"צריך האדם לשים עיניו אל ליבו על דרכיו, ובפרט על מוצא פיו, שלא יתערב בעניינים שבין אדם לחברו, אלא אם כן: א. יודע מתחילה את העניין בבירור לאמיתו. ב. יכוון לתועלת ולא מחמת שנאה. ג. יראה את הנולד מדיבורו שלא יחרוג מן הדין - ואז ה' יהיה בעזרו שלא יילכד בפח היצר".
עוד כתבות בנושא
חפץ חיים, שיעור 119 - השיעור האחרון וסיום הספר בחסדי ה':
גילוי לחתן על מחלה שיש לכלה אף לאחר השידוך
"אם הוא יודע שיש לכלה מחלה פנימית שאינה גלויה לכל, והחתן אינו יודע מזה, מותר לגלות אפילו לאחר שהשתדך, אך צריך שיתקיימו התנאים דלעיל, כלל ט' סעיף ב' - כלומר שיפעל לפי הדין".
הכי מעניין
"אך אם אינו יודע דבר מעצמו, ורק שמע זאת מאחרים - אין לו לגלות לחתן, אפילו אם יאמר שרק שמע זאת".
"אמנם אם משער שהחתן לא יבטל את השידוך מעצמו אלא יחשוש ויחקור את הדבר היטב, מותר לגלות ובתנאים דלעיל".
גילוי על פריצות או אפיקורסות אפילו לאחר השידוך
"אם יודע שבית המחותן הוא בית פריצות, צריך לגלות, קל וחומר אם הוא מכיר את החתן שיש בו אפיקורסות - בוודאי מצווה לגלות, ואפילו שהוא משער שבוודאי יתבטל השידוך מפני זה, ואין צריך לכך שום תנאי. ואפילו אם שמע דבר זה מאחרים - גם כן צריך לגלות, אך אז ייזהר לומר 'שמעתי כך וכך', אף שאין להאמין לכך באופן מוחלט - בכל זאת צריך לחשוש ולחקור דבר זה".
כלל הדברים
"צריך האדם לשים עיניו אל ליבו על דרכיו, ובפרט על מוצא פיו, שלא יתערב בעניינים שבין אדם לחברו, אלא אם כן: א. יודע מתחילה את העניין בבירור לאמיתו. ב. יכוון לתועלת ולא מחמת שנאה. ג. יראה את הנולד מדיבורו שלא יחרוג מן הדין - ואז ה' יהיה בעזרו שלא יילכד בפח היצר".
"תם ונשלם, שבח לאל, בורא העולם".
השיעור היומי בחפץ חיים | צילום: תמונה: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 119 - שיעור אחרון וסיום הספר בחסדי ה':
כוח הדיבור
"כוח הדיבור שנתן הקדוש ברוך הוא לאדם, בו הוא נבדל מכל שאר בעלי החיים, שבו יוכל האדם לזכות לדבר לפני הקדוש ברוך הוא ולהגות בתורתו, שזוהי תכלית הבריאה, ועל ידי כל דיבור ודיבור מדברי תורה מתווספת קדושה על נפש האדם, כי בכל דיבור מקיים מצוות עשה של לימוד התורה, ועל ידי כל מצווה מתקדשת נפש האדם".
כלל הדברים
"הדיבור הוא אושרו והצלחתו של האדם אם מתנהג בו כשורה - אך אם מתנהג בו שלא כשורה, אין בכל האיברים שיכול להינזק על ידם כמו על ידי הלשון, כי בוודאי מכל דיבור אסור נברא עליו קטגור, ובשעה אחת יכול לדבר מאות דיבורים אסורים של שקר, ליצנות, רכילות ולשון הרע, רחמנא ליצלן".
"ובדרך כלל על שאר העוונות מצוי חרטה ותשובה, ואילו על עוונות של דיבור - אין מצוי חרטה ותשובה בהן, ואפילו בשעה שמתוודה 'דיברנו דופי' אינו מעלה על ליבו שזהו בכלל דופי ושצריך לקבל על עצמו להבא שלא לעשות כן. ואם אין תשובה למטה - אין מחילה מלמעלה".
"ומי שמרגיל את פיו בדיבורים אסורים תמיד, יינטל לעתיד לבוא כוח הדיבור שלו מנפשו, וכמה ביזיון וכלימה יגיע לו בגן עדן, אפילו אם יזכה שיהיה לו שם חלק על ידי שאר מצוותיו - על כל פנים, כאילם ייחשב שם ללא כוח הדיבור".
מסקנת הדברים
"היוצא מכל דברינו שיש לאדם לשמור את נפשו בחייו בשלושה חושים אלו שלא יהיו מקולקלים: חוש הראייה, חוש השמיעה וחוש הדיבור. ויזכור כי הם נחוצים לו מאוד לנצח, ואם מאיזו סיבה יתקלקלו - ישוב לפני ה' בתשובה אמיתית, ובהחלטה חזקה שלא לעשות כן להבא, ויעשה גדרים על זה שלא ייכשל שוב, ואז אשריו וטוב לו בעולם הזה ובעולם הבא".
"תם ונשלם, שבח לאל, בורא העולם".
ועכשיו - חוזרים על הכל מהתחלה, ממש פה:
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
