סיפורי צדיקות
איך היא אוחזת / מירב עלמה סבר / ידיעות ספרים
בעבר הם היו נושא מחקר מרוחק, אולם כיום הספרים שנכתבים על החברה החרדית מגיעים גם מתוכה. כזה הוא הספר של מירב עלמה סבר, חרדית לשעבר שגדלה בבני־ברק, ובו סיפורים של נשים חרדיות לאורך שלבי החיים שלהן. בין שמדובר בספרדיות או באשכנזיות; נשים שהתחתנו והתמסרו לגידול ילדים לצד היותן המפרנסות היחידות או נשים שנותרו ברווקותן; נשים שלוקחות חלק פעיל בהותרת המצב על כנו ונשים שמוצאות פרצה שתאפשר להן להרגיש ריבונות כלשהי במנגנון שלא שם אותן בראש סדר העדיפויות.
האחיזה בכותרת הספר – של האישה החרדית בתוך המערכת שבה היא חיה ואליה היא משתייכת – מורכבת מהיכולת של אותה אישה להתמודד בעולם שבו לא מתעכבים להתעניין אם אורח החיים המוכתב מתאים לה מבחינה אישית, אמונית ומבנית. כיצד אפשר לעשות זאת כשמגיל ינקות נאמר לה שתפקידה הוא מה שהחברה צריכה ממנה, ותו לא? אף שמדובר בסיפורים בדויים לכאורה, באפילוג של הספר מצוין שהם מורכבים מצבר סיפורים אמיתיים שאליהם הגיעה סבר בעבודתה כעיתונאית.
איך היא אוחזת | צילום:
עוד כתבות בנושא
זוהר בגטו
ספר החזיונות / יונתן מאיר / בלימה
הלל צייטלין, נצר למשפחה חסידית, נולד בסוף המאה ה־19 וניהל חיים של חיפוש רוחני שעברו בפילוסופיה יהודית, ביקורת המקרא, תורות המזרח, פילוסופיה מודרנית ועתיקה, ספרות קלאסית ועוד. בשנים הסוערות של הציונות עבר בין הזרמים, ואף שביקר בארץ, לא הספיק לעלות לפני מלחמת העולם השנייה ומצא את מותו בגטו בערב ראש השנה לפני 84 שנים. על שמו נקרא בית הספר התיכון התורני צייטלין בתל־אביב.
הכי מעניין
ספר החזיונות, שמבקש להציג מחדש את חזונו המיסטי של צייטלין, מתעכב על שני פרקים באותו החזון. הראשון, ניסיונו של צייטלין לתרגום מחדש של ספר הזוהר, שנמשך עד לשנותיו האחרונות בגטו. השני, יומנו הגנוז והמיסטי שמתכתב עם הזוהר עצמו. הכותב, פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטת בן־גוריון שעסק רבות בתורתו של צייטלין לאורך הקריירה האקדמית שלו ואף הדפיס מהדורה של כל כתביו, מנסה לצייר דיוקן שיקיף את תורתו ומחשבותיו של אדם אניגמטי.
ספר החזיונות | צילום:
הניצולה והמציל
אל תכתבי עליי / יפעת ארליך / כנרת זמורה
זלמה היא ילדה יהודייה מפולין, שורדת שואה, שנמלטה מגטו קרקוב לפני האקציה האחרונה. היא מגלה שהגוי שהיא פוגשת הוא בעצם יהודי ששמו לולק, המניח תפילין ומדבר יידיש, ובכסות עבודתו ברכבת הוא מבריח יהודים מפולין לסלובקיה. הוא מבטיח לזלמה שיעזור לה לחצות את הגבול, ומקיים את הבטחתו.
הסיכון הזה שלקח הוא תולדה של נדר שנדר: אם יצליח להציל את משפחתו, יציל מאה יהודים. לולק, שבעת מעשה ההצלה היה בשנות העשרים המאוחרות לחייו, לא זכה להינצל גם הוא ונרצח ב־1943. זלמה, שעברתה את שמה לשרה, חיכתה עד לעשור התשיעי של חייה כדי להעלות את סיפורה על הכתב, וגם אז ביקשה שהסיפור יתרכז דווקא בלולק.
הרומן קופץ בין תודעתם של זלמה ולולק בשנים הקריטיות ומעט לפניהן ומשרטט את החיים של היהודים באותן שנים גורליות. הוא מביע את הפחד והאימה מהלא־ידוע, אבל גם את הרעוּת, ההקרבה והאומץ שלא ייאמן, הנדרש כדי להתקומם נגד העוולות ולעשות כל שאפשר כדי להציל, כדי שדבר כזה לא יישנה לעולם.
אל תכתבי עליי | צילום:
בין יפן לירושלים
אוויר עולם / יהודה פאר / עם עובד
ירושלים לא דומה לשום עיר אחרת בעולם, ואולי משהו ברחובות האבן והאוויר הצלול מְזמן שירה שגם היא צלולה כיין. יהודה פאר מקשר בין השירה היפנית התמציתית והמתבוננת לבין עולם התורה והמרחב הירושלמי. שערי הפרקים, שחלקם רלוונטיים ממש לעת הזאת (כמו "פריחת אלול" או "דירת עראי") נפתחים בציטוטים מהמקורות כמו התלמוד הירושלמי או כתביהם של רבנו בחיי, רבי נחמן מברסלב, החזון איש ועוד. כל הציטוטים הללו מתכתבים בתורם, בצורה כלשהי, עם הטבע העירוני שבו מתקיימים העצים, הלבנה, הגשם והציפורים.
סגנון הכתיבה הנקי מזמן תובנות אנושיות מתוך ההתבוננות, והאמצעי של השימוש ברווחים מעצים את הכתוב. החיבור הלא ברור מאליו בין שני העולמות, היפני והישראלי־יהודי, מייצר מעין "ספר המועדים" בעל רובד נוסף, תוך כדי שימוש במחזור השנה היהודי לאורך השירים. מחזורי השירים נפתחים באלול וכמעט מסתיימים בחנוכה, מזכירים את המחזוריות של החיים והטבע וכמה שחשוב לעצור ולהביט בכול בעין חדשה, מתפעלת וסקרנית.
אויר עולם | צילום:
וגם ספר ביכורים מהשנה החולפת שתחילתו בהיעלמות מסתורית בחג: "כל הדרכים הביתה" מאת עדי פישמן (הוצאת עם עובד), שצולל אל יחסי אם ובת וגעגועים למקום שהיה ולא יחזור
כל הדרכים הביתה | צילום:
עוד כתבות בנושא
