החופש הגדול בעיצומו, ואיתו חוזר גם אחד המאבקים המוכרים ביותר בבתים בישראל: כמה זמן הילדים מבלים מול המסך, מתי עוצרים את זה, ואיך עושים את זה בלי להפוך כל אחר צהריים לקרב התשה.
טלפונים, טאבלטים, מחשבים וטלוויזיה הפכו מזמן לחלק בלתי נפרד מהחיים של ילדים ובני נוער. בחופש הגדול, כשהמסגרת מתרופפת, ההורים עובדים שעות ארוכות והילדים נמצאים יותר זמן בבית, המסכים הופכים לא פעם לפתרון הזמין ביותר. זה לא אומר שההורים נכשלו. זה כן אומר שכדאי לנהל את השימוש בהם, ולא לתת להם לנהל את היום.
"בחופשת הקיץ ההורים נמצאים שעות ארוכות בעבודה, או לחלופין זקוקים לקצת שקט בסוף היום או במהלך השהות הממושכת עם הילדים בבית", מסבירה צליל כהן בן משה, מרפאה בעיסוק במערך בריאות הנפש של מאוחדת במחוז ירושלים. "המציאות הזו הופכת את החופש הגדול לכר פורה לשימוש מוגבר של ילדים ובני נוער במסכים".
הכי מעניין
לדבריה, ההמלצות כיום אינן מסתכמות רק בספירת דקות. אצל ילדים צעירים מאוד עדיין יש חשיבות להגבלה ברורה: ארגון הבריאות העולמי ממליץ שלא לחשוף תינוקות מתחת לגיל שנה לזמן מסך, ובגילי שנתיים עד ארבע להגביל זמן מסך יושב לעד שעה ביום, כשפחות מכך עדיף. ההמלצות מדגישות גם פעילות גופנית, שינה איכותית ומשחק פעיל כחלק מאורח חיים בריא.
ההמלצות כיום אינן מסתכמות רק בספירת דקות | צילום: שאטרסטוק
בגילים הגדולים יותר אין מספר קסם שמתאים לכל משפחה. הדגש הוא על השאלה מה המסכים מחליפים: האם הם באים על חשבון שינה, תנועה, מפגש עם חברים, לימוד, יצירה או זמן משפחתי. גם האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים ממליצה למשפחות לבנות תוכנית משפחתית לשימוש במדיה, שמתחשבת בצרכים של כל ילד ושל המשפחה כולה, ולעדכן אותה כשצריך.
"מחקרים מהשנים האחרונות מראים שגם איכות התוכן והאופן שבו משתמשים במסך חשובים לא פחות ממשך החשיפה", אומרת כהן בן משה. "צפייה משותפת עם ההורים ותוכן מותאם גיל נקשרו לתוצאות טובות יותר, בעוד שתכנים שאינם מותאמי גיל, שימוש של ההורים במסכים בזמן אינטראקציה עם הילדים או שימוש אינטנסיבי במשחקי מחשב נמצאו קשורים ליותר קשיים רגשיים וחברתיים".
אחד האתגרים המרכזיים בחופש הגדול הוא היעדר פיקוח על התכנים שאליהם נחשפים הילדים, בעיקר כאשר ההורים נמצאים בעבודה והילדים נשארים בבית. בלי מבוגר בסביבה הקרובה, ילדים ובני נוער עלולים להגיע בקלות לתכנים שאינם מותאמים לגילם, לאלימות, לפרסומות בעייתיות או לאינטראקציות לא מבוקרות ברשתות החברתיות.
אחד האתגרים המרכזיים בחופש הגדול הוא היעדר פיקוח על התכנים שאליהם נחשפים הילדים | צילום: שאטרסטוק
כאן, אומרת כהן בן משה, הפתרון אינו פיקוח בלתי אפשרי מרחוק, אלא שילוב בין גבולות וכלים. מצד אחד, חשוב להגדיר מראש סינון תכנים, בקרת הורים, שעות שימוש וכללים ברורים. מצד שני, לא פחות חשוב לנהל שיח יומיומי עם הילדים: מה הם ראו, עם מי דיברו, מה גרם להם אי נוחות, ומתי הם צריכים לפנות למבוגר.
"בתוך המציאות הזו חשוב לזכור: לא צריך להיות הורים מושלמים. צריך להיות הורים מציאותיים", היא אומרת. "ובכל זאת, כדאי לנסות לשמור שהזמן הפנוי של הילדים יהיה איכותי ככל האפשר".
לדבריה, הדרך להפחית זמן מסך אינה מתחילה באיסור חד, אלא בבניית יום שיש בו עוד אפשרויות. פעילות גופנית, יציאה קצרה מהבית, מפגש עם חברים, משחק קופסה, בישול משותף, ספר, יצירה או אפילו משימה ביתית קטנה, כל אלה אינם "תחליף מושלם" למסך, אבל הם מזכירים לילדים שיש עוד דרכים להעביר את הזמן.
"כמרפאה בעיסוק המטפלת בילדים, מתבגרים ומבוגרים עם ADHD, אני פוגשת הרבה הורים שחוששים שהם נכשלו אם הילד היה מול מסך כמה שעות", אומרת כהן בן משה. "בעיניי, השאלה החשובה היא מה עוד היה ביום שלו: האם הוא שיחק? זז? פגש חברים? ישן טוב? צחק עם המשפחה? אם התשובה היא כן, יש מקום למסכים, כל עוד הם נשארים חלק מהיום ולא מנהלים אותו".
גם להורים יש תפקיד במודל שהם מציבים. קשה לדרוש מילד להניח את הטלפון אם המבוגרים בבית בודקים הודעות בלי הפסקה. לא חייבים להיעלם מהמסכים, אבל אפשר לקבוע זמנים ואזורים נקיים מהם: ארוחה בלי טלפונים, שעה לפני השינה בלי מסכים, או זמן משפחתי שבו גם ההורים מניחים את המכשיר בצד.
אפשר לקבוע זמנים ואזורים נקיים מהם כמו שעה לפני השינה בלי מסכים | צילום: שאטרסטוק
במקום להכריז מלחמה על המסכים, עדיף להציב גבולות שאפשר לעמוד בהם: לקבוע מראש כמה זמן מסך יש ביום, באילו שעות, באילו תכנים, ומה קורה לפני ואחרי. למשל: קודם ארוחת בוקר והתארגנות, אחר כך זמן מסך; קודם פעילות מחוץ לבית או מפגש עם חבר, אחר כך משחק מחשב; לא מסכים במיטה; ולא מסכים בזמן ארוחה.
"חשוב לזכור שהמסכים הם לא האויב. הם כלי", מסכמת כהן בן משה. "התפקיד שלנו כהורים הוא לנהל את השימוש בהם באופן נכון ומושכל בתוך מציאות חיים מורכבת, עמוסה ומאתגרת".
צליל כהן בן משה היא מרפאה בעיסוק, MScOT, מומחית בגישת Cog-Fun לטיפול בילדים ומבוגרים המתמודדים עם ADHD.
עוד כתבות בנושא
