נתחיל בסיפור שנשמע בלתי אפשרי. כריס קארייר היה בן עשר כשנחטף ליד ביתו בפלורידה, נדקר שוב ושוב עם קרחון ונורה בראשו. הוא שרד בנס. כשהשנים חלפו, והחוטף שכב על ערש דווי, כריס הגיע לבקר ואתו. הוא לא בא לקלל או לנקום. הוא בא לנחם, ובסופו של דבר סלח לו. המשטרה המליצה לו להתעמת עם התוקף, אבל כריס עשה משהו הרבה יותר מסובך: הוא פשוט סלח.
עוד כתבות בנושא
אז מה זו בעצם סליחה? לפי המחבר והחוקר המרכזי אוורט וורת'ינגטון, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת וירג'יניה (יחד עם שלל עמיתים למקצוע) - התשובה תלויה בהקשר. כשמדובר במישהו שלא נרצה לשמור איתו על קשר, סליחה משמעה הפחתה או ביטול של טינה ורצון לנקמה. אבל כשמדובר בקשר קרוב, סליחה היא יותר מסתם להפסיק לכעוס. היא כוללת גם תנועה לכיוון חיובי: הפחתת רצון לנקום או להתרחק, והגברת הרצון להתקרב ולפתור. זה לא לשכוח או להצדיק את העוול, אלא להחליף רגשות שליליים ברגשות של רחמים ודאגה.
ההיפך מסליחה הוא חוסר סליחה, מצב רגשי שלילי שבו האדם הפגוע שומר על רגשות של טינה, עוינות, כעס ושנאה כלפי האדם שפגע בו. אפשר להתמודד עם עוולות בדרכים רבות, אבל אם לא משנים את התגובה, חוסר הסליחה גובה מחיר כבד מהבריאות הפיזית, הנפשית, הרוחנית וגם מהיחסים שלנו.
הכי מעניין
שער הסליחה והפיוט (באב חוטא). | צילום: דרור אבי
הגוף משלם את מחיר הטינה
שרלוט ואן אויין ויטוולייט, פסיכולוגית ממכללת הופ שבמישגן, ערכה מחקר מרתק. היא ביקשה מקבוצת המחקר שלה לחשוב על מישהו שפגע בהם, בזמן שהיא מדדה להם את לחץ הדם, קצב הלב, מתח שרירי הפנים ופעילות בלוטות הזיעה שלהם. כשהם הרהרו בעוול הישן, העוררות הפיזית שלהם זינקה. לחץ הדם וקצב הלב עלו והם הזיעו יותר. להרהר בטינה היה מלחיץ, והנבדקים דיווחו שזה גרם להם להרגיש כועסים, עצובים, חרדים ופחות בשליטה.
אבל כשוויטוולייט ביקשה מהם לנסות להזדהות עם הפוגע או לדמיין שהם סולחים לו, העוררות הפיזית שלהם פחתה. לא היה להם יותר תגובת לחץ מאשר ערות רגילה.
במעבדה של המחקר, רצו לבדוק אם רמות הלחץ קשורות ליכולת לסלוח לבן זוג רומנטי. הם מדדו רמות קורטיזול (הורמון הלחץ) של 39 אנשים שדירגו את מערכת היחסים שלהם בקיצוניות - כנפלאה או כנוראית. אנשים עם מערכות יחסים גרועות נטו לרמות גבוהות יותר של קורטיזול, וגם קיבלו ציונים גרועים יותר במבחן שמודד את נכונותם הכללית לסלוח. כשביקשו מהם לחשוב על מערכת היחסים שלהם, רמת הקורטיזון שלהם קפצה. הקפיצות האלה בלחץ היו קשורות מאוד לעמדת חוסר הסליחה שלהם כלפי בני הזוג. אנשים עם מערכות יחסים מאושרות יותר/מאוד לא היו חסרי לחצים ומתחים, אבל כשנדרשו לסלוח לפגמים של בני הזוג הלחץ הפיזי שלהם נשאר בטווח הנורמלי.
עוד כתבות בנושא
ומי סולח יותר?
היתרונות הפיזיים של סליחה גדלים עם הגיל. מחקר שבדק כמעט 1,500 אמריקאים, מצא שאנשים מבוגרים ובגיל העמידה סלחו יותר ממבוגרים צעירים, ודיווחו על שביעות רצון גדולה יותר מהחיים ופיתחו פחות סימפטומים של מצוקה פסיכולוגית כמו עצבנות, חוסר מנוחה ועצב.
מה הקשר בין חוסר סליחה ומצב בריאותי?
עוינות היא חלק מרכזי של חוסר סליחה. לוותר על טינה עשוי גם לשחרר אדם מעוינות ומכל ההשלכות הבריאותיות ההרסניות שלה.
סקירה של הספרות המקצועית על הקשר בין סליחה ובריאות מראה שחוסר סליחה עלול לפגוע במערכת החיסון ברמות רבות. הוא עלול לפגוע בייצור הורמונים חשובים ואפילו לשבש את הדרך שבה התאים שלנו נלחמים בזיהומים, בקטריות ובפגיעות פיזיות אחרות.
עוד כתבות בנושא
סליחה מצילה מערכות יחסים
סליחה הוכיחה את עצמה כמועילה למגוון של מערכות יחסים, בין אם זה משפחתי, רומנטי או מקצועי.
חוקרים מהולנד ומצפון קרוליינה חקרו סליחה במערכות יחסים קרובות. אנשים בדרך כלל מוכנים יותר לסלוח אם הם חשים באמון ונכונות מצד השותף. הם גילו שאם אנשים לא מוכנים להקריב לפעמים, אם הם רוצים לנקום במקום לסלוח, הם לרוב סבלו מקונפליקט, רגשות שליליים ויכולות פשרה גרועות.
החוקרים גם גילו שהקשר בין סליחה ורווחה בנישואין היה חזק יותר מאשר במערכות יחסים אחרות. הממצאים מצביעים על כך שככל שמשקיעים יותר במערכת יחסים, כך יש צורך גדול יותר ברפרטואר של אסטרטגיות טובות, מספקות ומתגמלות יותר. סליחה היא אחת מהאסטרגיות האלה.
פרנק פינצ'ם וג'ולי הול מאוניברסיטת באפלו, וסטיבן ביץ' מאוניברסיטת ג'ורג'יה, סקרו 17 מחקרים אמפיריים על סליחה במערכות יחסים. לפי הניתוח שלהם, המחקרים מציעים שכשבני זוג פוגעים אחד בשני, לעתים קרובות יש שינוי במטרות שלהם למערכת היחסים. הם עשויים היו להצהיר קודם לכן על אהבה נצחית ולעבוד קשה כדי לשתף פעולה עם השותף, אבל אם השותף בוגד בהם, פתאום הם הופכים להיות תחרותיים יותר. הם מתמקדים בלהתחשבן במקום ליהנות אחד מהשני. סליחה, טוענים פינצ'ם ועמיתיו, יכולה לעזור להחזיר מטרות טובות ומשותפות יותר למערכות היחסים.
האם אפשר ללמוד לסלוח?
הממצאים האלה מצביעים על כך שלסליחה יש יתרונות כמו הערכה עצמית גבוהה, מצבי רוח טובים יותר ומערכות יחסים מאושרות יותר. אבל האם לא יכול להיות פשוט שכשאנשים מרגישים טוב לגבי עצמם, מרגישים מאושרים ומרוצים ממערכות היחסים שלהם, הם יסלחו כמעט על הכל? יכול להיות שאושר מניע סליחה ולא להיפך? לפעמים זה בהחלט יכול להיות המקרה. עדויות מצביעות על כך שאנשים שמגיעים מרקע שונה יכולים ללמוד לסלוח. אבל כדי לעזור לאנשים לסלוח, אתם צריכים לגרום להם לראות דברים גם מנקודת המבט של הצד השני.
רב הכותל רבינוביץ' נושא תפילה להשבת החטופים בסליחות הראשונות בכותל | צילום: הקרן למורשת הכותל
יש רמזים נוספים לעידוד סליחה - כשאנשים מרגישים רגשות חיוביים כלפי עבריינים, או כשהם מקבלים התנצלויות או פיצויים על עבירות, הם חווים שינויים פיזיולוגיים, כולל הורדת לחץ דם, קצב לב ופעילות זיעה. כשהם חווים רגשות חיוביים כלפי עבריינים, יש להם גם סיכוי גבוה יותר לסלוח להם. התנצלויות כנות עזרו לאנשים לסלוח ולהירגע. לקבל פיצוי הוגן בנוסף להתנצלות הגדיל את האפקט. התנצלויות לא כנות או לא שלמות - הרגיזו יותר את אותם אנשים.
וגם כאן, הזמן עושה את שלו
חשוב להדגיש שוב שסליחה בדרך כלל לוקחת זמן. למעשה, במטה אנליזה של כל המחקרים שמדדו את ההשפעה של התערבויות סליחה, גילו שגורם פשוט כמו כמות הזמן שמישהו בילה בניסיון לסלוח היה קשור מאוד למידת הסליחה בפועל שחווה.
אז השאלה החשובה ששאלנו כאן - האם סליחה מניעה אושר או להיפך - נפתרה לנו באופן חלקי: סליחה היא לא בהכרח משהו שפשוט בא באופן טבעי לאנשים עם הערכה עצמית גבוהה ומערכות יחסים יציבות. אלא זה משהו שכולם יכולים ללמוד ועם הסוג הנכון של תרגול, היתרונות שלה יכולים להיות זמינים לרובנו.
אז מה למדנו?
למדנו שסליחה היא לא חולשה, היא גם לא מתנה שנותנים רק לצדיקים. זה כלי שמשפר לחץ דם, מוריד קורטיזול, מציל נישואין ובתור בונוס, גורם להרגיש פחות כמו הרשע מסרט נקמה איטלקי. למדנו שלהרהר בטינות זה כמו לעשות אימון כושר רגשי שמזיק לבריאות, ושלסלוח זה כמו להוריד משקל מהכתפיים, רק שהפעם זה באמת עובד.
למדנו שהמוח שלנו מעדיף סליחה כשאנחנו מסתכלות על הדברים מנקודת המבט של האחר, ולא כשאנחנו יושבות ושופטות כמה זה לא הוגן. למדנו שהתנצלות כנה יכולה להוריד את הלחץ, אבל התנצלות מזויפת רק תעשה רע יותר. ובעיקר למדנו שלסלוח לוקח זמן, תרגול, ולפעמים גם מצריך התערבות פסיכולוגית. אבל בסוף-בסוף, הפרס הוא לא רק שלום נפשי, אלא גם לב בריא, מערכת חיסונית טובה יותר ומערכות יחסים שלא מתפוצצות כל שבוע על הריב הכי קטן.
אז אולי כריס קארייר לא היה כזה משוגע כשסלח לאיש שניסה לרצוח אותו. אולי הוא פשוט הבין משהו שהמדע רק מתחיל להוכיח: לסלוח זה לא לוותר, זה לנצח.
עוד כתבות בנושא
