הלימוד היומי שלנו מהווה המשך ללימוד הראשון שלנו, כאשר הפעם מרן החפץ חיים מדגיש לנו מדוע חטא לשון הרע גרוע מכל העבירות, מבחינת השלכותיו. בחלק המוסר מודגש מדוע פגיעה בפה ובאוזניים הרוחניים שלנו היא פגיעה משמעותית יותר מפגיעה באיברים רוחניים אחרים.
חפץ חיים, שיעור 2:
אומר המחבר: "מאז שגלינו, אנו מצפים ומתפללים בכל יום לקדוש ברוך הוא שיגאלנו, ולא זכינו שתתקבל תפילתנו - כי יש הרבה עוונות הגורמים לאריכות גלותנו, אבל חטא הלשון עולה על כולם!".
החפץ חיים מוכיח בכמה דרכים את האמירה, המלחיצה וכבדת המשקל, ש"חטא הלשון עולה על כולם":
הכי מעניין
הראשונה: בגללו חרב בית המקדש השני. אם כן, כל זמן שלא נראה לתקן חטא זה - שהיה עיקר סיבת הגלות - איך תוכל לבוא הגאולה?
יתרה מזו - איך יוכלו לחול עלינו ברכותיו של הקדוש ברוך הוא מאחר שאנו מורגלים בחטא הלשון? הרי יש על זה ארור מפורש בתורה! איך אנחנו רוצים לקבל שפע מה' יתברך אם מי שמדבר לשון הרע הוא מקולל?
והראייה השלישית: "הרי ידוע מחז"ל שאין שיעור לגודל העוון הזה, ומי שהתבונן היטב בעניין זה בכל מאמרי חז"ל והזוהר הקדוש, שהובאו בספר שמירת הלשון, תיסמרנה שערות ראשו מגודל העוון".
ה"פניני חיים" מביא את ספר "שמירת הלשון" בהקדמה: "אם חס ושלום יתקלקל לאדם כוח הדיבור והשמיעה, זה יצער אותו בימי חייו יותר מקלקול באיברים אחרים (כידוע: "חירש חשוב כמת"), על אחת כמה וכמה - בעולם העליון: אם כוח הדיבור והשמיעה שלו יהיו מקולקלים כתוצאה מעוונותיו בפיו ובאוזנו, כמה בושה תהיה לו מחמת כן, כי שם ידוע לכל כי סיבת הפגם בדיבורו ובשמיעתו היא מפני שהיה בעל לשון הרע ומחלוקת בעולם הזה".
לכן, כדי להימנע מהבושה הזו, וכדי שנזכה לדבר ולשמוע גם בעולם הבא, כדאי שנשמור על לשוננו.
שיעור יומי בחפץ חיים | צילום: תמונת החפץ חיים: ארכיון התצלומים בבית לוחמי הגטאות; עיצוב: סטודיו מקור ראשון
שמירת הלשון, שיעור 2:
הלימוד היום מגיע בהמשך למה שלמדנו קודם, ב"פניני חיים", וביתר הרחבה: "מי שמספר לשון הרע מקלקל לעצמו לנצח את חוש הדיבור והשמיעה, בפרט בעניין שמירת הלשון. אם יהיה מכת מספרי לשון הרע, ממילא בוודאי לא יימנע גם כן מלשמוע תמיד לשון הרע ורכילות ולקבלם, ואם כן יקלקל בחייו את חוש הדיבור והשמיעה ובוודאי ייענש כנגדם לעתיד לבוא".
בשלב זה מדגיש המחבר את גדולת הפה והאוזניים שלנו על פני יתר האיברים: "חוש הדיבור והשמיעה הם החושים הראשיים שבהם תלוי צורת האדם ושלמותו, ואפילו אם לא יחסר לו לגמרי חושים אלו מפני שעסק בחייו גם בדברי תורה וקדושה, על כל פנים חושים אלו בוודאי יהיו מקולקלים. והרי אם יתקלקל לאדם בחייו חס ושלום כוח הדיבור והשמיעה, אף אם יכול לדבר ולשמוע בקושי גדול, זה יפריע לאדם והוא יתבזה הרבה יותר מאשר אם יהיה לו קלקול בשאר איבריו - כי הם החושים הראשיים שבאדם, וגם לא יוכל להעלים את חסרונם. ואם כן - על אחת כמה וכמה בעולם העליון יצר לו לעיני כל".
כאן המחבר מדגיש אף יותר את חומרת העניין: "אף אם לא היו נותנים לו שום עונש, אלא רק שכוח הדיבור והשמיעה שלו יהיו מקולקלים, כמה בושה יהיה לו מזה, כי שם ידוע וניכר לכל שזה מחמת שהיה בעל לשון הרע ומחלוקת בעולם הזה!".
בשלב זה עובר "שמירת הלשון" לאזהרה נוספת: מספרי לשון הרע לא יתרפאו לעתיד לבוא. "ידוע שהמרגיל את עצמו בעוון זה - בעוון לשון הרע - בתמידות, קשה למצוא לו תרופה. ואמרו חז"ל ש'לעתיד לבוא, כולם מתרפאים'. כולם יתרפאו - חוץ מבעל לשון הרע. ואם כן, כמה בושה תהיה לנפשו לנצח על ידי זה. וזה נחשב צרת הנפש יותר מהכל, כי בזה מקלקל שלמותה, כי נקראת 'נפש האדם' מצד כוח הדיבור שבה, ובעצם אם הוא נפגע בדיבורו, למעשה הוא ירד ממדרגת אדם".