בזמן שבבתי כנסת רבים ברחבי הארץ מתנהל דיון טעון בשאלה האם נכון וראוי לציין את יום העצמאות לא רק סביב המנגל, אלא גם מתוך התפילה והקדושה, ישנה קהילה אחת שמעולם לא ראתה בכך דילמה. מבחינתה, הקמתה של מדינת ישראל איננה רק אירוע היסטורי, אלא יום חג של ממש: רגע של חסד לאומי ורוחני שיש לציינו בלב שמח, בתפילה ובהודיה עמוקה.
מדובר בקהילה היהודית הלובית. קהילה עתיקת יומין, שורשית וגאה, שבמשך דורות ביססה את מנהגיה על סידור תפילה מסודר ומתוקן, שנערך בקפידה על פי פסיקת רבני בית הדין בטריפולי, עוד לקראת יום העצמאות הראשון של המדינה היהודית. תקנות אלו אינן רק הלכה טכנית, אלא ביטוי חי לתודעה ציונית מוקדמת - שילוב של תעוזה הלכתית, ראייה רחבה ורוח לאומית פועמת.
יום העצמאות | צילום: צחי מרים
"כבר בשנות העשרים הייתה הקהילה הלובית כולה הייתה באטרף מוחלט של ציונות ושל לימוד עברית - ברחובות טריפולי דיברו הילדים זה עם זה בעברית, בגלוי וללא פחד", מספר פדהצור בנעטיה, יושב ראש מרכז 'אור שלום' לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב. "יהודי העיר היו מוכנים לעלות ארצה, והכמיהה הזו גבתה מהם מחיר כבד שהתפרץ באלימות קשה, כאשר בשנת 1945 נרצחו רבים מבני הקהילה".
הכי מעניין
ובכן, כאשר דוד בן גוריון הכריז על הקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל, רבני טריפולי לא היססו ולו לרגע, והעניקו ליום הזה מעמד של חג לכל דבר ועניין. "זה נעשה בהתרגשות ובהתלהבות רבה", משחזר פדהצור. "כדוגמה, הם קבעו שכל בן שייוולד בימים הסמוכים ליום החג ייקרא 'ישראל', וכל בת תיקרא 'ציונה'.
מעמד ברכת כוהנים בכותל המערבי בירושלים | צילום: נעמה שטרן
בנוסף, הורו לומר הלל בברכה, להוציא ספר תורה הן בשחרית והן במנחה - גם כאשר היום אינו חל ביום שני או חמישי - ולקרוא בתורה לשלושה עולים בברכה בכל אחת מן התפילות, בצירוף הפטרה. החלטות שאינן מובנות מאליהן בכלל". אלא שלא כולם קיבלו את המהלך בהבנה - ולאו דווקא בלוב, אלא במדינת ישראל הצעירה.
"רבני טריפולי נתקלו ביחס עוין מצד הרבנות בישראל, עד כדי נזיפה", חושף יושב ראש מרכז 'אור שלום'. "שנים לאחר מכן מצאתי מכתב רשמי, חתום בידי בית הדין הרבני בישראל, שבו נכתב לרבני הקהילה שלנו כי איש לא הסמיך אותם לפסוק בנושאים הללו על דעת עצמם, וכי עליהם להיכנס תחת המטרייה של הרבנות הראשית לישראל".
בית הדין הרבני בטריפולי מדווח לרבנות בישראל על ההחלטה לקרוא לילדים בשמות 'ישראל' ו'ציונה' | צילום: באדיבות מרכז 'אור שלום' לשימור והנחלת מורשת יהודי לוב
אלא שהאתגרים לא הסתיימו בכך. עם השנים הלכה המסגרת הזו והתפוגגה: בני הקהילה היהודית מלוב עלו ארצה בגלים שונים, וכשהגיעו לארץ הקודש התפזרו ברחביה. קהילות שלמות שהתנהלו יחד במשך דורות - התפרקו, ונבנו מחדש במקומות אחרים, לעיתים ללא אותה הנהגה מרכזית שאיחדה אותן.
במקביל, גם המרקם הפנימי השתנה. היו שבחרו להתרחק מן המסורת, אחרים נותרו מסורתיים, וחלקם אימצו אורח חיים חרדי. הפערים הלכו והעמיקו, קווי השבר התרחבו - והזהות המשותפת, שהייתה פעם ברורה ומגובשת, החלה להיסדק אט־אט.
מטס חיל האוויר, יום העצמאות תשפ"ג. | צילום: דובר צה"ל
כך נוצרו לא פעם חיכוכים של ממש בין הקבוצות: ויכוחים שגלשו מעבר לכותלי בית הכנסת, אל פשקווילים חריפים ואל דברי הפחדה שהדהדו גם ברשתות החברתיות. כעת, מרכז 'אור שלום' פועל במרץ ובמסירות להשיב עטרה ליושנה - להחיות מחדש את התקנות, ולקרב את בני הקהילה אל שורשיהם ואל המסורת שנשכחה עם השנים.
בין היוזמות הבולטות עומד פרסום סידור התפילה ליום העצמאות, 'שאו ציונה', המבקש להנגיש מחדש את פסיקות רבני העדה ואת הנהגות החג לדור הצעיר של המתפללים. זהו דור שלא זכה להכיר את המנהגים הללו ממקור ראשון, וכעת נפתחת בפניו הזדמנות לגלות אותם מחדש - לא רק כטקסטים מן העבר, אלא כחלק חי ונושם מן הזהות והמורשת.
עוד כתבות בנושא
