שלושים וארבעה אלף אזרחים בריטים נהרגו בבליץ, כלומר: בהפצצות הגרמניות על לונדון ושאר ערי אנגליה. ובכל זאת, כאשר חברת הסקרים "מֶס אובזרוויישן" שאלה ב־1941 את תושבי לונדון מה הפריע להם בחורף האחרון, רובם השיבו: מזג האוויר. אם מחפשים הסבר תמציתי לניצחון הבריטים במלחמת העולם, אולי אפשר למצוא אותו בעובדה הקטנה הזו.
התורה מסבירה מדוע אנו יושבים בסוכות בחג: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כ"ג). יש רק בעיה אחת בנימוק הזה: בשום מקום בתורה לא כתוב שבני ישראל גרו בסוכות בצאתם ממצרים. לכן היו מחכמינו שאמרו שכלל לא מדובר על סוכות ממש, אלא על "ענני כבוד". אך זה ודאי אינו הפשט.
| צילום: איור: תחיה קוטלרוב
הרבה שנים הטרידה אותי השאלה הזו, עד שיום אחד תהיתי: מה אנחנו בכלל יודעים על תנאי החיים של בני ישראל במדבר? אנחנו יודעים שהם אכלו מן, אנחנו יודעים שהם אכלו בְּשר שְׂלָוִים, ואנחנו יודעים שה' הוציא להם מים מהסלע. המשותף לכל אלו הוא שהידיעה שלנו עליהם באה בעקבות תלונות של בני ישראל. הם התלוננו שאין להם לחם – וכך אנחנו יודעים שדווקא היה להם לחם מצוין, הלוא הוא המן; הם התלוננו שאין להם בשר – וכך אנו יודעים שהם קיבלו את השׂלָו; הם התלוננו שאין מספיק מים – וכך אנחנו יודעים שה' הוציא להם מים מחלמיש צור.
הכי מעניין
אם כך, אולי לכן התורה לא כתבה שהם גרו בסוכות – כי בני ישראל לא התלוננו אף פעם על תנאי המגורים שלהם, ולכן לא היה צורך לעשות מזה עניין. התורה גם לא כתבה כלום על הבגדים של בני ישראל, עד שמשה הזכיר בספר דברים: "שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ... זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה" (דברים ח'). עד אז התורה לא כתבה דבר על השמלות – מן הסתם משום שבני ישראל לא התלוננו על בגדיהם. אולי דווקא בגלל זה – משום שבני העם קיבלו באהבה את תנאי המגורים שלהם – התלהב בלעם כל כך ממשכנותיו של עם ישראל: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ"ד).
האם לא הייתה סיבה להתלונן על הסוכות? גם אנחנו יושבים בסוכות, ואנחנו יודעים שוודאי יש מה להתלונן עליהן, למי שמחפש תלונות. יש לכך גם הוכחה במקרא. יונה הנביא עשה לו סוכה וישב תחתיה בצל – ואף על פי כן שמח מאוד כשצמח מעליה קיקיון, וחרה לו עד מוות כשהקיקיון נבל (יונה ד'). לא היה די לו בסוכה. על מה שיונה הנביא התלונן, בני ישראל לא התלוננו.
אם כך, אולי זו הסיבה שבגללה אנחנו מציינים בחג הזה דווקא את הסוכות: לאות ולמופת איך צריך להגיב ואיך צריך להתמודד: בהכרת הטוב ולא בתלונות. האם אנחנו מצליחים לעמוד בדרישה הזו? הרי אנו הישראלים אוהבים להתלונן. פעם נסעתי לשדה התעופה עם נהג מונית, שלא הפסיק להתלונן על המצב הכלכלי, ועל האשמה הבלעדית, הלא היא ממשלת ישראל. אחרי חצי יממה נחתנו בשדה התעופה בניו־יורק, ושם זימן לי גורלי נהג מונית ישראלי יורד. גם הוא לא הפסיק להתלונן על מצבו הכלכלי, וגם הוא טען שהאשמה היא הממשלה – ממשלת ישראל.
לכולם ברור שלא יהיה שלום בדור הזה, ואת העובדה המבהילה הזו הישראלים מקבלים בשלווה סטואית. ישראל מדורגת במקום השמיני במדד האושר העולמי לשנת 2026
מצד אחד, הישראלים אוהבים להתלונן על זוטות, ממזג האוויר ועד לפקקים. אך מצד שני, הם לא מרבים להתלונן על הפיל שבחדר: על החיים המתמשכים בצילו של איום קיומי. לכולם ברור שלא יהיה שלום בדור הזה, ואת העובדה המבהילה הזו הישראלים מקבלים בשלווה סטואית. ישראל מדורגת במקום השמיני במדד האושר העולמי לשנת 2026. הצעירים הישראלים מאושרים עוד יותר, ומדורגים במקום השלישי בעולם. זוהי עדות לכל הדברים הטובים שקורים כאן, שגורמים לנו להיות מאושרים. מעבר לכך, ברמה שנייה, עצם הגישה הנפשית הזו – הבחירה להתמקד בטוב – היא אולי ההישג המרשים ביותר של החברה הישראלית. אנחנו חיים באזור הכי קשוח בעולם, מוקפים במטורפים רצחניים שרוצים להרוג אותנו – ומקבלים זאת במשיכת כתפיים: כאלו החיים, נתראה אצל סבתא בסעודת החג.
יום אחד אולי יֵדעו גם את זה בני הדורות העתידיים: במדים הלביש ה' את בני ישראל, בהוציאו אותם מהגלות, והקיף אותם באויבים מרים; על הרבה דברים הם התלוננו – אך לא על זה.
לעור טורים של הרב חיים נבון
