בחורף 2020 קיבל הרב מנחם ולדמן, הנחשב לאחד המומחים הגדולים בחקר יהדות אתיופיה, שיחת טלפון מעניינת. האיש שמעבר לקו הזדהה בשם פניאל. "אני יהודי שחי באדיס־אבבה, אני יודע געז וחוקר כתבים של יהודי אתיופיה", אמר. הרב ולדמן נדלק. כבר עשרות שנים הוא פועל להעלאתם של יהודי אתיופיה וקליטתם, ומשמש רב הקהילות הממתינות שם לעלייה. הוא חיבר עשרות מאמרים וספרים בתחומי המורשת וההיסטוריה של יהודי אתיופיה, ומאז ומתמיד ביקש לרדת לנבכי המורשת העתיקה של העדה הכתובה בשפת הגעז, שפה עתיקה בת אלפי שנים, שכיום מתי־מעט יודעים לקוראה.
כעבור כמה חודשים נפגשו השניים באתיופיה. "ראיתי לפניי צעיר שחי בתודעה יהודית חזקה, עניו וצנוע, שומר תורה ומצוות כהלכה, שהוא גם פילולוג מחונן השולט בשפת הגעז בצורה מדהימה. התברר שהוא חוקר דייקן המנוסה בפענוח כתבי יד ותרגומם, בעל ידע רב במורשת יהדות אתיופיה, ובעיקר במורשת המקראית ובמקורות היהדות", מספר הרב ולדמן. השניים החליטו לשתף פעולה ולגבש תוכנית לחקר ספר "האורית" - מסורת של נוסח המקרא בשפת געז, הנמצאת בידי קהילת ביתא ישראל - והשוואתו לנוסח התורה העברי.
| צילום: ללא
הקשר ביניהם נמשך גם כאשר הרב ולדמן חזר לישראל. בתום מחקר מעמיק שנמשך חמש שנים חיברו השניים את "ספר האורית", שיצא בימים אלה בהוצאת ראובן מס.
"פניאל פתח לפני את עולם האורית", אומר הרב ולדמן. "כבר פגשתי אנשים מלומדים מאוד, כולל נזירים המומחים בבלשנות, ואני אומר בביטחון רב שפניאל הוא גאון בבלשנות הגעז. בזכות הטכנולוגיה העכשווית הצלחנו לתקשר כאילו אנחנו יושבים ליד אותו שולחן עבודה".
שפה מתה
האגדה הלאומית האתיופית מספרת על מלכת שבא שהגיעה מאתיופיה ונפגשה עם שלמה המלך בירושלים. הבן שנולד מהמפגש, מנליק, הגיע בבגרותו לירושלים כדי לפגוש את אביו. המלך שלמה שלח עימו מהמובחרים שבבחורי ישראל כדי לייסד מלכות בדרך תורת ישראל. המשלחת הגיעה לאתיופיה ועימה ארון הברית או לוחות הברית שנלקחו מבית המקדש, וגם רבים מכתבי המקרא שהיו באותה עת בישראל.
סיפור זה הוא המיתוס ההיסטורי והדתי של האתיופים, יהודים ונוצרים כאחד. אבא גיאורגיוס, אחד הקדושים החשובים בנצרות במאה ה־15, כתב בספרו: "וכל הספרים של הברית הישנה תורגמו מעברית לגֶעז בימי מלכת הדרום (כך מכונה מלכת שבא בברית החדשה) בעת שביקרה את שלמה". נוצרי אחר, אבא קווסטוס שמו, מספר כי היהודים שהיו בגלות בבל ביקשו מיהודי אתיופיה להגיע לירושלים ולחפש בה את כתבי הקודש שנעלמו מגולי בבל. עם שיבת ציון פנה זרובבל למלך אתיופיה וכתב: "אני מפציר בך בשמו הקדוש של אלוהי אבותינו הישראלים, לשלוח אליי את ספר האורית של משה שהגיע לארצך לפני חורבנה של ירושלים, בידי סבךָ בנו של שלמה מלך שלם".
אם כן, ה"אורית" הוא שמו של ספר התורה הנמצא בידי יהודי אתיופיה, שהוא המקור והבסיס לקיום היהודי בארץ זו, ואחד הסודות הכמוסים של העדה שלא נחשפו במלואם.
פניאל גתאצ'וו נולד באדיס־אבבה לפני 29 שנה, וכמו רבים בסביבתו חולם על היום שבו יוכל לעלות לישראל. אחרי התיכון למד באוניברסיטת אדיס־אבבה ביולוגיה שימושית, אך בשלב מסוים נחשף לשפת הגעז והחליט לשנות כיוון.
"מצאתי שני ספרים והתחלתי ללמוד את השפה הזו", הוא מספר. "התמקדתי בספרות היהודית, שרוב הספרים בה נכתבו בכתב יד, לפני כ־500 שנה. מצאתי ספרים לא מעטים באתרי אינטרנט בריטים וצרפתים, ונעזרתי במיוחד בספריהם של עידאני אולדה קפלה, מלומד היודע שפות רבות, ופרופ' גיתאצ'ו איילה, שהתמחה בכתבי יד אתיופיים היסטוריים. גיליתי שבין הנוסח העברי ובין האורית יש הבדלים רבים. זה גירה אותי להמשיך ולבדוק את ההבדלים ושינויי הנוסחאות בין העברית לגעז, ונפתח לפני עולם מרתק שלא חלמתי עליו".
מקור המלה "אורית", מסביר הרב ולדמן, הוא במילה הארמית "אורייתא", שמשמעותה תורה. "בצפון אתיופיה, מקום שבו המורשת היהודית חזקה מאוד, מדברים על 'זמן האורית', כלומר הימים שבהם היהודים הקפידו על אורחות חיים על פי התורה, והיו 'אוריתאווים'. האורית הוסתרה ולא נתנו לאנשים להיכנס אל נבכיה, ולכן יש מעט מאוד ספרי אורית בעולם".
במאה השלישית לפני הספירה תורגמה התורה באלכסנדריה ליוונית, במסגרת תרגום השבעים. "התרגום הזה, כמו גם התרגומים היווניים של יתר ספרי המקרא והספרים החיצוניים, הגיעו לאתיופיה במאות הראשונות לספירה", מסביר הרב ולדמן. "במקור הם כללו שמונה ספרים, 'האוקטאטוך': חמשת חומשי תורה וספרי יהושע, שופטים ומגילת רות, שעלילתה מתרחשת בימי השופטים. במאה הרביעית הם תורגמו לשפת הגעז.
"הגעז היא שפת ממלכת אקסום, בירתה הקדומה של אתיופיה, והיא קרובה לעברית או לערבית יותר מאשר לאמהרית. זו 'שפה מתה', כלומר אינה מדוברת, כבר אלף שנה, אבל היא משמשת עד היום כשפת כתבי הקודש והתפילות של נוצרים ויהודים כאחד. כל הספרות הדתית באתיופיה היא בשפה זו, אבל רוב הכתבים עוסקים בדת הנוצרית. רק מעטים שולטים בשפת הגעז, גם בקרב הקסים. האורית היא אמנם ספר קדוש, אבל אין את הידע הממשי להבין מה כתוב בו. מכאן חשיבות הממצאים שלנו".
ספר אורית | צילום: הרב מנחם ולדמן
לדברי הרב ולדמן, "המחקר שלנו בודק לראשונה את כל מה שנכתב בתורה בעברית בנוסח המסורה, מול מה שנכתב באורית. עברנו על כל התורה, ובספר הבאנו דוגמאות להבדלים העיקריים".
אחד ההבדלים הבולטים הוא שמו של אלוהים. "שבעת השמות הקדושים המקובלים עלינו אינם מקובלים באתיופיה, חוץ משניים שתורגמו: אָמלקֶה מלשון מלך, אלוהים, ואקזיאבחֶר שפירושו 'אדון עולם'.
"המורשת הבסיסית והמקראית של יהודי אתיופיה שונה משלנו. למשל, אצלנו המילה 'מלאכה' היא מילת מפתח בכל הקשור לדיני שבת. אבל בתרגום לגעז, זו מילה המקבילה למילה 'עשייה'. ממילא שמירת שבת מתפרשת כאיסור לעשות כל מעשה שאינו קשור לשבת, ובכלל זה יחסי אישות. זה הבסיס להבנה יסודית של השבת באתיופיה".
דוגמה נוספת היא העובדה שיהודי אתיופיה לא תקעו בשופר בראש השנה, מכיוון שהמלה "תרועה" הכתובה בתורה אינה קיימת בגעז. הפרשנות שלהם מתייחסת לזיכרון בלבד, הנעשה על ידי כלי נגינה, ואכן בתפילותיהם הם משתמשים בכלי נגינה שונים. מצוות מזוזה ותפילין מתפרשות באופן סמלי בלבד. גם איסור 'לא תבשל גדי בחלב אמו' אינו מתייחס לאיסורי בשר וחלב אלא כאיסור לשחוט בעל חיים בעודו קטן. בנוסח הגעז נאמר 'לא תבשל גדי כשהוא יונק מאמו', וכך לגבי כל חיה, בהמה ועוף.
מורשת יהודי אתיופיה יונקת בעיקר מתקנותיהם של אבא צברה וצגה אמלך, המנהיגים הרוחניים של העדה במאה ה־15, האחראים גם לכתבי הקודש של העדה ונוסחי התפילה. במאה העשרים כבר החלו לחלחל השפעות המורשת הנהוגה בעולם היהודי.
"צריך לזכור שיהודי אתיופיה חיו במשך דורות רבים כמיעוט בתוך אוכלוסייה נוצרית ברובה, ולכן ניתן למצוא דמיון לפרשנות הקיימת בקרב חכמי הדת הנוצרית, בלשון התפילות ומנגינותיהן, מנהגי בתי הכנסת ודרכי ההתנהגות של הקסים והנזירים", אומר הרב ולדמן.
15 כתבי יד
בגרמניה ובקנדה קיימות אוניברסיטאות העוסקות בחקר ספרות הגעז, אך לדברי הרב ולדמן הן לא הגיעו לחקר מעמיק ויסודי. באוניברסיטת תל־אביב נפתחה לפני חמש שנים תוכנית בשם "תופשי האורית", שנרשמו אליה תלמידים בעיקר ממוצא אתיופי, אבל חמש השנים הללו לא הניבו אף לא מאמר אחד.
לפני הרב ולדמן ופניאל גתאצ'וו הונחו נוסחים שונים של האורית שפורסמו בגרמניה ובצרפת במאה ה־19 ותחילת המאה ה־20. בהם כתב יד שהיה שייך ליהודי אתיופיה; נוסח של כהן העדה, קס אבא יצחק אייאסו, שנמצא בספרייה הלאומית בירושלים; ספר הנמצא בארכיון יד בן־צבי; וספר האורית שנמצא במנזר דברה גאמו שבתיגראי, שהועתק ב־1923 מכתב יד ישן יותר. בישראל יש עוד כמה ספרי אורית בידי משפחות שהביאו אותם מאתיופיה.
הרב ולדמן: "יש באתיופיה כתבי יד רבים, של האורית ושל התנ"ך בכלל, שחלקם התגלגלו דרך חוקרים לפריז, לאוניברסיטת קיימברידג' ולטורונטו. ניתן לעיין בהם באינטרנט. עברנו על 15 כתבי יד הנמצאים בעולם, באתיופיה או בארכיונים בעולם, שהעתיקו או צילמו מספרים עתיקים ומארכיון אדיס־אבבה. גילינו רק ספר אורית אחד שתורגם מעברית, כל האחרים הועתקו בכתב יד מיוונית".
איך יודעים מאיפה הספרים הועתקו?
"בעזרת פניאל עברנו על הספר מילה במילה, והתוצאה הייתה ברורה. אתן לך דוגמה: שמו של ים סוף בגעז הוא 'ים אריתריאה', שזו המלה היוונית ל'אדום'. כך בכל הכתבים. רק בספר הזה הים נקרא 'ים סוף' כמו בעברית. דוגמה נוספת היא בסיפור הבריאה. בתרגום היווני נאמר 'כי טוב' גם ביום השני אבל בספר הזה לא, והמסקנה המתבקשת היא שהוא מועתק מהתורה שלנו".
היכן נמצא כתב היד הזה, אני שואל, והרב ולדמן מחייך. הדבר יתגלה בספר הבא, הוא מבטיח. גילוי האורית הוא רק תחילתו של מסע. "הקב"ה זיכה אותי כבר 43 שנים לעסוק ביהודי אתיופיה. זכיתי בחמש השנים האחרונות לתגליות עולמיות, אבל יש עוד חידושים גדולים שמדברים על קדמוניות היהדות באתיופיה אלף שנה לפני הספירה. גם הם עתידים לצאת לאור".
הרב מנחם ולדמן ופניאל גתאצ'וו לומדים יחד בספר אורית עתיק צילום: פלימונה גתאצ'וו
עוד כתבות ממוסף שבת
