מסע אל האימהות שהופך לקומדיה רומנטית

הגיל הממוצע של אישה בלידה ראשונה עולה ככל שהשנים עוברות. את זה לא אני אומרת - אלא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שמפרסמת עלייה מתונה בגיל בקרב קבוצות האוכלוסייה והדתות בישראל ככל שהשנים עוברות. לעיתים מדובר בכורח, לעתים בבחירה, אבל מה שבטוח הוא שהאימהות היום בגני המשחקים ובחדרי לידה מבוגרות יותר מאימהות בדור שלפניהן.

מירב מנצור היא אחת מאותן נשים שהאימהוּת התעכבה אצלן. בין ילדות כתלמידה מצטיינת לחיים בוגרים שכוללים דוקטורט בלתי־נגמר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית והיעדר "לחץ חתונה", מירב חוגגת את יום הולדתה ה־40 לבד. במסגרת כניסתה לעשור החדש היא מגלה שהיא רוצה להיות אימא, ומתקשה לספר על הבחירה שלה להוריה העיראקיים, שמדירתם ברמת־גן ממשיכים לנהל חיי משפחה ענפים וגורמים למירב, בת הזקונים, להרגיש שהיא עדיין הילדה הקטנה שלהם, או כמו שהם קוראים לה: "התינוקת".

אלא ש"פרויקט תינוק", כמו שמירב קוראת לו, קורם עור וגידים. גם הודות לאופייה של מירב, וגם הודות לשעון החול של הזמן שמרחף מעליה. בלי לחשוף את העלילה, הדרך הזאת עוברת בדרכים קונבנציונליות יותר או פחות, וגם בהכרה ביכולות של מירב בדרך שלה להפוך מתינוקת לאימא בפני עצמה.

מירב היא דוקטורנטית לסוציולוגיה, מה שמאפשר לה מבט מבחוץ על כל מה שקורה סביבה. בין השאר על המשפחה העיראקית שלה לדורותיה. זה מאפשר אבחנות מצחיקות ומסחררות בקצב כתיבתן על טיבה של המשפחה הספציפית הזאת ועל טיבן של משפחות בכלל.

גם הכרה ביתרונות ובחסרונות של החיים שבחרה לעצמה יש, וגם נקודות עיוורון לא מעטות. מירב, החכמה של המשפחה, מבינה רק בתחילת העשור החמישי לחייה שלאף אחד לא קל בחיים, גם לא לאחים הנשואים שלה. היא גם מגלה שאביה הכול־יכול והאהוב יכול למות בכל רגע, ושהשבט שאליו גדלה מחזיק אותה באהבה ונותן לה להיות מי שהיא, זו רק היא שצריכה להתגבר על המבט מבחוץ ולהיכנס פנימה לחיים עצמם, על כל הטירוף וחוסר הקוהרנטיות שבהם.

הדרך חזרה הביתה עוברת גם בדיוק של עצמה. ככה, לדוגמה, בתחילת הספר יש לה משפחה אלטרנטיבית שמורכבת מדוקטורנטית נוספת בחוג, ומדוקטורנט אחר שלא ברור לה (וגם לנו) בשום שלב למה הם לא זוג. אף שהמבנה הזה התאים לה עד היום, כיום היא מכירה בקשיים של המשפחה הזאת שיצרה לה ופועלת כדי ליצור לעצמה תא מדויק יותר משל עצמה.

מהבחינה הזאת, הספר נאמן לכתוב באחורי כריכתו על רומן התבגרות מאוחרת, אבל עדיין מעט מטעה, כי אימהות יחידניות בצורה "הרגילה" לא ימצאו קווי דמיון רבים בינן לבין מירב ופרויקט התינוק המסועף שלה. מירב בכלל לא יחידה בתהליך, ומהר מאוד הסיפור הופך למעין קומדיה רומנטית שמאתגרת מבנים חברתיים קיימים וגם את האלטרנטיבות שלהם.

זה לא דבר רע, ואולי גם עושה שירות לאימהות יחידניות שמרגישות לבד ומעודד אותן למצוא את הקהילה שלהן. בעיקר, המסע הזה מזכיר לכולנו את חילופי הדורות, שמתקיימים בין שנרצה בהם ובין שלא, ולכן מומלץ שנהיה האחראים לגורלנו ולא לחכות לדברים שיקרו. שיהיה רק בשמחות. 

הספרייה: שלושה ספרים על ילדים, הורים והחלל שביניהם

תיירות הזמן לאסונות פרטיים / דפנה צינדר / הוצאת שתים

סיפורים על התפר שבין ריאליזם ופנטזיה, על אנושיות בעידן מואץ ועל הסדקים העמוקים שנוצרים בעתיד, בין בני זוג, מטפלים ומטופלים, והורים וילדיהם.

אי בגובה המים / תמר עילם / הוצאת התחנה אסיה

חוקרת מניו–יורק, מודאגת. כאילו לא מספיק משבר האקלים, עכשיו גם הבת שלה התחילה לחתוך את עצמה. כשהיא נוסעת לסינגפור לנסות להציל אותה, הקטסטרופה הביתית מתערבבת עם הכלל–עולמית.

דיוקן עצמי של אימי / יערה שחורי / כתר

נערה צעירה נשלחת לארגנטינה כדי להתחיל חיים חדשים, אבל כמו באגדות, האפוטרופוס המיועד נפטר בעודה בדרך, והנערה צריכה להמציא את עצמה מחדש. בממואר רגיש פורשת בתה את מסכת חייה.