טוסט נקניק נשמע דבר שווה. מי לא אוהב טוסט? מי לא אוהב נקניק? כשחושבים על משהו פשוט שמשלב מושחת, בשרי וקראנצ'י, משהו שגם כיף לאכול, גם ממלא את הבטן, וגם לא דורש סכין ומזלג - הציפייה היא למשהו שווה, מספק בצורה יוצאת מן הכלל.
ובכל זאת, איכשהו בחיים לא אכלנו טוסט נקניק מפנק. הבשר אף פעם לא עשוי מנתח בשר עסיסי ואיכותי שעושן ופורק לתוך הלחמנייה, זו תמיד חתיכת פסטרמה מחבילת ואקום שהעישון היחיד בה נמצא על התווית. אתה מזמין שישה נתחים שונים בסנדוויץ', אבל האמת היא שאי אפשר להבדיל ביניהם. ואין מה לעשות, אין שום דרך להביא לטוסט את תחושת השחיתות שלו בלי גבינה.
מה שכן נשאר, ייאמר לזכות הסנדוויץ' הזה, הוא הקראנץ'. לחמנייה עם נקניק בטוסטר זה פריך. אפילו יותר מאחיו החלבי, הטוסט עם הגבינה.
נושא בשורה. שנצ נקניק בשדרות הוא מקום חדש. קירות אפורים, תקרה גבוהה, חלונות גדולים עם מסגרות שחורות. מראה מודרני, מחבתות מברזל יצוק על הקיר ושורה של צנצנות דבש מותסס על הדלפק.
נראה שזה מקום שיכול להיות נושא בשורה לעולם הטוסט־נקניק. גם בעזרת התפריט החדשני שלו, שמכיל טוסט אסאדו וטוסט עם פירה, נקניקים וריבת בצל. וגם בגלל שמעבר לקיר נמצא חלקו השני, החלבי (שבו כבר ביקרנו), של העסק, שמציע טוסט גבינה בסגנון אמריקאי מושחת. ואולי האווירה המופרזת שם נזלה מבעד לקיר כדי לחלוק את סודות השחיתות גם עם הצד הבשרי.
הבטנו בתפריט וביקשנו טוסט אסאדו (54 &), שנצ לילה - טוסט פירה, נקניקים וריבת בצל (52 &) ושנצ נקניקייה במילוי פירה (39 &). אבל האסאדו נגמר, ופירה בכלל לא היה באותו יום, אז הסתפקנו בשני טוסטים עם ארבעה סוגי נקניק, ב־48 שקלים כל אחד, ושנצ מיקס נקניקייה ונקניקים ב־52 שקל.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
הרוטב אותו הרוטב. הרעיון מאחורי טוסט נקניק הוא לא רע. חימום נקניקים שומניים וטובים, יחד עם רוטב שומני מבוסס מיונז, מתיך את השומן הבשרי ויוצר מרקם עסיסי שיכול לחקות את המרקם של גבינה מותכת עם הטעם הבשרני של הנקניקים, והכול בתוך ציפוי פריך. נשמע כמו מאנץ' מושלם ללילה ארוך מדי.
בטוסטים שלנו היו: הודו בדבש, רוסטביף, קורנדביף וסלמי, מריחה מיונז שום ונגיעה חרדל. נשמע טוב. החרדל נתן עקיצה, הסלמי והמיונז העניקו שני סוגים של שומניות, הרוסטביף והקורנדביף היו בשרניים, ועל הכול נחו גם נתחים של הודו בשביל האקסטרה.
אבל גם שם, בשנצ נקניק, כמו בכל טוסט נקניק אחר בארץ, היה לרטבים טעם תעשייתי וקנוי. כל ששת סוגי הפסטרמה, על כל גוניהם, כמו גם הנקניקייה, היו באותו הטעם של בשר זול, ויחס הבשר-לחם היה סביר ולא יותר מזה.
מלכוד 22. אנחנו מבינים את המקום. הם כנראה קונים את הפסטרמות היחסית טובות יותר בשוק, והעובדים שלהם מאוד אדיבים וחביבים. אבל כנראה כדי לעשות טוסט נקניק מוצלח צריך ממש לשבור את הנורמות. להביא בשר טוב במיוחד או אפילו להכין את הפסטרמה במקום. ובמקרה כזה כבר ממש אין סיכוי להישאר במחיר סביר. ולך תמכור לישראלים טוסט נקניק במחיר גבוה. מלכוד 22 מפורש.
בכל זאת נסייג ונאמר שבאמת הכול בסדר גמור, הנקניק הוא נקניק, הטוסט הוא טוסט, והמחירים די סבירים. זה פשוט מוצר שקשה לעשות אותו טוב במיוחד. אבל לא נאבד אמונה ועוד נמצא יום אחד את הטוסט־נקניק שיעיף לנו את הפוני.
עוד חתוליות
