלך החג יהיו מחירים מיוחדים למשפחות וכן הרחבות פעילות בתוספת תשלום.

מוקדי אירוח בסביבה:

הכתבה פורסמה במוסף "טיולים" של מקור ראשון