גלי חום והפרעות שינה הם מהתסמינים המוכרים ביותר של גיל המעבר. אבל יש תסמין נוסף שזוכה להרבה פחות תשומת לב: כאב כרוני, כלומר כאב שנמשך יותר משלושה חודשים.
אצל חלק מהנשים מופיעים כאבי מפרקים, כאבי ראש או כאבים באגן, לכאורה ללא סיבה ברורה, בתקופת טרום גיל המעבר או במהלך המעבר עצמו. אצל אחרות, מצבים קיימים של כאב כרוני נעשים קשים יותר להתמודדות.
דוח מחקרי שפרסמה לאחרונה האגודה הבינלאומית לגיל המעבר (IMS) ממחיש עד כמה התופעה נפוצה: לפי ההערכות, 52% מהנשים בגיל הביניים חוות כאב כרוני.
הכי מעניין
"ובכל זאת, לעיתים קרובות מדי מתעלמים מהכאב הזה, הוא אינו מאובחן כראוי ואינו מטופל כראוי, ונשים מוצאות את עצמן נשלחות ממומחה אחד לאחר", אומרת רוסלה נאפי, נשיאת האגודה הבינלאומית לגיל המעבר לשעבר ופרופסור למיילדות ולגינקולוגיה באוניברסיטת פאביה שבאיטליה.
נראה כי להורמון אסטרוגן יש תפקיד חשוב בתופעה. הוא משפיע על תהליכים דלקתיים, על בריאות המפרקים וגם על האופן שבו המוח מעבד כאב. אבל הקשר מורכב, וחוקרים ואנשי מקצוע בתחום הבריאות עדיין מנסים להבין מדוע חלק מהנשים מושפעות ממנו יותר מאחרות.
איך האסטרוגן משפיע על תחושת הכאב?
"אנחנו יודעים כבר זמן רב שאסטרוגן משפיע על האופן שבו אנחנו חווים כאב", אומרת ד"ר ג'יליאן גודארד, אנדוקרינולוגית ומרצה קלינית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק, ומחברת הספר "The Hormone Loop".
מחקרים שנערכו כבר ב־1999 הראו כי הרגישות לכאב עשויה להשתנות לאורך המחזור החודשי, ובייחוד כאשר רמות האסטרוגן יורדות. גם שינויים הורמונליים בגיל ההתבגרות ולאחר היריון עשויים להשפיע על תהליכים דלקתיים ואוטואימוניים שתורמים לכאב, מוסיפה גודארד.
בתקופת טרום גיל המעבר רמות האסטרוגן עשויות להשתנות בחדות במשך חודשים ואף שנים, לפני שהן מתייצבות ברמה נמוכה יותר. לשינויים האלה יכולה להיות השפעה על כאב בכמה דרכים.
ראשית, אסטרוגן מסייע לווסת את האופן שבו מערכת העצבים מפרשת אותות כאב. כאשר רמותיו יורדות, המוח עשוי להפוך לרגיש יותר ולייחס לאותות האלה משמעות רבה יותר, מסבירה ד"ר הת'ר האדלסטון, אנדוקרינולוגית המתמחה ברפואת פריון ומנהלת מרפאה ותוכנית מחקר באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו.
אסטרוגן ממלא תפקיד גם בבריאות המפרקים ורקמות החיבור, בפעילות מערכת החיסון ובתהליכי דלקת. לכן כאבים הקשורים למערכות האלה עלולים להחמיר בתקופות של שינויים הורמונליים.
תנודות ברמות האסטרוגן עשויות גם לעורר מחלות אוטואימוניות או להחמיר מחלות קיימות, אומרת גודארד. עם זאת, היא מדגישה שמערכת החיסון מורכבת, והחוקרים עדיין מנסים להבין כיצד בדיוק היא מגיבה לאסטרוגן.
גם לשינה יש תפקיד חשוב. גלי חום והזעות לילה עלולים לפגוע באיכות השינה, והמחסור בשינה עשוי להגביר את רגישות המוח לכאב. מנגד, הכאב עצמו עלול להקשות על שינה טובה ומשקמת. כך נוצר מעגל שקשה לצאת ממנו.
מחסור בשינה עלול גם לגרום לעייפות שמקשה על פעילות גופנית ועל שמירה על הרגלים בריאים אחרים, ובכך להחמיר סוגים מסוימים של כאב.
כאבי שרירים | צילום: שאטרסטוק
כאבי מפרקים ושרירים
כאבי ברכיים, נוקשות בכפות הידיים וכאבים בכתפיים הם תלונות שכיחות בתקופת המעבר לגיל המעבר.
בסקירת מחקרים משנת 2024 הציעו חוקרים את המונח "תסמונת השריר והשלד של גיל המעבר", כדי לתאר שינויים בשרירים, במפרקים ובעצמות הקשורים לירידה ברמות האסטרוגן.
מחקרים מצביעים על כך ששיעורי דלקת המפרקים הניוונית, הסוג הנפוץ ביותר של דלקת מפרקים, בקרב נשים לאחר גיל המעבר גבוהים כמעט פי שניים מאלה של גברים בני אותו גיל.
נראה שגם כאבי גב נעשים שכיחים יותר בתקופה זו. סקירת מחקרים משנת 2026 מצאה כי בהשוואה לנשים שטרם הגיעו לתקופת המעבר, לנשים בתקופת המעבר היה סיכון גבוה ב־15% לכאבי גב, ואילו לנשים לאחר גיל המעבר היה סיכון גבוה ב־20%.
גם דלקת מפרקים שגרונית, מחלה אוטואימונית ודלקתית כרונית הגורמת בעיקר לנפיחות, לכאב ולנוקשות במפרקים, עלולה להחמיר בתקופת גיל המעבר או להופיע בה לראשונה.
סקירת מחקרים שפורסמה בכתב העת BMC Rheumatology מצאה כי הסיכון לפתח דלקת מפרקים שגרונית בקרב נשים לאחר גיל המעבר היה גבוה ב־35% לעומת נשים שטרם הגיעו אליו. בקרב נשים שחוו גיל מעבר מוקדם, הסיכון היה גבוה כמעט פי שלושה בהשוואה לנשים שהגיעו לגיל המעבר בגיל המקובל.
תופעה נוספת היא "כתף קפואה", מצב הגורם לכאב ולהגבלה משמעותית בתנועת הכתף. התופעה שכיחה יותר בקרב נשים בתקופת המעבר ולאחריה.
מומחים סבורים כי למחסור באסטרוגן עשוי להיות תפקיד ישיר בהתפתחות התופעה, אך המחקרים שבדקו אם טיפול הורמונלי עשוי להפחית את הסיכון היו ברובם קטנים ולא סיפקו מסקנות חד־משמעיות.
מיגרנה | צילום: שאטרסטוק
מיגרנות: למה הן עלולות להחמיר בגיל המעבר?
מיגרנה היא הפרעה נוירולוגית שעלולה לגרום לכאבי ראש פועמים, לרגישות לאור ולשינויים בראייה. היא רגישה במיוחד לתנודות ברמות האסטרוגן.
בתקופת המעבר לגיל המעבר, ירידות חדות ברמות ההורמון עשויות להוריד את הסף להתפרצות התקף מיגרנה, מסבירה גודארד.
כתוצאה מכך התקפי המיגרנה עלולים להיעשות תכופים או חמורים יותר, במיוחד סביב הווסת.
עם זאת, לאחר גיל המעבר המיגרנות דווקא נוטות להשתפר אצל נשים רבות, וההתקפים נעשים תכופים פחות. הסיבה לכך היא שרמות האסטרוגן נותרות נמוכות ויציבות יחסית, במקום לעלות ולרדת בחדות כפי שקורה בתקופת המעבר.
עוד כתבות בנושא
פיברומיאלגיה: כשהגוף נעשה רגיש יותר לכאב
פיברומיאלגיה היא תסמונת המאופיינת בכאב מפושט, בעייפות ובהפרעות שינה. מומחים סבורים שהיא עשויה להיות קשורה לתהליך של רגישות יתר במערכת העצבים המרכזית, שבו המערכת נעשית רגישה במיוחד לאותות כאב.
לפי מחקר משנת 2026, קיימת חפיפה משמעותית בין תסמיני פיברומיאלגיה לבין תסמינים של גיל המעבר.
נשים המתמודדות עם פיברומיאלגיה עשויות גם לחוות החמרה בתסמינים בתקופת המעבר לגיל המעבר, באופן שפוגע באיכות חייהן, כפי שעולה מדוח האגודה הבינלאומית לגיל המעבר.
אף שחוקרים יודעים ששינויים הורמונליים יכולים להשפיע על עיבוד הכאב במערכת העצבים ולהגביר את הרגישות אליו, עדיין לא הוכח שירידה ברמות האסטרוגן מחמירה באופן ישיר פיברומיאלגיה.
פיברומיאלגיה אינה מסווגת רשמית כמחלה אוטואימונית, אך מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שמערכת החיסון עשויה למלא תפקיד בהתפתחותה.
לדברי גודארד, ייתכן שאנשים עם פיברומיאלגיה מתמודדים גם עם שיבושים בוויסות פעילות מערכת החיסון ועם דלקת מערכתית, שעלולים להחמיר כאב ותסמינים נוספים.
כאבים באגן: תסמין נוסף שחשוב להכיר
הירידה ברמות האסטרוגן גורמת לעיתים קרובות גם לתסמונת גניטואורינרית של גיל המעבר, הכוללת שינויים במערכת המין והשתן.
התסמינים עשויים לכלול יובש בנרתיק, גירוי, תחושת דחיפות במתן שתן וכאב או אי־נוחות בזמן יחסי מין.
במקביל, מצבים רפואיים כמו אנדומטריוזיס, שבו רקמה הדומה לרירית הרחם גדלה מחוץ לרחם, ואדנומיוזיס, שבו רקמה דומה גדלה בתוך דופן שריר הרחם, עלולים להחמיר בתקופת המעבר לגיל המעבר.
לדברי האדלסטון, הסיבה לכך היא שעליות חדות ברמות האסטרוגן בתקופה זו עשויות לעודד צמיחה של הרקמות המעורבות במחלות האלה.
אצל נשים שכבר מתמודדות עם הפרעות בתפקוד רצפת האגן או עם מצבים אחרים הגורמים לכאבים באזור, השינויים ההורמונליים עלולים להעצים תסמינים קיימים.
עוד כתבות בנושא
מה אפשר לעשות אם מופיעים כאבים?
מאחר שתסמיני גיל המעבר חופפים לתסמינים של מחלות ומצבים רפואיים אחרים, לא תמיד פשוט לקבוע מה מקור הכאב.
למשל, עייפות, ערפול מחשבתי וכאבים בגוף עשויים להיות קשורים לגיל המעבר, לפיברומיאלגיה או אפילו להפרעה בתפקוד בלוטת התריס.
"לא כל מה שאת חווה בגיל 50 קשור לגיל המעבר", מדגישה האדלסטון.
גם כאשר הכאב אכן קשור לשינויים ההורמונליים, אין סיבה להשלים איתו. המומחיות ממליצות לפנות לרופא כאשר מופיע כאב חדש, מתמשך או מחמיר, ובמיוחד כאשר הוא פוגע בשינה, בשגרת הפעילות הגופנית או באיכות החיים.
הרופא יכול לסייע בבירור מקור הכאב ולקבוע אם יש צורך בהפניה למומחה, למשל ראומטולוג, נוירולוג, גינקולוג או מומחה לטיפול בכאב.
הטיפול המתאים תלוי בתסמינים ובמצבים הרפואיים הנלווים. לדברי גודארד, הקלה משמעותית בכאב מחייבת לעיתים התייחסות לכמה גורמים במקביל, ולא חיפוש אחר פתרון אחד שיתאים לכולן.
למשל, אימוני כוח עשויים לסייע בשיפור כאבים הקשורים למערכת השרירים והשלד. במקרים אחרים עשויים להתאים טיפולים תרופתיים למיגרנה, תרופות המיועדות לכאב ממקור עצבי, פיזיותרפיה לרצפת האגן או טיפול מקומי באסטרוגן נרתיקי.
גם טיפולים פסיכולוגיים יכולים לסייע בהתמודדות עם כאב כרוני.
"טיפול קוגניטיבי־התנהגותי הוא טיפול מבוסס ראיות לכאב כרוני", אומרת פטרישיה פדריירה, פסיכולוגית המתמחה בכאב כרוני ובבריאות האישה.
גם טיפול בקבלה ומחויבות, המוכר בשם ACT, יכול לסייע לאנשים להמשיך לעסוק בפעילויות משמעותיות בחייהם למרות הכאב המתמשך.
שתי הגישות הטיפוליות האלה מסייעות להבין ולהתמודד עם יחסי הגומלין בין מערכת העצבים, מתח נפשי, הרגלים יומיומיים ותסמינים גופניים.
האם טיפול הורמונלי יכול להקל על הכאבים?
אף שאסטרוגן משפיע על עיבוד הכאב ועל בריאות השרירים והמפרקים, טיפול הורמונלי מערכתי לגיל המעבר אינו נחשב כיום לטיפול מבוסס בכאב כרוני כשלעצמו.
גודארד מציינת כי חלק מהממצאים ממחקר יוזמת בריאות האישה הצביעו על פחות תלונות על כאבי מפרקים ושרירים בקרב נשים שקיבלו טיפול הורמונלי.
גם ניתוח נתונים משנת 2013 מצא ירידה מתונה בכאבי מפרקים בקרב נשים לאחר גיל המעבר שקיבלו אסטרוגן, בהשוואה לנשים שקיבלו פלצבו.
עם זאת, אף אחד מהמחקרים האלה לא תוכנן במיוחד לבחון הקלה בכאב כרוני, וההרכבים ההורמונליים שנבדקו בהם היו שונים מאלה שניתנים בדרך כלל כיום.
"הייתי שמחה לומר שטיפול הורמונלי ירפא את כל מה שמכאיב לך, אבל זה לא תמיד נכון", אומרת גודארד.
אצל חלק מהנשים טיפול הורמונלי עשוי לשפר תסמינים הקשורים לגיל המעבר, מסבירה נאפי, או להקל על הכאב בעקיפין באמצעות שיפור השינה. אצל אחרות הוא עשוי להועיל מעט בלבד, או לא להועיל כלל.
בסופו של דבר, פדריירה מעודדת נשים לפנות לעזרה מוקדם, כבר כאשר הן מתחילות להרגיש שמשהו אינו כשורה.
"לנשים מגיע שיתייחסו לכאב שלהן ברצינות, במיוחד כאשר הן כבר מתמודדות עם בעיות בריאות אחרות", היא אומרת. "הכאב יכול להיות אמיתי ומגביל מאוד, גם כאשר הבדיקות הרפואיות אינן מצליחות להצביע על גורם ברור אחד".
עוד כתבות בנושא
