ב־8 ביולי פרסמו ארגון הבריאות העולמי והסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן נתונים חדשים על היקף התחלואה והתמותה מסרטן בעולם, ולראשונה גם אומדני הישרדות לחמש שנים מסרטן השד עבור כל 194 המדינות החברות בארגון.
הנתונים על ישראל מציגים תמונה שנראית במבט ראשון כמעט סותרת: שיעור התחלואה בסרטן השד גבוה בכ־60% מהממוצע העולמי, אבל שיעור ההישרדות הנטו לחמש שנים עומד על 90% ומעלה – נתון שמציב את ישראל בין המדינות המובילות בעולם.
לפי נתוני 2024 המובאים בדוח, הוערכו בישראל כ־4,608 מקרים חדשים של סרטן השד, המהווים כמעט שליש ממקרי הסרטן החדשים בקרב נשים.
הכי מעניין
צילום: איכילוב
מאחורי המספרים האלה מסתתרות למעשה שתי שאלות שונות: למה שיעור התחלואה בישראל גבוה כל כך, ומה מאפשר לנשים שאובחנו כאן להגיע לשיעורי הישרדות גבוהים כל כך?
פרופ' אמיר זוננבליק, מנהל יחידת סרטן השד במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי וראש החוג לאונקולוגיה באוניברסיטת תל אביב עושה לנו סדר בנושא.
האם באמת חולים כאן יותר?
התשובה אינה מסתכמת בגורם אחד.
מצד אחד קיימים בישראל גורמי סיכון שעשויים להעלות את הסיכוי לחלות. מצד שני, מערכת בריאות שמבצעת בדיקות סקר ומשלימה בירור של ממצאים חשודים יכולה לזהות יותר גידולים ובשלבים מוקדמים יותר. לכן חלק מהפער בין ישראל למדינות אחרות עשוי לשקף תחלואה גבוהה יותר, וחלקו גם יכולת טובה יותר לאתר את המחלה.
אחד הגורמים הרלוונטיים במיוחד בישראל הוא הגנטיקה. מוטציות מסוימות בגנים BRCA1 ו־BRCA2 שכיחות יותר באוכלוסיות מסוימות בישראל, ובמיוחד בקרב נשים ממוצא אשכנזי, והן קשורות לעלייה בסיכון לסרטן השד והשחלה.
הגנטיקה כמובן אינה מסבירה את מרבית מקרי סרטן השד, אבל היא הופכת את ההיסטוריה המשפחתית למשמעותית במיוחד. כאשר כמה נשים במשפחה חלו, ובייחוד בגיל צעיר, ייעוץ גנטי יכול להשפיע על אופן המעקב והבדיקות שיומלצו.
עוד כתבות בנושא
סרטן השד. | צילום: שאטרסטוק
גם אורח החיים נכנס לתמונה
גורם סיכון נוסף הוא עודף משקל, בעיקר לאחר גיל המעבר. רקמת השומן משפיעה, בין היתר, על מנגנונים הורמונליים ודלקתיים בגוף, ועודף משקל והשמנה לאחר גיל המעבר קשורים לעלייה בסיכון לסרטן השד.
הנתון הישראלי אינו זניח: בדיון בוועדת הבריאות של הכנסת במאי האחרון הציגה נציגת משרד הבריאות נתונים שלפיהם בין 50% ל־60% מהמבוגרים בישראל מתמודדים עם עודף משקל או השמנה.
לכך מצטרפים גורמי סיכון נוספים, ובהם צריכת אלכוהול ומיעוט פעילות גופנית. מנגד, פעילות גופנית סדירה קשורה להפחתת הסיכון.
אבל כל הגורמים האלה מסבירים רק חלק מהתמונה.
הצד השני של הפרדוקס: מגלים מוקדם
כדי להבין את שיעורי ההישרדות בישראל צריך להסתכל לא רק על מספר הנשים שמאובחנות, אלא גם על השלב שבו המחלה מתגלה.
גילוי מוקדם הוא אחד המרכיבים החשובים ביותר בסיכויי הטיפול. משרד הבריאות ממליץ באוכלוסייה הכללית על ממוגרפיה אחת לשנתיים מגיל 50 ועד גיל 75, כאשר לנשים בסיכון מוגבר עשויות להינתן המלצות אחרות בהתאם למצבן.
בישראל נבנתה לאורך שנים מודעות ציבורית גבוהה לסרטן השד, לצד תוכנית סקר, ממוגרפיה במימון ציבורי ומנגנונים שמטרתם לקדם בירור של ממצאים חשודים.
התוצאה היא שבמקרים רבים המחלה מתגלה בשלב שבו אפשר להציע טיפול שמטרתו ריפוי.
החשיבות של גילוי מוקדם אינה ייחודית לישראל. בדוח החדש של ארגון הבריאות העולמי מצוין כי גילוי מוקדם הוא אחד הגורמים המרכזיים שמשפיעים על הישרדות מסרטן השד, וכי בדיקות ממוגרפיה מפחיתות תמותה מהמחלה בקרב נשים בגילים המתאימים לסקר.
עוד כתבות בנושא
כבר לא מתייחסים לסרטן השד כמחלה אחת
גם מה שקורה אחרי האבחון השתנה מאוד.
כשמתגלה ממצא חשוד מתחיל תהליך שיכול לכלול בדיקות הדמיה, ביופסיה ובדיקה פתולוגית, ולאחר האבחנה נקבעים שלב המחלה והמאפיינים הביולוגיים של הגידול, ובהם קולטנים הורמונליים ו־HER2.
המידע הזה חשוב משום ש"סרטן השד" אינו מחלה אחת אחידה. קיימים תתי־סוגים שונים, והטיפול מותאם למאפייני הגידול ולשלב המחלה. בהתאם לכך עשוי הטיפול לכלול ניתוח, הקרנות, טיפול הורמונלי, כימותרפיה וטיפולים ממוקדים.
זו אחת הסיבות לכך ששיעורי ההישרדות הגבוהים אינם תוצאה של תרופה אחת ששינתה הכול, אלא של שרשרת שלמה: מודעות, איתור מוקדם, בירור יעיל, אבחון מדויק יותר וטיפולים שנבחרים בהתאם למאפייני המחלה.
את הגנטיקה אי אפשר לבחור – את המעקב כן
חשוב גם לא להפוך את רשימת גורמי הסיכון לרשימת אשמה.
חלק מהגורמים לסרטן השד קשורים לגנטיקה, לגיל ולמאפיינים ביולוגיים שאין לאישה כל שליטה עליהם. אישה יכולה לנהל אורח חיים בריא ועדיין לחלות, ואישה שיש לה גורמי סיכון לא בהכרח תחלה.
אבל כאשר יודעים שקיים סיכון מוגבר, אפשר לפעול: להקפיד על המעקב שהומלץ, לא לדחות בירור של ממצא חשוד, לפנות לייעוץ גנטי כאשר הסיפור המשפחתי מצדיק זאת ולהתאים את הטיפול למאפייני הגידול במקרה של אבחנה.
את הקלפים שקיבלנו אי אפשר תמיד לבחור. אבל הנתונים החדשים מראים שלשאלה מה עושים איתם – ועד כמה מערכת הבריאות מצליחה לזהות ולטפל במחלה – יכולה להיות משמעות גדולה מאוד.