הכתבות של יאיר אורביטו
אמרתי שאין סיכוי שאני עולה על מתקן שבו אני נזרק לתהום. אז אמרתי
איך נפרדים מאנשים שהיו החיים שלי בשלושת החודשים האחרונים?
הרגע שבו כל הקונספירציות שהאכלנו בהן את עצמנו התגלו כנכונות
למה נסעתי: לפגוש חברים שפותחים את הלב
מגלה את אמריקה: מטיילים עם יוהרה, חופים סתמיים ומסיבה שגרמה לנו לברוח
הכי בבית בעולם: העולם בר מזל שזו האומה שמנווטת אותו
מגלה את אמריקה: ערכים מקודשים, אומה גדולה והכל תלוי בשיווי משקל
קול דודי דופק: לבד, בדרך לסמל הציוויליזציה האנושית
שבוע אחרון לטיול משותף, מתקפת חרקים באגם ולילה סיוט
ויכוח על טיפוס בשלג, הידרדרות מכאיבה ושיעור בסטריאוטיפים
למה שרנו זמירות שבת עם חבורת גויים והאם ספריי נגד דובים באמת יעיל?
הקורונה עדיין מנהלת את סן–פרנסיסקו וסיאטל. ולמרות הנוף, הלב היה עם ישראל
גדול עלינו: פסגה שמזכירה חולשות הפגישה אותנו עם מי שאנחנו
מיני ישראל: זיכרונות מיוון וביקור בשכונה יהודית שנראית כמו מגזין
ליבי במזרח: נוף ים–תיכוני ומפגש עם אלו שחולמים על ירושלים
זכר ליהודי הנודד: 15 שעות בדרימליינר בדרך להגשמת החלום
מה זה הצורך הזה שלנו בכלל לנסוע לטייל, ואיזה דבר מוזר זה לנסוע לטייל אחרי צבא