כולנו יודעים שפעילות גופנית חשובה לבריאות, ושפעילות קבועה עשויה להפחית את הסיכון לחלות בסרטן ולשפר את סיכויי ההישרדות של מי שכבר חלו בו. אבל מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על הרגל נוסף שעשוי להיות משמעותי בפני עצמו: הזמן שאנחנו מבלים בישיבה.
מתברר שגם נשים שמקפידות להתעמל עשויות להיות חשופות לסיכונים הקשורים לישיבה ממושכת. מחקרים מצאו קשר בין שעות רבות של ישיבה לבין סיכון מוגבר לסרטן השד, והחוקרים בודקים כעת אם עצם הישיבה, ולא רק היעדר פעילות גופנית, עשויה להיות גורם סיכון עצמאי.
"לעיתים קרובות, ישיבה ממושכת היא פשוט ביטוי לרמת פעילות גופנית נמוכה ולאורח חיים פחות בריא באופן כללי", מסביר ד"ר ניל איינגר, מנהל תחום האונקולוגיה של השד ומנהל שירותי המעקב אחר מחלימים במכון וינשיפ לסרטן באוניברסיטת אמורי. עם זאת, לדבריו, מצטברות עדויות לכך שגם לישיבה עצמה עשויה להיות השפעה.
הכי מעניין
שש שעות ישיבה ביום והסיכון עולה
אחד המחקרים הראשונים שבחנו את הקשר פורסם בשנת 2015 וכלל יותר מ־77 אלף נשים. החוקרים מצאו כי נשים שישבו שש שעות ביום או יותר היו בסיכון גבוה ב־10 אחוזים לחלות בסרטן מכל סוג, ובסיכון גבוה ב־10 אחוזים לסרטן שד פולשני, בהשוואה לנשים שישבו פחות משלוש שעות ביום.
הקשר נותר גם לאחר שהחוקרים הביאו בחשבון גורמים כמו משקל הגוף ורמת הפעילות הגופנית.
מחקרים נוספים מצאו קשר בין ישיבה ממושכת בעבודה לבין סיכון מוגבר לסרטן השד, וכן בין ישיבה של יותר מארבע שעות ביום לשכיחות גבוהה יותר של סרטן השד בקרב נשים עם השמנת יתר.
מחקר שפורסם ביולי מצביע על אפשרות מעניינת נוספת: חלוקת זמן הישיבה לפרקי זמן קצרים מ־30 דקות, עם הפסקות תנועה ביניהם, עשויה לצמצם את הסיכונים הקשורים לישיבה ממושכת.
עם זאת, חשוב להדגיש כי מדובר במחקרים תצפיתיים. הם אינם מוכיחים שישיבה ממושכת גורמת לסרטן השד, או שקימה מהכיסא מפחיתה באופן ישיר את הסיכון לחלות.
"הקשר בין פעילות גופנית לבין הפחתת הסיכון לסרטן השד מבוסס הרבה יותר מבחינה מדעית", אומרת אלפה פאטל, סגנית נשיא בכירה למדעי האוכלוסייה באגודה האמריקנית לסרטן, שהובילה את המחקר מ־2015.
ובכל זאת, לדבריה, הממצאים מצביעים על כך שכדאי להימנע מפרקי זמן ממושכים של ישיבה רצופה, גם אם מדובר רק בקימה קצרה או בתנועה מדי פעם.
סרטן השד, אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק
מה קורה בגוף כשאנחנו יושבים יותר מדי?
החוקרים עדיין מנסים להבין את המנגנונים שעשויים להסביר את הקשר בין ישיבה ממושכת לסרטן השד, אך יש כמה הסברים אפשריים.
הראשון הוא דלקת כרונית בדרגה נמוכה. אורח חיים יושבני נקשר למצב דלקתי מתמשך בגוף, שעלול לתרום להתפתחות סרטן. בניגוד לתגובה דלקתית קצרה, שהיא חלק ממנגנון ההגנה הטבעי של הגוף, דלקת כרונית עלולה לגרום לתאים להתחלק בקצב מוגבר ולתרום להתפתחות גידולים.
לדברי איינגר, הדלקת עשויה גם לעודד תאי שומן ברקמת השד לייצר יותר אסטרוגן, הורמון שמזין את צמיחתם של רבים מגידולי סרטן השד.
ישיבה ממושכת עשויה גם להעלות את רמות האסטרוגן בגוף או לשנות את האופן שבו הוא מפורק, כך שכמות גדולה יותר מההורמון נותרת פעילה מבחינה ביולוגית. לעומת זאת, תנועה ופעילות גופנית עשויות להפחית את החשיפה המצטברת לאסטרוגן לאורך זמן.
מנגנון אפשרי נוסף קשור לתנגודת לאינסולין. כאשר השרירים כמעט אינם מתכווצים במהלך היום, הם קולטים פחות גלוקוז מהדם. בתגובה, הלבלב מפריש יותר אינסולין.
בטווח הארוך התהליך עלול להוביל לירידה ברגישות התאים לאינסולין. לדברי איינגר, תנגודת כרונית לאינסולין עשויה לגרום לנזק לדי־אן־איי, שעלול לתרום להתפתחות תאים סרטניים.
גם הרכב הגוף משחק תפקיד. ישיבה ממושכת עשויה לתרום לא רק לעלייה במשקל, אלא גם להצטברות רקמת שומן. שיעור גבוה של שומן גוף עלול להעלות את הסיכון לסרטן השד גם אצל נשים שמשקלן נמצא בטווח התקין.
עוד כתבות בנושא
אישה יושבת על ספה שלה עם חתולה וספר | צילום: נתי שוחט/Flash90
לא חייבים להפסיק לעבוד מול המחשב
הבשורה המעודדת היא שלא צריך לעזוב עבודה משרדית או להתחיל להתאמן במשך שעות כדי לצמצם את זמן הישיבה.
הדרך הפשוטה ביותר היא לשלב הפסקות תנועה קצרות לאורך היום: לקום מהכיסא, ללכת כמה צעדים, למתוח את הרגליים או לבצע תרגיל פשוט במקום.
מי שעובדת מהבית יכולה לנצל שיחות טלפון לקיפול כביסה או לפינוי המדיח, במקום להישאר ישובה מול המחשב.
פאטל מספרת שכאשר מתפנות לה כמה דקות, למשל כששיחת עבודה מסתיימת מוקדם מהצפוי, היא קמה ומבצעת עשר עליות על קצות האצבעות כדי להפעיל את שרירי השוקיים ולהזרים את הדם.
איינגר ממליץ לתכנן מראש כמה הפסקות תנועה קצרות במהלך יום העבודה, במקום להמתין להזדמנות מקרית.
פעילות גופנית | צילום: Washington Post illustration; iStock
אפילו חמש דקות של תנועה עשויות להועיל
מחקרים מצביעים על כך שגם פרקי זמן קצרים של פעילות גופנית נמרצת עשויים לתרום לבריאות.
כך למשל, מחקר מצא כי פעילות נמרצת קצרה, כמו ריצה במדרגות במשך שלוש דקות, קשורה לסיכון נמוך יותר ל־13 סוגי סרטן, בהם סרטן השד.
מחקר נוסף מצא כי חמש דקות של פעילות גופנית נמרצת, כמו הליכה מהירה מאוד או ריצה, נקשרו לסיכון נמוך ב־22 אחוזים לתמותה מסרטן, בהשוואה לאותו פרק זמן של ישיבה. מדובר בקשר סטטיסטי, ולא בהוכחה שחמש דקות פעילות לבדן מפחיתות את הסיכון בשיעור זה.
לצד צמצום זמן הישיבה, חשוב להמשיך להקפיד על פעילות גופנית סדירה. מחקרים רבים מצאו קשר בין פעילות גופנית לבין סיכון נמוך יותר לשבעה סוגי סרטן, ובהם סרטן השד, המעי הגס, רירית הרחם, שלפוחית השתן, הקיבה, הכליות והוושט.
האגודה האמריקנית לסרטן ממליצה על 150 עד 300 דקות של פעילות גופנית מתונה בשבוע, כמו הליכה נמרצת, ריקוד או פעילות שמעלה מעט את הדופק. לחלופין אפשר לבצע 75 עד 150 דקות של פעילות נמרצת יותר, כמו ריצה או שחייה.
אבל גם מי שאינה מגיעה ליעדים האלה יכולה להרוויח מתנועה נוספת.
"זה לא אומר שחייבים לעמוד ביעדים האלה כדי להפיק תועלת כלשהי", מדגישה פאטל. "ככל שעושים יותר, התועלת גדולה יותר, ומשהו תמיד עדיף על כלום".
עוד כתבות בנושא
