שבוע עבר מאז הוכרזה הפסקת האש במערכה מול איראן, אך אצל משפחות רבות הלב עדיין דרוך. האזעקות אולי פסקו, אבל הרגש לא בהכרח נרגע, והמערכת העצבית – גם של ההורים וגם של הילדים והתינוקות – עדיין לא בהכרח חזרה לאיזון.
מאז 7 באוקטובר, וביתר שאת במהלך מבצע "עם כלביא", משפחות רבות חוו מתח, חרדה וחוסר ודאות יומיומי. בקופת חולים מכבי ממשיכים לאמוד את ההשפעה של התקופה הזו גם היום, בעיקר בקרב ילדים בגיל הרך ותינוקות.
בקרב פעוטות, קל יחסית לזהות מצוקה רגשית. להורים יש מודעות רבה והם שמים לב לשינויים בהתנהגות שלהם, לכמה הילד מכונס, שואל שאלות בדאגה או מתקשה בפעולות יומיומיות כמו שינה או גמילה. אך אצל תינוקות, נוטים להעריך את הקושי דרך תצפית עקיפה, עד כמה ההורים מצליחים לשמור על סדר יום ולווסת את החרדה והעצב – שהרי התינוק תלוי בהם לחלוטין לוויסות הרגשי והפיזי שלו.
הכי מעניין
ומה עם התינוקות עצמם?
גם הם היו חלק מהחוויות האחרונות. הם שמעו את הרעשים החזקים וההתרעות בניידים, הרגישו את המהירות שבה רצו עמם למרחבים מוגנים, קלטו את המתח בסביבה. עכשיו, כשהשקט חזר – לפחות כלפי חוץ – השאלה היא האם הם מבינים זאת? והאם גופם ונפשם באמת נרגעו?
תינוקות לרוב מביעים רגשות דרך שינויים יומיומיים. במהלך השהות הממושכת בממ"דים, הורים רבים שיתפו כי התינוקות ישנו יותר או פחות מהרגיל, דרשו יותר זמן על הידיים או ביקשו לינוק לעיתים תכופות. רבים מהם הפכו פחות רגועים, גם עכשיו, כשהשגרה כביכול חוזרת.
ביחידות לגיל הינקות ולגיל הרך במכבי, אנשי הטיפול עוזרים להורים לקרוא את שפת הגוף והרגש של התינוקות. במפגשים על משטח הפעילות מתגלים רמזים עדינים לכך: האם התינוק מתכווץ כשמרימים אותו? האם הוא מרבה לפנות ל"שינה מגוננת" כדי להתנתק מהסביבה? האם הוא אוכל מתוך רעב או מתוך צורך בהרגעה?
תמיד נרצה להגיב בפני תינוקות, כמו בפני פעוטות, באופן שמווסת ומעניק ביטחון, דרך מגע, קול רגוע והפעילות שקיימת בשגרה. משפטים כמו "אני כאן איתך", ליטוף עדין או חיבוק רגוע יכולים לעשות הבדל גדול. חשוב לא פחות מצבו הרגשי של ההורה והמקום שניתן לתחושותיו.
עוד כתבות בנושא
היעדרויות של הורים ודמויות חשובות
היעדרויות של דמויות מטפלות, אם בעקבות שירות מילואים או עבודה מרחוק, משפיעות מאוד על תינוקות. הם חווים זאת דרך קולות שנעלמו, מגע שחסר וריחות מוכרים שכבר אינם. גם כעת, אחרי החזרה לשגרה, נרצה לתווך את החוויות האלו, להסביר בפשטות ובקול רגוע על ההיעדרות, להציע בגדים עם ריח מוכר של אותה דמות או חפץ אהוב ולתת ביטוי לרגש. למשל, לומר לתינוק "כמה התגעגענו לאמא ולחיבוק שלה, עכשיו היא פה איתנו".
אז לאילו איתותים כדאי לשים לב אצל תינוקכם?
• קשר עין: תינוק רגוע יוצר קשר עין, מתעניין בפנים של ההורה ומגיב למבט. הימנעות מתמשכת מקשר עין עשויה להעיד על מצוקה או הצפה רגשית
• בכי: בכי הוא אמצעי תקשורת מרכזי בגיל הזה. בכי ממושך שאינו נרגע או דווקא היעדר בכי – יכולים להצביע על קושי רגשי או פיזי
• תנועות גוף: תנועות רכות וחלקות מעידות על רוגע. כיווץ מתמשך, מתיחת גפיים או תנועות חדות עשויות לשקף אי נוחות, מתח או צורך בוויסות
• שינה: שינויים בשינה כמו קושי להירדם, התעוררויות מרובות או ישנוניות מוגזמת עלולים לרמז על מתח רגשי פנימי
• חיוכים ותגובות חברתיות: חיוך ותגובה לפנים מוכרות מעידים על תחושת ביטחון. היעדר תגובה חברתית לאורך זמן דורש תשומת לב
• תגובה לקול ולמגע: תגובה חיובית לקול מוכר או מגע עדין משדרת רוגע. הירתעות או בכי בעת מגע או שמיעת קול עלולים להעיד על קושי רגשי
• אכילה: אכילה סדירה ורגועה משקפת ויסות פנימי טוב. סירוב לאכול, אכילה תכופה מאוד או חוסר שקט סביב האכילה עשויים להצביע על צורך רגשי לא ממומש
• עירנות וסקרנות: תינוק סקרן ועירני מגלה עניין בסביבה. אפתיה, חוסר תגובה או הימנעות מגירויים עלולים להעיד על מצוקה שדורשת התבוננות
אם זיהיתם מספר איתותים ואינכם בטוחים כיצד להגיב – מומלץ לפנות לייעוץ עם אנשי מקצוע כמו אחיות טיפת חלב, עובדים סוציאליים או פסיכולוגים שמתמחים בגיל הרך, שיסייעו לכם להבין, להתמודד ולהשיב שקט גם לעולם הקטן והרגיש של תינוקכם.