הסיפור האישי מאחורי "שווים" ו"מכתב לאחי" נחשף בכנסת

בכנס בכנסת חשף עילי בוטנר את סיפורו של אחיו עופר, המתמודד עם מחלת נפש, וסיפר כיצד חוויות של כאב, בושה וסטיגמה הפכו לשירים "שווים" ו"מכתב לאחי"

הזמר עילי בוטנר | יצחק שוקרון

הזמר עילי בוטנר | צילום: יצחק שוקרון

תוכן השמע עדיין בהכנה...

האודיטוריום הגדול במשכן הכנסת היה השבוע מלא עד אפס מקום. מאות מתמודדי נפש, בני משפחות, אנשי מקצוע, שרים וחברי כנסת השתתפו בכנס "החלמה כפולה: על התמודדות נפשית והתמכרויות", שעסק בצורך לשנות את הטיפול במי שמתמודדים במקביל עם קושי נפשי והתמכרות.

בין הדיונים המקצועיים והנאומים עלה לבמה הזמר והיוצר עילי בוטנר להופעה אקוסטית. אלא שבמקום מופע רגיל, הוא בחר לחשוף את הסיפור האישי שמלווה אותו מאז ילדותו: אחיו הבכור, עופר, שמתמודד עם מחלת נפש.

"גדלתי לתוך מציאות כזאת כמעט מאז שאני זוכר את עצמי", סיפר בוטנר. "גדלתי בקיבוץ, והאח הגדול – אתם יודעים, אח גדול, עם כל המשתמע. נשאתי אליו עיניים, הערצתי אותו. כשקרה המשבר הגדול חווינו, כמשפחה, את כל קשת הרגשות – מבושה וקושי גדול, דרך הסתרה, ועד קבלה, הפנמה וצמיחה. במקרה שלי, זה יצא דרך שירים".

הכי מעניין

'אל תגיד פגוע נפש, זה נורא פוגע בנו, זה נורא מעליב אותנו'

בוטנר סיפר גם כיצד שינה את השפה שבה הוא מדבר על ההתמודדות של אחיו.

"פעם, באיזו הופעה, אמרתי 'פגוע נפש'", הוא נזכר. "מישהי ניגשה אליי אחר כך ואמרה: 'אל תגיד פגוע נפש, זה נורא פוגע בנו, זה נורא מעליב אותנו'. מאז אני אומר 'מתמודד'".

את השיר "שווים" כתב לאחר ביקור אצל אחיו, שהיה מאושפז במחלקה פסיכיאטרית במרכז הרפואי רמב"ם.

"נכנסתי למחלקה, ישבנו, ואני מספר לו בהתלהבות שיש לי חברה, שאולי נעבור לגור יחד ושהתחלתי לכתוב שירים", סיפר. "ואז שאלתי אותו: 'ספר רגע עליך, מה אתה מרגיש?' והוא אמר: 'אני רק רוצה לצאת מפה ולחיות חיים רגילים. שיהיה לי מספיק כסף לסיגריות, אישה ועבודה'. אלה היו הבקשות שלו".

בדרך חזרה, בתחנה המרכזית בחיפה, החל בוטנר לכתוב את מילות השיר בטלפון הנייד שלו. "כשהגעתי לתל אביב כבר סיימתי את המילים, והלחנתי אותו מהר מאוד, למרות שבדרך כלל אצלי זה קורה הפוך".

עוד כתבות בנושא

לדבריו, בשנת 2014 התקשר אליו שר החינוך דאז, שי פירון, ובישר לו כי "שווים" נבחר להילמד בגני הילדים ובבתי הספר במסגרת תכנים העוסקים בקבלת האחר.

הסיפור שמאחורי השיר "מכתב לאחי", שנבחר לימים לשיר המושמע ביותר בעשור הקודם, היה קשה אף יותר.

עופר, שהתגורר אז בהוסטל בחדרה, נכנס לאחת מסוכנויות הרכב בעיר. "הוא אוהב מכוניות", סיפר בוטנר. "הוא התקשר אליי ואמר לי שהרגע גירשו אותו משם. הפקידה אמרה לו: 'אנשים כמוך אנחנו לא רוצים פה'".

לאחר השיחה התיישב בוטנר וכתב לאחיו מכתב, שהפך לימים לשיר "מכתב לאחי". עופר, סיפר, התקשר גם לאמו. "היא נסעה פיזית לחדרה, הפכה שם שולחן ואילצה את המזכירה להתנצל בפניו. היא לביאה".

השיר הפך עם השנים להמנון של מסיבות סיום בבתי ספר, בגנים, בקרב מתגייסים ומשתחררים, אך עבור בוטנר הוא תמיד נשאר אישי מאוד.

"כשהשיר מגיע, בדרך כלל בסוף ההופעה, אני מסתכל על הקהל", אמר. "אני רואה אנשים רוקדים את השיר הזה, ואני רואה אנשים בוכים בו. ואלה שבוכים – אני יודע שמשהו שם מסתתר. יש שם איזשהו סיפור. אני תמיד אומר להם: בואו אחר כך, תספרו לי, תשתפו אותי".

יוסי זליגר

צילום: יוסי זליגר

כנס "החלמה כפולה", שנערך ביוזמת יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, ח"כ מיכל וולדיגר, ובשיתוף עמותת "משפחות בריאות הנפש", ביקש לקדם שינוי במציאות שבה אנשים המתמודדים במקביל עם אתגר נפשי והתמכרות נאלצים לעבור בין מערכות טיפול נפרדות.

"כבת משפחה בעצמי, אני מכירה מקרוב את המשמעות של ללוות אדם אהוב בדרך מורכבת", אמרה וולדיגר. "תחלואה כפולה מחייבת אותנו לחשוב מחדש, לחבר בין מערכות ולהקשיב למי שחי את המציאות הזו מקרוב. הגיע הזמן שקולן של המשפחות יישמע ויקבל משקל".

עוד כתבות בנושא