טלפונים חכמים ומסכים הפכו בשנים האחרונות כמעט לטקס מעבר עבור ילדים ובני נוער. עם העלייה המתמדת ברשתות החברתיות והצורך להיות זמינים ומחוברים, ילדים מבלים יותר זמן בעולם הדיגיטלי – עולם שמשפיע על הדרך שבה הם לומדים, מתקשרים ונרגעים.
הורים ומומחי בריאות הנפש מזהירים: אין פתרון אחד שמתאים לכולם, אבל יש דרכים לצמצם סיכונים ולהציב גבולות חכמים ובריאים.
להתחיל לדבר – ולהמשיך לדבר
אחד הכלים החשובים ביותר הוא שיחה פתוחה ומתמשכת. מומחים ממליצים להתחיל לדבר על שימוש במסכים כבר מגיל צעיר, אפילו בגיל הרך, ולהסביר לילדים מתי ולמה משתמשים בטלפון.
הכי מעניין
ד"ר מייגן מורנו, מהאקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים, מציעה לשאול בני נוער שאלות פשוטות אך משמעותיות: מה אתה עושה עכשיו? אתה נהנה מזה? לומד משהו? באמת מתחבר למישהו?
אם התשובה היא לא – אפשר לעבור יחד לשיחה על צמצום זמן המסך. גם הורים יכולים לשתף בכנות בקשיים שלהם, למשל גלילה אינסופית בטיקטוק או איבוד תחושת זמן ברשת. כשזה מוצג כאתגר משותף, ולא כאכיפה חד־צדדית – בני נוער משתפים פעולה יותר.
מורנו מדגישה: אין גיל “נכון” אחד לטלפון חכם. ההחלטה צריכה להתבסס על הצרכים של הילד – למשל במקרים רפואיים שבהם הטלפון הוא כלי חיוני למעקב וטיפול.
טלפון סלולרי מציג תכנים שנוצרו ע"י AI | צילום: פדרו פרדו / AFP
עוד כתבות בנושא
לשמש דוגמה אישית
ילדים לומדים מההתנהגות של המבוגרים סביבם. כשמבקשים מהם להניח את הטלפון – אבל ההורה עצמו כל הזמן במסך – הכללים מרגישים לא הוגנים.
ילדים נחשפים למסכים כבר מינקות, דרך ההורים עצמם, ולכן הדוגמה האישית חשובה במיוחד.
כמו שאומרת מורנו: בני נוער מספרים לא פעם שההורה נוזף בהם על “ריקבון מוח”, בזמן שהוא עצמו עושה בדיוק אותו הדבר.
ד"ר ג'ניפר קצנשטיין, נוירופסיכולוגית ילדים מג’ונס הופקינס, מסבירה שגם כשצריך להיות זמינים לעבודה או חירום – הדרך שבה עושים זאת משנה. להניח את הטלפון בצד, להפעיל צלצול ולהראות נוכחות אמיתית – זה מסר חזק.
להציב גבולות – בגמישות וביחד
לכל משפחה יש הגדרה אחרת למה נחשב “דחוף”. מתן גמישות להודעות חשובות, לצד גבולות ברורים, בונה אמון ומפחית עימותים.
פרופ’ ג’ינה מרצ’לו מאוניברסיטת ראטגרס ממליצה על גבולות פשוטים וברורים: זמני גלילה קבועים, איסור טלפונים בזמן ארוחות, או הגבלת שימוש לשעות מסוימות.
כשההורים מחילים על עצמם את אותם כללים שהם מציבים לילדים – הגבולות נתפסים כהוגנים, לא כשליטה.
עוד כתבות בנושא
