כולנו מכירים את החלוקה המשפחתית המוכרת: הילד הבכור הוא האחראי והשתלטן, ילד הסנדוויץ' הוא המפשר והמרגיע, והצעיר במשפחה הוא ההרפתקן שלא מפחד לקחת סיכונים. אלא שכאשר מדענים בחנו את ההנחות האלה במחקרים שכללו מאות אלפי בני אדם, התגלתה תמונה שונה לחלוטין.
סדר הלידה, כך מתברר, כמעט אינו מסוגל לנבא את האישיות שלנו. הוא עשוי להשפיע על הישגים בלימודים, על הכנסה עתידית ועל היבטים אחרים בחיים, אך אינו קובע את השילוב הייחודי של מחשבות, רגשות והתנהגויות שמרכיב את אישיותנו.
הבשורה המעניינת אף יותר היא שהאישיות עצמה אינה קבועה כפי שנהוג לחשוב. מחקרים חדשים מצביעים על כך שהיא ממשיכה להשתנות לאורך החיים, לעיתים באופן משמעותי.
הכי מעניין
"אנשים תמיד שומרים על היכולת להשתנות", אומר ד"ר טד שוואבה, פסיכולוג מאוניברסיטת מישיגן סטייט, החוקר התפתחות אישיות וגנטיקה התנהגותית.
האם ילדי הסנדוויץ' באמת נחמדים יותר?
בפסיכולוגיה מקובל לתאר אישיות באמצעות חמש תכונות מרכזיות: מוחצנות, נעימות והסכמיות, מצפוניות, נוירוטיות ופתיחות לחוויות. במשך שנים הניחו החוקרים שהתכונות הללו מתייצבות בבגרות ומשתנות מעט מאוד בהמשך.
אלא שמחקרים עדכניים מערערים על ההנחה הזאת.
במחקר שפורסם ב־2024 בכתב העת המדעי של האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית, ניתחו החוקרים מייקל אשטון וקיבאום לי נתונים של יותר מ־710 אלף בני אדם.
הם בדקו אם סדר הלידה ומספר האחים קשורים לתכונות כמו יושר, צניעות, הוגנות ונכונות לשתף פעולה.
הממצאים תאמו במידה מסוימת את הסטריאוטיפים: ילדי הסנדוויץ' קיבלו את הציונים הגבוהים ביותר בתכונות של יושר, צניעות והסכמיות, ואחריהם האחים הצעירים. הבכורים והילדים היחידים קיבלו ציונים נמוכים יותר.
אבל היה פרט חשוב: ההבדלים היו קטנים מאוד. מספר האחים במשפחה השפיע יותר מהמיקום בסדר הלידה, וגם הוא הסביר כאחוז אחד בלבד, או פחות, מהשונות בתכונות שנבדקו.
כלומר, גם אם קיימת נטייה סטטיסטית מסוימת, אי אפשר להסיק ממנה מה תהיה אישיותו של אדם מסוים.
אחים. | צילום: שאטרסטוק
למה האחים הקטנים אוהבים להסתכן?
מחקר אחר, שפורסם ב־2023, בחן את ההנחה שלפיה ילדים צעירים במשפחה נוטים לקחת יותר סיכונים מאחיהם הבכורים.
החוקרים ניתחו נתונים של עשרות אלפי ילדים ומבוגרים בני 10 עד 39 בארצות הברית ובגרמניה.
בקרב ילדים בני 10 עד 14 אכן נמצא שאחים צעירים דיווחו על נטייה גבוהה יותר לנטילת סיכונים בהשוואה לבכורים.
אלא שככל שהמשתתפים התבגרו, ההבדל הצטמצם. בשנות העשרים לחייהם נותרה השפעה מזערית בלבד, ובשנות השלושים היא נעלמה.
המסקנה האפשרית היא שההתנהגות ההרפתקנית של האחים הצעירים אינה בהכרח תכונת אישיות קבועה, אלא תגובה לסביבה המשפחתית שבה גדלו.
עוד כתבות בנושא
רעות גיאת: "חשיפה למגוון אוכלוסיות היא משהו שבונה ומפתח את האישיות של הילד". אילוסטרציה. | צילום: אדי ישראל
באיזה גיל האישיות שלנו מפסיקה להשתנות?
התשובה המפתיעה היא שאולי לעולם לא.
שוואבה מסביר שבילדות ובגיל ההתבגרות האישיות גמישה במיוחד. תקופת השינויים המשמעותית ביותר מתרחשת בדרך כלל בין גיל 18 ל־25.
לאחר מכן האישיות נעשית יציבה יותר, ובסביבות גיל 30 השינויים נוטים להאט. עבודה, משפחה ומעגלים חברתיים קבועים מחזקים את דפוסי ההתנהגות שלנו.
אבל גם בגיל מבוגר מתרחשים שינויים. לאחר גיל 60 חלק מתכונות האישיות עשויות להשתנות בקצב מואץ, ולעיתים נרשמת ירידה במוחצנות ובמצפוניות.
במקביל מתרחשת תופעה מעודדת: היציבות הרגשית נוטה לעלות, אפילו בשנות השבעים לחיים.
חוקרים מכנים זאת "פרדוקס ההזדקנות": דווקא כאשר היכולות הגופניות והמשאבים החברתיים מצטמצמים, אנשים רבים חווים יותר איזון רגשי ומשמעות בחיים.
לדברי שוואבה, רוב האנשים נעשים עם השנים פחות נוטים לחרדה, לדאגנות ולרגשות שליליים.
מה משפיע על האישיות שלנו יותר מסדר הלידה?
לגנטיקה יש תפקיד משמעותי. מחקרי תאומים מצביעים על כך שהבדלים גנטיים עשויים להסביר כ־40 עד 60 אחוזים מהשונות בתכונות האישיות בין אנשים.
אבל הגנים אינם פועלים לבדם. הסביבה, החוויות האישיות והאינטראקציה ביניהן משפיעות על ההתפתחות שלנו.
גם אירועי חיים משמעותיים קשורים לשינויים באישיות. מחקר שפורסם ב־2024 מצא קשרים בין שינויים בתכונות אישיות לבין גירושים, לידת ילדים, פרישה, אירוסים, נישואים ושינויים במעמד התעסוקתי.
מעניין שגם אירועים קטנים וחוזרים עשויים להשפיע. מחוות חיוביות כלפי בני זוג, מפגשים חברתיים ותחושת הישג מצטברת יכולים להיות קשורים לשינויים משמעותיים לא פחות מאירוע חד־פעמי גדול.
אפשר לשנות את האישיות בכוונה?
לדברי החוקרים, התשובה היא כן, לפחות במידה מסוימת.
סקירה של יותר מ־200 מחקרים מצאה שהתערבויות פסיכולוגיות ותרגולים התנהגותיים עשויים לחולל שינויים משמעותיים ומתמשכים בתכונות אישיות, במיוחד ברמת החרדה ובמוחצנות.
עם זאת, קריאת ספרי עזרה עצמית אינה מספיקה בדרך כלל. שינוי דורש מאמץ מתמשך: תרגול התנהגויות חדשות, כתיבת יומן, הצבת מטרות ויצירת תוכניות פעולה למצבים יומיומיים.
אין פירוש הדבר שאדם ביישן יהפוך בהכרח למסמר המסיבה, או שכל התכונות שלנו ניתנות לשינוי מוחלט.
אבל התמונה המדעית החדשה אופטימית יותר מכפי שחשבו בעבר: אנחנו שומרים על מאפיינים שמייחדים אותנו, ובו בזמן מסוגלים להשתנות במשך שנים.
בממוצע, אנשים נוטים להפוך עם הגיל למצפוניים יותר, יציבים יותר מבחינה רגשית ונעימים יותר ביחסיהם עם אחרים.
האישיות שלנו, מתברר, אינה תווית שהוצמדה לנו בילדות בגלל המקום שבו נולדנו במשפחה. היא דומה יותר לנוף מוכר, שמשתנה בהדרגה בעקבות החוויות, השנים והבחירות שאנחנו עושים.
עוד כתבות בנושא
