כשיונתן נכנסים הביתה עם נעליים רטובות, חבילה מהשליח ביד אחת ותיק בשנייה, הבלגן לא באמת מתחיל בסלון. הוא מתחיל ברגע שבו אין לכל הדברים האלה מקום מוגדר.
מעצבי פנים מכנים את הפתרון "אזור מלוכלך": מקום ייעודי שבו מותר להניח את כל מה שמגיע מבחוץ – נעליים, תיקים, מעילים, ציוד ספורט, צעצועים של הכלב או ערימת החבילות שהגיעה באותו יום.
"זו קו ההגנה הראשון שמונע מהלכלוך היומיומי לנדוד לשאר הבית", מסביר האדריכל אלברט בטש. וזה לא חייב להיות חדר כביסה גדול או מבואה מעוצבת. גם סל ליד הדלת, ארון קטן או פינה מוגדרת במטבח יכולים לעשות את העבודה.
הכי מעניין
שירה גיל ממליצה להגביל את מספר הנעליים שנשארות בכניסה. בביתה, המוצג כאן, היא מחזיקה זוגות נעליים מתאימים בתוך סל מתגלגל | צילום: ויויאן ג'ונסון
הבלגן כבר קיים. השאלה היא איפה
למעשה, גם אם לא החלטתם ליצור אזור כזה, כנראה שכבר יש לכם אחד. אם לא תכננתם אותו מראש, הוא פשוט יהפוך לשולחן האוכל, לאי במטבח או לכיסא שעליו מצטברים כל הדברים שאין להם מקום.
היתרון באזור מוגדר הוא שאפשר להניח בו את הדברים לרגע בלי להרגיש שכל הבית יצא משליטה. חוזרים אל הערימה מאוחר יותר ומטפלים בה בהדרגה.
יש לכך גם היבט נפשי. מחקרים מצאו שסביבה מבולגנת יכולה להיות קשורה לרמות גבוהות יותר של מתח. כשהכאוס מרוכז במקום אחד, שאר הבית נשאר רגוע יותר לעין – ולפעמים גם לראש.
עוד כתבות בנושא
קודם כול: מה בעצם מלכלך אצלכם?
לפני שקונים עוד ארון או סלסלה, המעצבים ממליצים לעשות רשימה פשוטה: אילו דברים נוטים להיערם אצלכם?
בבית עם ילדים אלה יכולים להיות ילקוטים, נעליים ומעילים. בבית אחר אלה ציוד ספורט, רצועות לכלב, משלוחים או חול לחתולים.
אחרי שמבינים מה הבעיה, אפשר לתת לכל פריט מקום. סל גדול ליד הכניסה יכול לאסוף צעצועים של בעלי חיים, ארון קטן במטבח יכול לרכז את כל ציוד הקפה, וספסל עם אחסון סגור מאפשר לחלוץ נעליים ולגרום להן להיעלם מיד מהעין.
הכלל החשוב ביותר: אל תסבכו את זה. אם צריך לפתוח שלוש דלתות, להזיז קופסה ולעלות על שרפרף כדי להחזיר משהו למקום – רוב הסיכויים שאף אחד בבית לא יעשה זאת.
עגלה בת שלוש קומות בכניסה, אפשר להחליף את הפריטים שהיא מכילה לפי העונה | צילום: קייט פאבלובסקי
אפשר גם להסתיר את הבלגן
אחסון סגור הוא החבר הטוב של "האזור המלוכלך". אחת המעצבות מספרת שבביתה יש לכל אחד מבני המשפחה תא אישי צבעוני. מבחוץ הכול נראה מסודר; כשפותחים את הדלתות, היא מודה, המצב הרבה פחות פוטוגני.
גם סלים זהים יכולים ליצור תחושה של סדר, אפילו אם התכולה שלהם כוללת מגבות מקומטות, שקיות פתוחות וחפצים שהושלכו פנימה במהירות.
ומה לגבי הרצפה?
באזור שסופג נעליים רטובות, בוץ ולכלוך מבחוץ, כדאי לבחור חומרים עמידים וקלים לניקוי: אריחי פורצלן, ויניל איכותי או אפילו לבנים.
גם הצבע והדוגמה יכולים לעזור. רצפה כהה או דוגמת משבצות מסתירות לכלוך טוב יותר ממשטח בהיר וחלק – ובמקום שהעין תימשך לערימת הנעליים, היא מתמקדת בעיצוב.
על הקירות עדיף להשתמש בחומרים שקל לנקות. טפט ויניל יכול לעבוד היטב, אבל מעצבים ממליצים שלא להוריד אותו עד גובה הרצפה, במיוחד בבית עם ילדים קטנים או כלב רטוב שאוהב להתנער ליד הקיר.
אפילו לוח שעם יכול לעזור: במקום שמכתבים, ציורים וטפסים ייערמו על השולחן, הם עוברים לקיר.
בסופו של דבר, הסוד אינו לנסות ליצור בית שאין בו בלגן. זה כנראה קרב אבוד. הרעיון הוא פשוט לתת לבלגן כתובת קבועה – וכך למנוע ממנו להשתלט על כל השאר.
עוד כתבות בנושא
