תקופת החגים היא שעתם היפה של רוב בני המשפחה בישראל. פחות של אלה שיושבים לבדם בקצה השולחן, ובין המנה העיקרית לקינוח נאלצים להתגונן מפני מטח השאלות הקבוע: "מה קורה איתך?" "אין מישהי באופק?" ו"יש לי מישהו בדיוק בשבילך". אם אווירת החג הצליחה לרגע להשכיח מהרווק הממוצע את מצבו, הדודה התורנית כבר תדאג להזכיר לו.
כששולחן החג מגביר את הלחץ, עולם השידוכים מגביר את הקצב. בשנים האחרונות צצים עוד ועוד מיזמים שמבטיחים לפתור את אחת הבעיות העתיקות בעולם היהודי באמצעות שאלון, קהילה, אלגוריתם, חברים, ערב היכרויות או שילוב יצירתי של כל אלה. לא במקרה הפכו השנים האחרונות לכר פורה במיוחד למיזמים כאלה, גם הרבה מעבר לגבולות המגזר.
ערב ראש השנה תשפ"ז, ההיכרות הפשוטה נעשתה מסובכת להפליא. מחפשי הזוגיות כבר פחות נגישים זה לזה, ויותר מוצאים את עצמם בתוך שיחות ווטסאפ ארוכות שלא תמיד מובילות לפגישה, ובוודאי לא לזוגיות ממשית. אלא שבחברה הדתית, אולי יותר מבמקומות אחרים, החתונה עדיין נמצאת גבוה מאוד בסדר העדיפויות. וכך השאיפה להתחתן, ורצוי לפני שכל החברים כבר שולחים הודעות על הברית השנייה, יצרה שוק שלם של דרכים מקוריות להמציא מחדש פעולה שפעם הייתה כמעט טכנית: לקחת שני זרים ולנסות להפוך אותם לבית נאמן בישראל.
בפיד, בסטורי, בקבוצות הווטסאפ ואפילו בין מודעה לשיעור תורה בעלון השבת, ממתין לכם עוד מיזם שמבטיח לעשות קצת סדר בבלגן. יש מי שסומכים על שדכנים מקצועיים, אחרים מגייסים חברים למשימה, ויש גם מי שהולכים על בליינד־דייט קיצוני, קהילות רווקים, ערבי היכרות או מפגשים מיוחדים סביב מועדים וחגים.
כל מיזם מציע כיוון אחר, אבל מתחת לכולם מסתתרת אותה תקווה קטנה: שהפעם ייחסך עוד סבב של "הוא חמוד, אבל לא היה חיבור" או "היא אחלה, אבל לא בדיוק לטעמי". אלא שכמו בכל שידוך, גם כאן הפרופיל נראה לפעמים מבטיח יותר מהמציאות. לכל מיזם יש הברקה, יתרון ושיטה משלו, אבל גם נקודת תורפה, מגבלה או שאלה שעדיין לא נפתרה.
בתור מי שצועדים בעצמם בשדה המוקשים המכונה עולם הדייטינג, החלטנו לבדוק כמה מהמיזמים האלה מקרוב: להבין איך הם עובדים, מה הם מבטיחים, למי הם מתאימים, ובעיקר אילו מהם באמת מגדילים את הסיכוי למצוא זוגיות, ואילו רק מוסיפים עוד תחנה בדרך אליה.
אי אפשר שלא להתחיל באב המייסד של אתרי השידוכים במגזר הדתי. האתר "שליש גן עדן" הוקם לפני 15 שנה על ידי אסף נבון, ומאז התחתנו באמצעותו יותר מ־20 אלף זוגות. עשור וחצי אחרי הקמתו, למרות מהפכת הרשתות החברתיות, אפליקציות ההיכרויות והבינה המלאכותית, האתר עדיין חי, בועט ורלוונטי.
"אני מאמין שלא צריך מאץ' כדי לפנות למי שמעניין אותך", אומר נבון. "אם יש מישהי או מישהו שמוצאים חן בעיניך, פשוט פונים. זו הסיבה שבגללה הצלחנו לחתן כל כך הרבה זוגות. אני מאמין שכל אחד ואחת יודעים טוב יותר מכול מה הם מחפשים ומה באמת מתאים להם".
אתגר: "בשנים האחרונות הגבולות בין המגזרים היטשטשו והכול נעשה מעורבב יותר", אומר נבון. "בתוך אתר גדול שמאגד קבוצות אוכלוסייה שונות, לא תמיד פשוט לייצר התאמה מדויקת. השפע הזה גורם לכך שחלק מהפניות לא באמת רלוונטיות".
הצלחה: אחד הפרויקטים שנבון גאה בהם במיוחד נולד מתוך הניסיון להתאים את האתר גם לאלמנות צה"ל. נוסף על האפשרות הזמינה לכלל המשתמשים, לפתוח פרופיל עם תמונה פרטית, נפתחה עבורן האפשרות להיכנס לאזור שבו הן "רואות ואינן נראות" כדי ליצור עבורן מרחב נוח ובטוח ולשמור על פרטיותן. האתר השיק עבורן בוט שמשמש מעין שדכן דיגיטלי. הוא פונה לגברים שעשויים להתאים בלי שהם ידעו מי סימנה, מקיים איתם שיחה מקדימה בצ'אט, אוסף את המידע הרלוונטי, ואם יש עניין הדדי הוא מחבר ביניהם לשיחה. "מבחינתי זו אחת ההצלחות הגדולות שלנו", אומר נבון. "בזכות ההתאמות האלה כבר ארבע אלמנות צה"ל מצאו אהבה והקימו בית חדש בישראל".
אלגו הוא תוצר כמעט מתבקש של המפגש בין עולם השידוכים למהפכת הבינה המלאכותית. אבל כשמעיין סיני ויובל דה רוס, יוצאי יחידות טכנולוגיות בצה"ל, הקימו אותו לפני כחמש שנים, זו הייתה בשורה חדשנית. "שאלנו את עצמנו: אם בינה מלאכותית יכולה לעזור להגן על המדינה, למה שהיא לא תצליח גם לשדך בין אנשים?"
המיזם, המיועד לציבור הדתי־לאומי, פועל באמצעות בוט בווטסאפ ואלגוריתם שמציע התאמות בין רווקים ורווקות. המשתמשים ממלאים שאלון על עצמם ועל בן או בת הזוג שהם מחפשים, והמערכת מנתחת את הנתונים לצד מידע מהתאמות ודייטים קודמים. כל משתמש מקבל הצעה ממוקדת, ורק אם שני הצדדים מעוניינים מועברים פרטי הקשר.
מנכ"לית אלגו מעיין סיני (מימין), והסמנכ"לית דבורה ראק–ויסמן, שהתחתנה בעצמה דרך אלגו | צילום: נועה אביטל
לאחר הדייט אפשר למסור משוב, והמערכת לומדת ממנו ומדייקת את ההצעות הבאות. באמצעות אלגו כבר יצאו עשרות אלפי דייטים ו־228 זוגות התארסו.
אתגר: אחרי 7 באוקטובר הבוט נסגר לזמן קצר, אך חזר בעקבות פניות רבות. ואז עלתה בעיה שוברת לב שלא נלקחה בחשבון בעבר: המערכת עלולה לשלוח הצעה על בחור שבינתיים נפל בקרב. בעקבות זאת שונה המנגנון, וכיום ההצעה נשלחת קודם לגבר ורק לאחר אישורו היא מועברת לאישה.
הצלחה: אלגו שידך זוגות באמצעות בינה מלאכותית שנה לפני השקת צ'אט ג'יפיטי, מדגישים המייסדים. מבחינתם, הישג נוסף הוא שבחלק ניכר מהזוגות שהתחתנו האישה מבוגרת מהגבר. "אולי הצלחנו לשנות קצת את הנורמה".
מיזם השידוכים של אילנית ואדל, אם ובת, התחיל כמעט במקרה. אדל, שכבר צברה קהל באינסטגרם, פרסמה לבקשת אימה כרטיס של רווק שהכירו. בתוך דקות הגיעו פניות מרווקות שביקשו להתפרסם גם הן. השתיים הבינו שיש כאן צורך אמיתי.
אדל הציעה לפתוח קבוצת ווטסאפ, אם לפחות 50 רווקים ורווקות יתעניינו. 1,025 נרשמו. אילנית עזבה את עבודתה והצטרפה למיזם, והוא הלך וגדל במהירות. כיום הן מפעילות שמונה קבוצות ובהן יותר מ־7,300 משתתפים, ואדל כבר מוּכרת ברשת כ"השדכנית של האינסטגרם".
הפורמט פשוט: כל מועמד ומועמדת עוברים תהליך רישום ובדיקה, ולאחר מכן הכרטיס שלהם מתפרסם בקבוצה המתאימה בעלות סמלית. מי שמעוניין פונה ישירות, ומשם הדברים מתגלגלים. "אנחנו סומכות על יד השם, שהקב"ה יזווג את הזוגות", אומרת אילנית.
והתוצאות מרשימות: בתוך כשנה וחצי נוצרו באמצעות הקבוצות יותר מ־150 זוגות, וחלקם כבר הקימו משפחה.
"יש ימים שאנחנו לא מספיקות לקום מהכיסא". אילנית (מימין) ואדל הורביץ | צילום: באדיבות המרואיינות
אתגר: כמות הפניות העצומה. "יש ימים שאנחנו לא יכולות לקום מהכיסא", אומרת אילנית. השתיים משתדלות לא רק לפרסם כרטיסים, אלא גם ללוות, לעודד ולייעץ. "אני הופכת להיות סוג של אמא, ואדל אחות וחברה".
הצלחה: גם אדל עצמה מצאה את בעלה בקבוצות. איתן ביקש להצטרף, אך הקבוצות היו מלאות. היא כתבה לו כדי להתנצל, השיחה התפתחה, כעבור שבוע הם יצאו לדייט, ופחות מארבעה חודשים לאחר מכן הוא הציע לה נישואים.
את קרן "תכירו" ייסדו נעה קצובר וחיים פלק, שהקים בשנת 2000 את "ישפה", המיזם הראשון שעסק בשידוכים במגזר הדתי. ב"תכירו" מאמינים שרווקות ורווקים לא צריכים להישאר לבד במערכה, וגם לחברים, לשכנים ולקהילה יש תפקיד פעיל בדרך לזוגיות. "האני מאמין שלנו הוא שכמו שאנחנו יודעים להתגייס למען אזרחים ותיקים או אנשי מילואים, כך אנחנו צריכים לדעת להתגייס גם למען הפנויים והפנויות", אומרת יעל רייס, מנהלת הקרן. "יש לנו כיום 55 קהילות ברחבי הארץ, מחיספין ועד שדרות, מגבעת־שמואל ועד עפולה, שבחרו להציב את סוגיית הרווקות והזוגיות בחזית העשייה החברתית שלהן".
מתוך התפיסה הזאת הקרן מבקשת לרתום את הציבור כולו למשימת ההיכרות. היא מקדמת ערבי שידוכים בקהילות, מעניקה הכשרות וכלים לשדכנים, מציעה ליווי וייעוץ ותומכת בפעילות מקצועית בתחום.
"למעשה, הקהילה מעניקה לפנויים ולפנויות מעטפת ואומרת להם: אתם כאן לידנו, אנחנו רואים אתכם, לא רק בחיפוש שידוכים, גם בהזמנה לארוחות ובמשלוח של משהו מתוק לחג", מסבירה רייס. "יש לנו כנסים שנתיים, מפגשים חודשיים של שדכנים מקצועיים שפעילים כל השנה, וגם אירועים חד־פעמיים, 'משדכים בקפה', לזכרו של אליקים ליבמן ז"ל, שבהם אנשים נפגשים כדי למצוא שידוך לחברים ובני משפחה, עם ליווי והכוונה שלנו".
אתגר: הרצון לעזור קיים, אבל פעמים רבות חסרים הכלים. "רוב האנשים שאני פונה אליהם אומרים לי: ברור שאני רוצה להיות שם בשביל אחותי הרווקה, ברור שאני רוצה לעזור לחבר הרווק שלי, אבל איך בכלל מתחילים?" מספרת רייס. "לכן האתגר שלנו הוא להנגיש ככל האפשר ידע וכלים, כדי שכל אחד יוכל להיות שותף ביצירת היכרויות ושידוכים".
הצלחה: לפעמים הדרך הטובה ביותר למדוד הצלחה היא פשוט לראות כמה אנשים החליטו להצטרף. "התחלנו לפני שנה וחצי עם שתי קהילות בלבד, והיום כבר פועלות איתנו 55 קהילות", אומרת רייס. "בכל אחת מהן יש בין 60 ל־200 מתנדבים. מבחינתנו זו הצלחה אדירה".
אם תשאלו אותנו מהי הדרך האולטימטיבית לפגוש את אהבת חייכם, כנראה נשיב: דרך חברים משותפים. ההיכרות המוקדמת, המעורבות הרגשית והסינון הטבעי שמאפיינים שידוך שנולד דרך חבר קרוב הם יתרונות שקשה להתחרות בהם. מתוך ההבנה הזו נולד המיזם "שגרירים בלב", שמבוסס על מודל פשוט של חבר שמסייע לחבר. נכון להיום מונה המיזם כ־6,000 מתנדבים, שכל אחד מהם מביא תחת חסותו לפחות שלושה חברים רווקים ומנסה לסייע להם למצוא את הזיווג המתאים.
"אם בשאר המיזמים הרווק מחפש בעצמו את הזיווג, כאן יש מישהו שמכיר אותך ודואג לך באמת", אומר אוריאל לקס, מנכ"ל המיזם. "לפי התפיסה שלנו, עדיין אין כלי בינה מלאכותית שיכול להחליף היכרות אנושית אמיתית, ואולי זו גם הסיבה שהתוצאות שלנו מרשימות כל כך: בממוצע, בכל יומיים מתארס אצלנו זוג".
גם במקרה הזה, הסנדלר בהחלט אינו הולך יחף. "אני בעצמי התחתנתי דרך המיזם. אני ואשתי היינו הזוג ה־133", משתף לקס. "וגם זכיתי לעשות 20 שידוכים בעצמי, 19 מהם דרך המיזם".
אתגר: "בסופו של דבר, כל הפעילות שלנו מבוססת על בני אדם", מסביר לקס. "זה יתרון עצום, אבל גם האתגר הגדול שלנו. בני אדם לא תמיד זמינים, לא תמיד פנויים ולא תמיד פעילים". לכן חלק מרכזי מהעבודה במיזם מוקדש לתפעול השגרירים, להנעה שלהם ולשמירה על המעורבות לאורך זמן.
הצלחה: דווקא המודל האנושי שעליו מבוסס המיזם הוא גם מקור ההצלחה המרכזי שלו. "יש כאן מישהו שמכיר אותך באמת, יודע מי אתה ומה יכול להתאים לך, ולא רק מסתכל על נתונים יבשים", אומר לקס.
"בכיתה י' היה לי ר"מ שהערכתי מאוד, והוא היה רווק", מספר אלדר גולדרינג, בן 21 בלבד. "דרכו נחשפתי לקושי של רווקים מבוגרים למצוא זוגיות". מתוך ההיכרות הזאת נולד "דייטפול", מערכת שמסייעת לשדכנים ולרווקים לנהל היכרויות בתוך קבוצות ומאגרים ממוקדים. בתחילת הדרך התמקד המיזם באירועים ובקבוצות גדולות, אך עם הזמן הבין גולדרינג שדווקא המיקוד הוא המפתח.
"הבנתי שבתוך מאגר גדול מדי מאבדים את הצפון", הוא אומר. כיום המשתמשים יכולים להצטרף לקבוצות לפי תחומי עניין ומאפיינים משותפים, ובהן קבוצות לביינישים ולמדרשיסטיות, לירושלמים, ללוחמים וללוחמות. "אני מאמין שמכנה משותף הוא בסיס טוב לקשר עמוק".
אתגר: "אני כל הזמן מנסה לחדש ולהשתדרג. חשוב לי שהשימוש באתר יהיה קל, נוח וכיפי, ולהישאר מעודכן בטכנולוגיות החדשות זה אתגר מתמשך".
הצלחה: אף שמדובר באתר חדש יחסית, כבר נרשמו אליו אלפי משתמשים ונוצרו בו יותר מ־500 התאמות. "בעיניי זה אחלה נתון להתחיל ממנו", מסכם גולדרינג.
מה רומנטי יותר מטיול בהרי הגולן, ומה מקרב יותר מערב סביב האש בחברה טובה? נעמה ומיכאל אברהם מרמת הגולן חושבים שהיכרות טובה נוצרת דווקא שם, רחוק מכרטיסי היכרות ומדייטים מתוכננים. "אנחנו מאמינים במפגש פנים אל פנים", אומרת נעמה. מתוך התפיסה הזאת נולד "מפגש ברמה", מיזם שמפגיש רווקים ורווקות בטיולים, ארוחות, התנדבויות ושבתות משותפות. למפגש הראשון הגיעו יותר מ־140 משתתפים, אבל דווקא ההצלחה לימדה את בני הזוג שיותר אינו בהכרח טוב יותר. "הרגשנו פספוס", מספרת נעמה. "לא הצלחנו באמת להכיר את המשתתפים". מאז הפכו המפגשים לקטנים ומדויקים יותר, וגם תהליך ההרשמה נעשה מוקפד.
בני הזוג הבינו שגם ערב אחד אינו מספיק. רוב המפגשים נמשכים כיום לפחות יומיים, ושבתות וחגים הם מבחינתם הזמן האידיאלי. מתחילים בביתם באווירה משפחתית, ממשיכים לארוחה משותפת, טיול או פעילות התנדבותית. רבים מהמפגשים מתחילים סביב המנגל, כשעצם הכנת הארוחה הופכת לחלק מתהליך ההיכרות. "כשמכינים יחד אוכל אפשר לראות מי יוזם, מי עוזר, מי מצחיק ואיך כל אחד מוצא את המקום שלו בקבוצה", אומרת נעמה.
מאמינים במפגש פנים אל פנים. טיול של "מפגש ברמה" | צילום: באדיבות "מפגש ברמה"
אתגר: תהליך ההרשמה. "מצד אחד, מי אני שאחליט מי מגיע ומי לא? מצד שני, חייבים ליצור קבוצה מדויקת של אנשים שבאמת מכוונים להיכרות".
הצלחה: לפעמים דווקא המפגש הטבעי מצליח במקום שבו שידוך קלאסי היה נעצר עוד לפני הדייט הראשון. "יש זוג שהכיר באחד המפגשים שלנו, ועל הנייר הם לא התאימו בשום צורה", מספרת נעמה. "אף אחד לא היה חושב להפגיש ביניהם, ואם מישהו היה מציע אותם זה לזה, כנראה שניהם היו מסרבים. אבל כשהם נפגשו בלי כל הנתונים וההגדרות מראש, הם פשוט זרמו. היה להם נעים ומהמם יחד. ברוך השם הם התחתנו, והיום יש להם ארבעה ילדים".
"אני מרגישה שהדור שלנו צריך משהו אחר, ולכן המוצר שאני מציעה לרווקים ולרווקות הוא בעצם אני", אומרת אורית גוטמן, שדכנית מוכרת ברשתות החברתיות. "אני מנסה לעשות הכול אחרת ולהקליל את עולם השידוכים".
אצל גוטמן אין שיטה אחת. היא יוזמת אירועים, ניסויים ופורמטים שנועדו לייצר עוד הזדמנויות להיכרות. אחד הבולטים שבהם, בשיתוף שיפי שלומוביץ, היה "דייט ממבט ראשון", שידוך עיוור בהשראת תוכנית הטלוויזיה של "קשת", רק בלי חופה וקידושין בתחילת הדרך. המאגר שלה מונה כיום כ־5,000 רווקים ורווקות. "במובן מסוים אני טינדר משל עצמי". בעזרת בינה מלאכותית היא עוברת על המועמדים ומחפשת התאמות לאורך כל היום, גם בין משימה למשימה.
"טינדר משל עצמי". אורית גוטמן | צילום: באדיבות המרואיינת
אתגר: גוטמן מנהלת ארגון חברתי במשרה מלאה, והשדכנות מתקיימת במקביל. "החלום שלי הוא לשנות את עולם השידוכים ואת עולם הרווקות. אני יודעת מה אני רוצה לעשות, אבל פשוט אין לי מספיק זמן".
הצלחה: מבחינתה, המדד אינו רק חתונות אלא עצם יצירת המפגש. "אני מוציאה בין חמישה לעשרה דייטים ביום, וזו מבחינתי הצלחה. שידוכים הם גם עניין של סטטיסטיקה. אם כדי לחתן זוג אחד צריך להפגיש 40 זוגות, המטרה היא לייצר כמה שיותר הזדמנויות".
"המיזם הוקם לזכר בני, הלל, שלמד בישיבת אלון־מורה בשיעור ב' ולא זכה להתחתן", מספר ידידיה דחבש. לאחר מותו של הלל מסיבוך רפואי, הוא הקים את עמותת "בן 18 לחופה" ובמסגרתה את מיזם "מפה לחופה". המיזם פועל כאתר שידוכים שמחבר בין רווקים ורווקות לבין שדכנים, ומשלב טכנולוגיה עם ליווי אישי. "אנחנו משתמשים בשאלוני עומק ובניתוח נתוני אישיות שפיתחו אנשי מקצוע מובילים", מסביר דחבש. "כל התאמה נבחנת על בסיס שכבות רבות של מידע, התאמה ערכית, סגנון תקשורת, צרכים רגשיים ומידת המוכנות לקשר. בלי השאלון זה כמו לצאת לדרך בלי מפה. איתו, הדרך ברורה הרבה יותר".
החידוש המרכזי של המיזם נמצא דווקא בצד האנושי. השדכן אינו רק מי שמציע את ההתאמה, אלא מלווה את המשתתפים בכל התהליך. "לכל משתתף מוצמדים שדכן או שדכנית שעברו אצלנו הכשרה של כמה חודשים. הם מלווים אותו מהרגע הראשון, מייעצים ותומכים לאורך הדרך", אומר דחבש. "אנחנו גם לא עובדים עם לוחות זמנים קשיחים. הרווקים והרווקות הם אלה שקובעים את הקצב, יכולים לקחת הפסקה כשצריך ובוחרים מתי ואיך להתקדם. השליטה בתהליך נשארת תמיד בידיים שלהם".
אתגר: חשיפה ציבורית למיזם. "אין לנו תקציב גדול לפרסום, אבל אנחנו רוצים להגיע לרווקים ורווקות רבים ככל האפשר. ככל שהמאגר שלנו יהיה רחב יותר, כך ל־40 השדכנים שלנו יהיו יותר אפשרויות להציע התאמות, ובהתאם גם יותר סיכוי שהן יבשילו לחתונה".
הצלחה: "מבחינתי, כל זוג שמתחתן בזכותנו, ומתחת לחופה אומר תפילה קטנה לזכרו של בני, זו הצלחה", מסכם דחבש.
אליאנה ברבל, מייסדת "אלי הבוטית", ואשר ברק, לשעבר בכיר בצוותי פיתוח במטא, אמזון וגוגל, הקימו את "טנדו", מיזם היכרויות לזוגיות רצינית שמבקש להחליף את הגלילה האינסופית בשדכנית אישית מבוססת בינה מלאכותית. במקום לעבור על מאות פרופילים, המשתמש משוחח עם השדכנית, שלומדת את העדפותיו, אורח חייו, אמונתו וניסיונו בדייטים. כשהיא מזהה התאמה, היא מתקשרת עם השדכנית של הצד השני, בוחנת את הפרטים ורק אז מציעה את ההיכרות.
המטרה היא לצמצם את עומס הבחירה ואת תחושת הבדידות מול אפליקציות ההיכרויות, ולהחזיר לעולם הדיגיטלי משהו מהליווי האישי של השדכנות המסורתית.
אתגר: "להחליף את השפע השטחי של האפליקציות במשהו אמיתי ועמוק זה רף גבוה", אומר ברק. "המשתמשים צריכים לתת מעצמם ולהתמסר לתהליך, ואנחנו מקווים שהם יראו מהר עד כמה זה משנה את החוויה".
הצלחה: המיזם עדיין בראשית דרכו, אבל לדברי ברק כבר בימים הראשונים נרשמו לרשימת ההמתנה מאות משתמשים שמחכים לשמוע מהשדכנית.
עוד כתבות בנושא
