יעל שבח
משתפת מהרהורי ליבה בטור קבוע בדיוקן
Followהכתבות של יעל שבח
"אני יוצאת למסע הזה אחרת. מקווה להצליח לשתוק ולשמוע"
חשבתי שהמדינה חייבת לי הכול, ואז הבנתי שדברים עובדים אחרת
התשובה שלנו ליהודי הגולה היא פשוט לא נכונה
בביקורים בשדרות הרגשתי כאילו נכנסתי לביתי שלי, שריק מרהיטים ואנשים
הלב שלי שבוי לא רק בעזה אלא גם בבית שלי
הלב שלי שבוי לא רק בעזה אלא גם בבית שלי, כשהמציאות מזכירה שאני לא מוגנת בו כפי שהייתי רוצה
"אז עכשיו תשאלו אותי, את בעד שישחררו את המחבלים שרצחו את בעלך?"
הולכת לרקוד עם מתים בלב
אני מקנאת בעצמי של עוד חמש שנים
מביטה מהחלון, וזה עושה לי די עצוב. אבל האביב מגיע עכשיו, והשמחה בטוח עוד תשוב. והלוואי שכבר נהיה שם
"מה נפל עליי?!": מופע השכול ההומוריסטי הראשון מסוגו בעולם
חמישה כללים שיעזרו לכן לשמור על החברות הכי טובות שלכן
כשהחושך גדול כל כך - האור שהנשים מפיצות גדול יותר
איזו זכות יש לך בתי, לגדול בדור של נשים חזקות כל כך, נחושות כל כך, שבזכותן יהיה כאן שוב טוב
היו מקרים שבאתי לנחם אבלים וביקשו ממני שאלך - וגם זה בסדר
לא תמיד תנחומיי התקבלו בברכה. היו גם כאלו שביקשו ממני ללכת. זה לא היה נעים, אבל אני לגמרי מבינה
הצעתי לילדים שלי ללמוד איתי ערבית - והתגובה הפתיעה אותי
פתאום הבנתי עד כמה אנחנו עוזרים ככה לאויב
"הלוואי שכולם ידעו להתמודד עם אדם שעובר דיכאון כמו המשפחה שלנו"
היא הסכימה שאכתוב על התמודדות הנפש שלה, תחת הוראה ברורה: שכל מי שתקרא תקבל מזה כוח. תדע שהיא לוחמת
בשעות החשוכות של הלילה, אני יושבת ומנסה לחפש תשובות ממך
מעולם לא מצאתי את עצמי כל כך חסרת מילים מולך. אני, האישה שבראת עם יותר מילים בפיה מאשר כל דבר אחר
"האתגר האמיתי והחשוב מכל הוא להשאיר את משפחות השכול בינינו"
שלוש שאלות הולכות ומתגברות אצלי מאז שהמלחמה פרצה
חודשי הלחימה הנוכחיים הבהירו לי כמה מעט אני באמת יודעת על המציאות בה כולנו חיים
למדתי שהשכול שלי בעצם לא היה לגמרי שלי
הבנות שלי גדלות והופכות להיות שותפות למשימת הזיכרון. לצד הגאווה הגדולה בהן, אני גם מפחדת
השקר שאני מטפחת מאז תחילת המלחמה התנפץ השבוע
מאז תחילת המלחמה, אני מטפחת אצלי בלב שקר עיקש. השבוע, הוא התנפץ לי לרסיסים
בחני את עצמך: האם את גיבורה ביתית?
מסלסולי הבדלה ועד גלילי נייר טואלט ריקים. איך את מתמודדת כשהבית כולו עלייך?
דווקא ברגשות הקשים המציפים - אני מוצאת נחמה
כך למדתי לא לפחד ואפילו לנצל לטובה את הרגשות הקשים הבלתי נסבלים האלו, שמציפים לאחרונה את כולנו
חשבון נפש מהמלחמה: עד כמה עולמי מרוכז אך ורק בי
חשבון הנפש העיקרי שלי מאירועי המלחמה העקובה מדם הזו, הוא עד כמה עולמי מרוכז רק בי
אנחנו ננצח דווקא בזכות היותנו רכי לב
קפה, חקלאות וסרטונים: כל מה שצריך כדי לא לשקוע בייאוש
יש דבר שמפחיד אותי אפילו יותר מאשר המילים "אלף ומאתיים נרצחים"
אני מבינה שזה לא היעד - ובכל זאת חזרתי אל הצמיד הכתום
כשעיניה היפות של אורי מגידיש פגשו בעיניה העייפות של סבתה - הבנתי מה צריך לעשות
במתחם האבלים עברתי את הרגע המטלטל ביותר בסיוט הנוכחי
רק ביחד: יעל שבח יצאה למסע בין אחיותיה החדשות לאלמנוּת
הן חדשות לאלמנוּת. הילדים שלהן עוד לא מודעים ליתמות. ואני מנסה להסתכל להן בעיניים, ולמצוא את המילים