המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות הוא אחד הרגעים המטלטלים ביותר בחברה הישראלית. השנה, על רקע הלחימה המתמשכת והמערכה מול איראן לצד הישגים משמעותיים של כוחות הביטחון ושובם של חטופים, המעבר הזה טעון מתמיד, בין כאב עמוק לבין תחושת הודיה, גאווה ותקווה. על רקע זה חיברו רבני צהר תפילה מיוחדת למעבר שבין יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה לבין יום העצמאות ה-78 למדינת ישראל.
התפילה שנכתבה על ידי הרב צחי להמן בשם רבני צהר, מבקשת לתת ביטוי למורכבות הזו, ולשלב בין זיכרון הנופלים והכאב הגדול לבין הודיה על תקומת המדינה, על הישגיה ועל עוצמתה. בתוך כך משולבים בתפילה גם הודיה על שובם של חטופים, תפילה לשלומם של חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון, חיזוק למשפחות השכולות ולפצועים, ובקשה לאחדות ולחיזוק החברה הישראלית.
יו"ר ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו: "אחד הרגעים המורכבים ביותר עבור החברה הישראלית הוא המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות. השנה, כשאנחנו חווים גם כאב גדול וגם רגעים של הישגים משמעותיים ותקווה, יש צורך לתת מקום לשני הקולות יחד. התפילה מבקשת לאפשר מעבר מדורג ומחבר, מהזיכרון אל ההודיה, מהכאב אל התקווה, ומתוך כך גם אל השמחה".
בארגון רבני צהר מזמינים את הציבור הרחב להשתמש בתפילה בבתי הכנסת, בטקסי מעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות ובמסגרות קהילתיות ומשפחתיות.
תפילה בעת המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות תשפ"ו:
אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ.
בִּרְגָעִים אֵלּוּ,
כְּשֶׁהַכְּאֵב עַל הַנּוֹפְלִים בְּלִבֵּנוּ,
וּבָאֹפֶק, לְנֶגֶד עֵינֵינוּ, עוֹלֶה וּמֵאִיר יוֹם הָעַצְמָאוּת,
עוֹמְדִים אָנוּ לְפָנֶיךָ
בְּתוֹדָה, בְּשִׂמְחָה וּבִתְפִלָּה.
בְּתוֹדָה וּבְשִׂמְחָה
עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ.
עַל תְּקוּמָתָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה וּצְמִיחָתָהּ,
עַל עָצְמָתָהּ הַצְּבָאִית,
עַל הַצְלָחָתָהּ הַכַּלְכָּלִית
וְעַל כָּל הֶשֵּׂגֶיהָ הַחַקְלָאִיִּים וְהַמַּדָּעִיִּים.
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ
עַל שִׁיבַת בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ לִגְבוּלָם,
עַל הַהַצָּלָה מִכַּף כָּל אוֹיְבֵינוּ מִסָּבִיב
וְעַל הַהַצְלָחוֹת וְהַהֶשֵּׂגִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל כּוֹחוֹת הַבִּטָּחוֹן,
שֶׁזָּקְפוּ אֶת קוֹמָתֵנוּ, וְהֵשִׁיבוּ כָּבוֹד לְךָ וּלְעַמְּךָ.
פּוֹרְשִׂים אָנוּ אֶת יָדֵינוּ לְפָנֶיךָ בִּתְפִלָּה,
שֶׁתִּתֵּן בִּינָה וְשֵׂכֶל טוֹב בְּכָל מַנְהִיגֵינוּ וּנְצִיגֵינוּ
לְחַזֵּק וּלְרוֹמֵם אֶת מַעֲמָדָהּ וְכוֹחָהּ שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל.
אָנָּא, מַלֵּא כֹּחַ
אֶת כָּל אֵלּוּ שֶׁשִּׁגְרַת חַיֵּיהֶם מְשֻׁבֶּשֶׁת,
אֶת כָּל מִי שֶׁבֵּיתוֹ עֲדַיִן אֵינוֹ בָּטוּחַ וּמוּגָן,
אֶת כָּל חַיָּלֵי הַמִּלּוּאִים, נְשׁוֹתֵיהֶם וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּם
וְאֶת כָּל אַנְשֵׁי זְרוֹעוֹת הַבִּטָּחוֹן.
נוֹשְׂאִים הֵם כֻּלָּם בְּנֵטֶל הָאֶתְגָּרִים הַלְּאֻמִּיִּים חֳדָשִׁים אֲרֻכִּים.
יְהִי רָצוֹן שֶׁיָּשׁוּבוּ כֻּלָּם לְבֵיתָם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים בְּקָרוֹב.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
אָנָּא, חַזֵּק אֶת רוּחָם,
וְהָבֵא נֶחָמָה לְכָל מִשְׁפְּחוֹת הַשְּׁכוֹל שֶׁאִבְּדוּ אֶת יַקִּירֵיהֶם,
וּשְׁלַח רְפוּאַת הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ לְכָל הַפְּצוּעִים וְהַנִּפְגָּעִים.
וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים
שִׂים שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ וְעָלֵינוּ,
וְתֵן בְּלִבֵּנוּ אַהֲבָה וְעַיִן טוֹבָה אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ,
וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת בְּהֶמְשֵׁךְ תְּקוּמָתָהּ וְשִׂגְשׂוּגָהּ שֶׁל הַחֶבְרָה כֻּלָּהּ.
וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב:
וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה
וַהֲשִׁבֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת
וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס
וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ.