מחקר: בדידות כרונית מגבירה את הסיכון לדמנציה

מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Nature Mental Health עקב אחר אלפי משתתפים במשך יותר מעשור, וגילה ממצא מטריד: תחושת בדידות כרונית מגבירה את הסיכון להתפתחות דמנציה ב-31%. לפי המחקר, זה קורה ללא קשר לגורמי סיכון מוכרים אחרים כמו גיל, גנטיקה או מחלות רקע. אפילו מוחם של אנשים עם גנים מושלמים, שעושים יוגה בכל בוקר ואוכלים אבוקדו אורגני, מצוי בסיכון אם הם בודדים לאורך זמן.

איך זה קורה?

דלקת כרונית - בדידות מתמשכת מעלה את רמות הדלקת בגוף. זה כמו לשים את המוח על אש קטנה לאורך זמן. המחקר הראה שמדדי דלקת היו גבוהים ב-35% אצל אנשים שדיווחו על בדידות כרונית.

הורמוני לחץ - הבדידות מעלה את רמות הקורטיזול, הורמון הלחץ, שעם הזמן יכול לפגוע בהיפוקמפוס, אזור המוח האחראי על זיכרון ולמידה.

ירידה ברמות החלבון - והכוונה היא לחלבון ספציפי, BDNF, שנחשב לחיוני לבריאות המוח. בדידות מקושרת לירידה ברמות שלו, לפגיעה בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים.

תרגול מוחי מופחת - אינטראקציה חברתית היא כמו אימון כושר למוח. כשאתה מדבר עם אנשים, המוח צריך לעבד שפה, הבעות פנים, רמזים חברתיים ולזכור פרטים על חייהם. בלי האימון הזה, המוח מאבד כושר, ממש כמו שריר שלא מתאמנים איתו.

פגיעה ברזרבה הקוגניטיבית - חיים חברתיים עשירים בונים מה שמכונה "רזרבה קוגניטיבית", משהו כמו חשבון חיסכון של תאי מוח ושל קשרים ביניהם. אנשים עם רזרבה גבוהה יכולים "לספוג" יותר נזק מוחי לפני שהם מתחילים להראות תסמיני דמנציה.

זהו המחקר הגדול מסוגו, שכלל נתונים של יותר מ-600,000 משתתפים ב-21 מחקרים במדינות שונות, שמסקנותיהם היו ברורות - בדידות עלולה להאיץ דמנציה, ובמקרה של דמנציה וסקולרית (הנגרמת מיתר לחץ דם, סוכרת, עישון, אירועים מוחיים ועוד) - הסיכון כמעט מוכפל.

מסתבר שהמוח הוא כמו ויקיפדיה - עובד הכי טוב כשתורמים לו הרבה אנשים. אז מה עושים? האם זה הפיך? האם מאוחר מדי להתחיל לבנות קשרים חברתיים? פנינו לד"ר חאלד שלבי, מנהל יחידה גריאטרית במרכז הרפואי העמק מקבוצת כללית, כדי שישפוך אור על המחקר ועל השלכותיו.

"מאז תקופת הקורונה, אנו חווים בעולם תופעות לוואי ארוכות טווח מרובות, בהן בדידות חברתית והשלכותיה", אומר ד"ר שלבי. "בנוסף לכך, יש החמרה סביב כל המורכבות של המלחמה שמשפיעה על הבדידות ועל הקוגניציה".

אז מה עושים? 

ככל שמבינים זאת מוקדם יותר, פוסק ד"ר שלבי, אפשר וכדאי להתערב, לחזק קשרים ולשמור על הבריאות הנפשית והקוגניטיבית.

• כשמדובר בבדידות חברתית, חשוב להיות מוקפים במעגלים הכי קרובים לכם. מומלץ לנהל שיחות מדי יום עם בני משפחה ועם שכנים

• להשתמש במכשירים טכנולוגיים חכמים לשיחות וידאו, וואטסאפ וזום
• להקפיד על סדר יום שיכלול פגישות עם אנשים, פרונטלית או וירטואלית. כל תהליך ההתארגנות למפגש חברה כזה דורש התארגנות בכל מיני מובנים (פיזיים, נפשיים, ניהול זמנים וכו'), שתורמים למניעת ירידה קוגניטיבית וירידה בתחושת הבדידות
• להקפיד על משחקי חברה קבוצתיים, גם באמצעים טכנולוגיים ללא צורך לצאת מהבית, כי לתפיסתו של ד"ר שלבי, אין מינון יתר לשיחות ופגישות חברה בגיל המבוגר, כל עוד זה עושה לאותו אדם טוב. השימוש בטכנולוגיה דורש למידה ממושכת, פתרון בעיות ועוד, פרמטרים שמשפרים את הקוגניציה.
• הרחבת המעגל החברתי - הצטרפות לחוגים, קבוצות תחביב, פעילויות קהילתיות (מועדונים, ספורט, התנדבות) ומפגשים רב-דוריים, של צעירים ומבוגרים כאחד, יכולים להעשיר ולהעצים את האדם, על אחת כמה וכמה אם מדובר בבני גיל הזהב
• אל תהססו להישען בקבוצות תמיכה רגשית ונפשית, שיש להן כלים להתמודד עם בדידות ממושכת או חרדה חברתית, כמו גם בעמותות, רשויות מקומיות ו"מוקדי ידידות"