הכתבות של יהודה גזבר פניגשטיין
הניקיון לפסח הוא לא הוצאת החמץ - אלא הזדמנות פז אחרת
השנה, חוויתי לפני פסח תחושת ניצחון שלא זכיתי לה בעבר: ההבנה שהניקיונות לחג הם לא הכל או כלום
לבכות או לא לבכות? הקרב החדש של נועה קירל ומרגי
"נוח'בות קפלן" הוא ביטוי מזעזע - שעושה משהו מדהים
פורים צרוב אצלי כחג שמח שהוא גם עצוב
מאסטר שף נכשלת במקום בו הצליחה הכוכב הבא
תגובת הליכוד לדו"ח מירון עבדה כמו גרעינים על תרנגולות
חולי אהבה: קומדיה רומנטית שעדיין לא הגיעה לשלב הקומדיה הרומנטית
הסרטון של משפחת ביבס מוכיח: דובר צה"ל הוא רק היחצ"ן של צה"ל
משחק ברגשות: ערוצי הטלוויזיה הפכו את שחרור החטופים לתוכנית ריאליטי
מאז תחילת המלחמה התחלנו לאכול המון גומי
הדבר שהתנפץ לי יותר מכל הוא הרצון בוודאות
קהות חושים: לא צריך להגזים את המציאות, היא מספיק גרועה
זו לא אמפתיה, זה נרקיסיזם. הבעיה מתחילה כשהניסיון לקחת חלק בסיפור עובר דרך המחשבה שהסיפור הוא אני
קרב יום יומי: הניצחון על הפחד הוא בתקווה
כשתפילה הופכת להיות אירוע חדשותי במקום מה שהיא - תפילה
ימי תשובה הם זמן של כישלון
אם אנחנו רוצים שתהיה שנה טובה, אנחנו צריכים להכיר את אפקט פיגמליון
הסרט החדש של פיקסאר מרגיש כמו פרודיה על עצמו
מבין כל מקומות "הבילוי" עם הילדים באוגוסט - אהבתי אחד יותר מכולם
אין לנו משהו נגד מסכים לילדים, יש לנו משהו נגד התמכרויות
"ברבנהיימר": ההליכה לקולנוע היא כבר לא כניסה למקדש אומנות המסך
"בואו לאכול איתי" היא לא ריאליטי ולא תוכנית בישול - לכן היא כל כך טובה
יש סיבה ש"לחם חביתה" הצליח במקום בו פרסומות אחרות נכשלו
סיפור לתשעה באב: על אותה שעה נחתם גזר הדין
דברים נצברו אט אט, ואז חלחלו. עלו על המזבח המקודש של הזוגיות ונשחטו שם
נקמה, כעס, חרדה: הפוסט טראומה מההתנתקות עדיין משפיעה על הציונות הדתית
חשוב לזכור: לא חייבים להתחתן בחתונמי
הסדרה החדשה של "כאן" לא באמת דרמטית או קומית - ולכן היא מוצלחת
"המדרשיה": סיפור על מיתוס ריק, מסורת שכבר שנים איננה כאן
גם אתם כבר לא קוראים ספרים כמו פעם? חמש עצות איך לחזור לזה
לא רק מציצנות: חתונמי מלמדת אותי משהו על החוויה הזוגית שלי
