ברחוב המכבים בפתח־תקווה, כבר 53 שנה הבסטה של גוזל וציונה מריצה את אותו הקונספט. שקשוקה, פלאפל או גם וגם, בחצי כיכר לחם לבן אחיד. הבעלים הם מרדכי וציונה בתעודת הזהות, אבל בשכונה כולם קראו למרדכי גוזל. הוא היה בחור קטן, שרוף על כדורגל, שנהג לעמוד על הגדרות ביציעים ולטפס על העצים, אז קראו לו גוזל. הוא נפטר לפני שבע שנים, אבל ציונה עדיין איתנו והמקום שלהם עוד חי ובועט. "גוזל וציונה" נמצא על הכביש והגישה ברכב נוחה. התור עמוס בלקוחות ונדמה שכולם שם מכירים את הקונספט ושהאיש מאחורי הדלפק מכיר אותם. העובד במקום חביב מאוד, נעים, שירותי וסבלן. לאחר התלבטות גדולה, והבנה שאנחנו פשוט לא יכולים שלא לטעום מהכול, בחרנו גם חצי כיכר לחם עם שקשוקה ופלאפל ב־35 שקל וגם פיתה־שניצל ב־38. בשניהם שמנו טחינה, חריף, עמבה, כרוב לבן ובצל. כיכר הפלאפל־שקשוקה הוכנה בתוך שנייה, ולשניצל חיכינו כמה דקות.
השילוב הראוי. השניצל הגיע בסוג הפיתה שאנחנו הכי אוהבים - פיתה שמנמנה שבתוך הכיס שלה פרושה רשת של חוטי בצק שמנסים לאחוז את שתי דופנות הפיתה בו בזמן. הפיתה רכה, השניצל קריספי רותח, ועליו ערמה של בצל־ סומק. סנדוויץ' פשוט, פריך ומצוין. זילוף של עמבה חזקה וטחינה חמוצה מלמעלה כך שיגיעו לכל הסלט למטה, וזה תענוג של ארוחה.
פירוק והרכבה. כשניגשים למלאכת הרכבת מנת הכיכר מתחילים בפירוק. האיש מאחורי הדלפק מרוקן במקצועיות חלק ניכר מפנים הכיכר ושומר בצד, כל יום למישהו אחר. יום אחד למאכילי היונים, יום אחר לדייגים לפתיונות, ובעוד יום אחר למי שרוצה. הכריך הזה גדול כל כך, שלא ברור איך לגשת למשימה - בביס ענקי, באכילה במזלג או שמא גם וגם. יש משהו כיף, ילדי, בחוויה של סנדוויץ' ענק שקשה לסגור עליו את הפה. הגענו למסקנה שהפתרון הוא פשוט לאכול לסירוגין: ביס סנדוויץ׳, מזלג מילוי, ביס סנדוויץ', מזלג מילוי. זו הדרך היחידה להשתלט על הסיפור. הלחם רך, פריך ומעולה, השקשוקה טעימה ועמוסת תבלינים, מרגישים שישבה זמן על האש, והטחינה חמוצה, טובה ונוזלית. באמת חאראם לא לאכול שקשוקה עם כיכר פשוטה של לחם אחיד.
שקשוקה בתוספת פלאפל. יש הבדל גדול בין שקשוקה של חתוליות לשקשוקה ביתית. זה ממש מוצר אחר. בראשונה, כל המרבה בתבלינים הרי זה משובח, ובבית דווקא מעט ירקות ומלח זו הדרך הטובה. בבית, אם החלמון לא נוזלי אז פקששת ובגדול, ואילו במוסדות כאלה הביצים מתפקדות כביצה קשה מתובלת, שמתאימה בדיוק לסנדוויץ׳ עבה עשיר ברוטב.
מעל כל השקשוקה הזאת, בתוך כל בליל הטעמים, בצבצו גם כדורי פלאפל, חמים, טריים, מלוחים, ירוקים ורעננים. לרגע קשה היה לדעת מה עיקר ומה טפל. בסוף נראה לנו שזה סנדוויץ' שקשוקה בתוספת פלאפל. באופן מפתיע זו תוספת מגניבה. הפלאפל מסמיך את השקשוקה, והופך את הכול למין מילוי קציצתי לכריך, ולא רק ביצה עם רוטב. למרות זאת, מבחינת שילוב הטעמים, ייתכן שבביקור הבא נזמין או פיתה פלאפל או כיכר שקשוקה.
תסתכל בקנקן. הדבר שבאמת עשה את החוויה זה המְכל. חצי כיכר הלחם שמרה היטב על החום. הלחם עצמו נספג בכל הרוטב והוכתם בצבעי התבלין אך באותו הזמן שמר על צורתו ועל גוף המנה. שום דבר לא נזל או טפטף החוצה והארוחה הסתיימה עם הנשיקה של הכיכר, ספוגה מבפנים בשקשוקה וטחינה, מה רע.
עוד חתוליות
