רביטל ויטלזון-יעקבס
פובליציסטית
פובליציסטית

יש סיכוי לאהבה פרק ב', אולי לא כזו שרואים בסרטים, אבל בהחלט כזו שכותבים עליה מגילות

פעם הרגשתי לא מספיק "כיפה סרוגה" בשביל מקור ראשון, אבל עם השנים התמכרתי



על המרחק הגדול בין המוטו הישן שלי "רוצה, אומרת, עושה" לחדש והמשופר "רוצה, משחררת, קורה"

בחול המועד השנה נגררתי על כורחי לאוהל במדבר. מזל שיש טריק סודי שעוזר לי לשמור על שפיות




תובנות חדשות הובילו אותי לבקש מבנותיי סליחה על האמא שלא יכולתי להיות להן

לפעמים ד"ש מדוד נשכח או טעם של טורטית מזכירים לנו מי אנחנו באמת

עם השכר נסתדר, אבל כמה רחוק אפשר להגיע עם רף שאוסר עלייך להיות את

השירות הלאומי שלי היה שנתיים שלא רציתי שיסתיימו לעולם, ושרק חיכיתי לסיים אותן

בניגוד לשירים המחפיצים של פעם, אנה זק יודעת בדיוק מה היא רוצה לומר


חטיפים כמנת ירקות, דילוג על מקלחות ושקט בתשע וחצי. אח, איזה שבוע טוב היה לי

אם את רוצה לחגוג, תרימי לעצמך. תתחילי בהכי מוגזם ולאט־לאט תגזימי

אני רוצה להפוך להיות חכמה יותר עם החיים ולהיטיב עמדי למען שלום ביתי ולמען שלום נפש ילדיי

לא קל לעזוב רופא. מיד עולה הקול במוחי שתמיד מתחיל עם: תגידי בכלל תודה

מתי כבר נגיע לימים שנשב, ניזכר ונגיד לעצמנו וואו, כמה זה היה מופרע

הדבר הכי מעניין במשחק הכדורסל של הבן שלי הוא סוגי ההורים בקהל




הלכתי למתקשרים ולטיפול באנרגיות, אבל הם לא גילו לי את הדבר הכי חשוב

אף אחת לא צריכה לתת דין וחשבון על הבחירות שלה ואף אחד לא צריך להרים גבה על בחירות שאינן שלו

יש את ההורים שמתנדבים, מסיעים, מארגנים - ויש את אלה שסומכים עליהם

איך תגרמי למתבגרים להגיע לשבת משפחתית, ולמה עדיף לעשות את זה מהממ"ד

איך אפשר לסמוך על אנשים שיקבלו החלטה מושכלת, ולא בגלל טרנד חדש?

במקום שנחזק זה את זה, אנחנו עסוקים בלעשות רע לעצמנו ולהורים אחרים