רחלי מלק-בודה
כתבת ובעלת טור, עורכת מוספים מיוחדים, מגישה ברדיו ואמא לארבעה
Followהכתבות של רחלי מלק-בודה
גבר הולך לעיבוד: ברגע האמת, לצד איזה טיפוס אנחנו רוצות לחיות?
צריך ללמוד להעביר הלאה
מה אנחנו יכולים ללמוד ממהומת בר–לב על טעויות ועל הדרך להתמודד איתן
לכל צורות הגוף והיופי יש זכות קיום בעולם
לדבר בשבח הסתמיות בחיים
אין דבר כזה "סתם" בירושלים. זה מה שהבנתי אחרי עשור באזור חיוג 02
מידת הסבלנות, ברצלונה סטייל
סיאסטה חפוזה, כנסייה שנבנית 140 שנה ומדריך תיירים שעובד חצי שבוע: מה שלמדתי בברצלונה
30 שנה אחרי העלייה הגדולה מבריה"מ, ראוי שיצמח פה איזה עמית סגל סובייטי
יותר מ–30 שנה מאז העלייה הגדולה מחבר העמים, דוברי הרוסית עדיין סובלים מתת–ייצוג על המסך
לא כל עבודה מכבדת את בעליה
אנחנו כבר לא מתביישים לנפנף. אבל מי האנשים שעומדים מאחורי שיחות המכירה המעצבנות?
לא רק סיימון לבייב: נוכלים של אהבה מצויים יותר ממה שנדמה
הכי קל להזדעזע ממעשי הקיצון של סיימון לבייב, אבל העולם מלא בנוכלים קטנים ונפוצים יותר
בכל מה שנוגע לקיצור תהליכים, בגידול הילדים יש לכם פטור מהאמת
גורלה של כל התכתבות הורים בווטסאפ ייקבע לפי גורם אחד. עליו יקום וייפול הדיון כולו
"בתוך עולם ההלכה יש הרבה מאוד מקום להתחדשות"
גם רבנים שנחשבים לליברלים נתקפו אי–שקט למקרא ספרו הטרי של הרב עידו פכטר מתנועת נאמני תורה ועבודה
איזו מדינה: כשהבת שלי הלכה לאיבוד
דווקא במקום שבו מתרחשים קרבות עם כיסאות כתר, חזר בי האמון בטוב ליבו של עם ישראל
"המכונה הזו בלתי מנוצחת"
בכל פעם שהחיים שלי נעשים קצת נוחים אני חייבת לסבך אותם
כל החושים שלי היו אמורים להזהיר מפני אימוץ כלב בחודש תשיעי, אבל בכל זאת עשיתי את זה
"יש כאלו שרק מדברים, יש שעושים ומדברים, ויש כאלו שרק עושים"
זה היה הכישלון המשמעותי הראשון שלי
אוויר דליל: משבר האקלים כאן כדי להישאר
כל כך הרבה מלל נשפך על מכחישי הקורונה, וכל כך מעט על מכחישי משבר האקלים שפוקד אותנו
"בא לי להוסיף דיבר אחד לעשירייה: לא תוציאו עיניים"
מעולם לא נתתי דעתי לתחושת החוסר שהתיעוד ברשתות מעלה אצל אנשים אחרים
קצין סיור: בין סמטאות ירושלים והוראות שנכתבו בדם
השנה האחרונה לימדה אותנו לחיות בתוך הספק
יוצאת להתקפה: המורה שנחושה להפוך את הילדים המוחרמים לפופולריים
שבאבניקים מציגה חרדים כפי שמעולם לא ראינו על המסך
האמא שמבקשת להפסיק להסתיר את מחלות הנפש
כל חודש שאין בו שום חג הוא חודש קסום בעיניי
קשה לי לזייף התרגשות מהחגים הבאים עלינו לטובה, מהסיבה הפשוטה - שהם לא בדיוק באים עליי לטובה
הדוקו של יהודית כהנא חוזר לימים הסוערים שלה כנערת גבעות
העולם לא נשאר פראייר והוא בדרך כלל סוגר מעגל
היא יכולה הייתה לברוח משם. איש לא היה רואה. במקום זה, אישה זרה בחרה להשאיר לי פתק מחמם לב
איך מושכים את דור ה־Z לאוניברסיטה?
עד הקצה: בין סימון ביילס לארטיום דולגופיאט
מול סיפור ההקרבה של דולגופיאט עומד סיפורה ההופכי כמעט של סימון ביילס
"גם העיר היא הבית, ולכן כל אחד מאיתנו צריך לדאוג למה שקורה סביב"
בספורט לא סופרים את הבינוניים
רוב הספורטאים לא מסיימים עם מדליה, אלא בשלב הבינוניות. מי שם לב למחיר?
הנוהל ש"הכל צחיק" יצא משליטה
בשם השעשוע והרצון להשתחרר קמו קבוצות פרטיות שהפכו את האינטימיות למילת גנאי