מאז 6:29 בבוקר שמחת תורה ה'תשפ"ד, עם ישראל נמצא בזמן גורלי, שמצריך עזרה משמיים "בכמות גבוהה". אבל למעשה, עם ישראל זקוק לעזרה משמיים "בכמות גבוהה" תמיד, לכל הדורות. בין אם מנקודת המבט של "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", מנקודת המבט של "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" ובין אם בגלל הציפייה והכמיהה לגאולה השלמה, לזכות ל"קרבת אלוקים לי טוב".
הדרך שלנו להתקרב לה' יתברך היא בלימוד התורה וקיום המצוות. עם זאת - ישנה מצווה אחת, מרכזית מאוד בחיינו, שבגלל מורכבות היומיום שלנו הפכה לקשה ליישום גם לשומרי מצוות אדוקים: שמירת הלשון.
התורה כותבת על זה, חז"ל הפליגו בביטויים חמורים על כך, אבל עד לאחרונה - לא היה ספר אחד שאיגד את הכל, שניסה להיות "שולחן ערוך" להלכות שמירת הלשון. גם מה שהרמב"ם כתב על כך ב"יד החזקה" היה ממוקד ותכליתי, ולא נרחב. עד שהגיע מרן רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין, לפני כ-180 שנה, שהחליט לרכז - עד כמה שניתן - את ההלכות הסבוכות במצוות חשובות אלו.
הכי מעניין
הרב הכהן זצ"ל היה מגדלור תורני, של פסיקה הלכתית ושל הגות יהודית, והוא חתום על אחד החיבורים הנלמדים בדורות האחרונים: "משנה ברורה" על החלק המרכזי ביותר בשולחן ערוך, "אורח חיים". ולמרות זאת, הכינוי הנפוץ ביותר של הרב הכהן הוא ה"חפץ חיים" - על שם ספרו.
בע"ה אנחנו נתחיל מדי יום להעלות באתר "מקור ראשון" את השיעור היומי (המקוצר) בשני ספריו של מרן ה"חפץ חיים", שמשלימים זה את זה: "חפץ חיים", המקיף את ההלכות הרבות בנושא; ו"שמירת הלשון", המביא את המוסר שיכול לעורר להקפיד במצווה זו. לכל אחד מהספרים יש גם תוספת שנועדה להרחיב לנו את המבט, והם נקראים "פניני חפץ חיים" ו"פניני שמירת הלשון".
הלימוד כולו לעילוי נשמת כל נפטרי עמו ישראל בכל הדורות, ובפרט מגיני ארצנו הי"ד.
הספר | צילום: קיצור חפץ חיים - העמוד היומי
חפץ חיים, שיעור 1:
החפץ חיים נפתח בהקדמה לספר, בה המחבר מפליג בכך שהקב"ה נתן לנו תורה ומצוות כדי להיטיב לנו: "ברוך השם אלוקי ישראל, אשר הבדילנו מכל העמים, ונתן לנו תורתו, והכניסנו לארץ הקודש, כדי שנזכה לקיים כל מצוותיו, וכל כוונתו רק לטובתנו, כדי שעל ידי זה נהיה קדושים אליו, ונזכה לשפע הטוב בעולם הזה ובעולם הבא".
זו נקודת מוצא: הקדוש ברוך הוא הביא לנו תורה ומצוות - כדי שנזכה להתקרב אליו, ונזכה לשפע בעולם הזה ובעולם הבא.
"ולא די בזה שנתן לנו את תורתו הקדושה, אלא אף ציווה אותנו שלא נעזבנה, והעמיד לנו נביאים להחזירנו למוטב".
בשלב זה, החפץ חיים מתחיל להתביית על מטרת ספרו - בעקבות התפנית שעבר עם ישראל: "אבל בסוף ימי בית שני גברה שנאת חינם ולשון הרע בינינו, בעוונותינו הרבים, ובעבור זה נחרב הבית וגלינו מארצנו".
הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
ה"פניני חיים" מביא את ספר שמירת הלשון בהקדמתו - בניסיון להדגיש למה הוא בחר לכתוב חיבור מיוחד דווקא על נושא זה: "כשהאדם מקיים בעולם הזה איזה מצווה באיזה איבר, שורה אור ה' על אותו איבר לעתיד לבוא". כלומר: ברגע שאדם מקיים מצווה במשהו מסוים, נניח הוא מניח תפילין, יד שמאל יש לה משמעות לעתיד לבוא.
"אבל אם, חס ושלום, תחסר לו מצווה אחת מ-248 מצוות עשה, ש'השליחה' ולא עשה תשובה על זה, יחסר לו לעתיד לבוא בנפשו האיבר המכוון נגד המצווה ההיא. ואם כן, אם יתיר לעצמו להיות מכת מספרי לשון הרע, וממילא לא ימנע מלשמוע לשון הרע גם באוזניו, בוודאי ייענש כנגדם לעתיד לבוא - בחוש הדיבור והשמיעה". אדם שמדבר לשון הרע מפעיל את הפה, אדם ששומע לשון הרע מפעיל את האוזן - אז הוא ייפגע גם באוזן וגם בפה.
שמירת הלשון, שיעור 1:
המחבר מתחיל לפתוח את ספר המוסר שלו על חטא הלשון בפסוק שאומר שלמה המלך ב"משלי": "שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו". כלומר, מסביר המחבר: "שמירת פיו ולשונו מונעת צרה מהנפש, יותר מכל העניינים שצריך האדם לשמור בימי חייו, ויש להבין עניין זה מדוע הפסוק פירט דווקא 'פיו ולשונו'".
"שמירת הלשון" מסביר על התאמה מוחלטת בין גופנו הגשמי לגופנו הרוחני: "והביאור בזה: ידוע שלכל אדם יש רמ"ח איברים ושס"ה גידים - רוחניים, ועליהם מלובשים רמ"ח איברים ושס"ה גידים - גשמיים. ועל כל איבר ואיבר של הנפש, מלובש מלמעלה איבר הגוף המכוון כנגד האיבר ההוא, כמו הבגד על הגוף". כמו שיש לנו גוף למטה בעולם הזה, מחכה לנו גוף למעלה, זהה לגוף שלנו.
"כנגד זה נתן לנו הקדוש ברוך הוא 248 מצוות עשה ו-365 מצוות לא תעשה, והם מחולקים גם כן על האיברים" - כל לאו רלוונטי לגיד מסוים, כל מצוות עשה רלוונטית לאיבר מסוים.
לפי המחבר, הדרך לגרום ליד הרוחנית שלנו לפעול - מחייבת אותנו לקיים את דברי התורה: "יש מצווה התלויה בידיים, ויש מצווה התלויה ברגליים, וכן שאר האיברים. וכשאדם מקיים בעולם הזה איזו מצווה באיזה איבר, שורה לעתיד לבוא אור ה' על אותו איבר. והוא המחיה את האיבר ההוא, וכן בכל מצווה ומצווה".
"נמצא, שכשאדם מקיים רמ"ח מצוות עשה, הוא 'האדם השלם' המקודש לה' בכל איבריו. אבל אם חס ושלום תחסר לו מצווה אחת ולא עשה תשובה, יחסר לו בנפשו לעתיד לבוא האיבר שכנגד אותה המצווה".
"וכשהאדם זהיר מלעבור על הלאווים שבתורה, הוא ממשיך את אור הקדושה על גידי נפשו, ואם לא יזהר - יהיו חס ושלום מקולקלים. ומזה יתבונן האדם איך צריך להיות זהיר בכל התרי"ג מצוות, בכל כוחו, בימי חייו - כי הם הממשיכים חיותו לנצח באיברי וגידי נפשו".