אילו ג'יני היה מעניק לי שלוש משאלות, הדבר הראשון שהייתי מבקש הוא עוד ג'יני.
באופן דומה, המטרה הראשונה שלי במערכת הבחירות הגורלית שתתקיים בעוד כמה ימים היא להבטיח שאוכל להצביע ולהשפיע גם במערכת הבחירות הבאה. פעם זה היה מובן מאליו, אבל לנוכח כניסתם של חלק מהמנגנונים שאמורים להבטיח זאת למצב של "דמוקרטיה לוחמת", אני מתחיל להיות מוטרד.
רדיו. אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק
קחו למשל את המראיינים ברדיו כאן, שאמור להיות גוף שידור ממלכתי. לטעמי, חלקם כבר אינם מסתפקים בהטיה הפוליטית המוכרת, אלא מנסים לשכנע מרואיינים בשידור חי להצביע לאיזנקוט. אני לא מתכוון לשאלות ביקורתיות רגילות, אלא לשאלות בנוסח: למי אתה מצביע? למה לא לאיזנקוט? אתה לא חושב שהוא יפתור את הבעיה שהעלית? את הרי מרוקאית, למה שלא תצביעי לאיזנקוט?
הכי מעניין
או דוגמה אחרת: האקדמיה ה"חופשית", שטוענת שאינה יכולה להתקיים בלי דמוקרטיה. אבל כשהיא מדברת על דמוקרטיה, למה בדיוק היא מתכוונת?
פרופ' שקמה ברסלר היטיבה לנסח זאת: "הבחירות הבאות יקבעו איך תיראה ישראל לדורות. כי אם אנחנו לא מפרקים אותם באמת, אז הדמוגרפיה באמת כבר מדביקה פה את האירוע. החדשות הטובות הן שיש לנו את הכלים".
מכיוון שאין דרך לשנות את הדמוגרפיה בתוך ארבע שנים – גם אם דפוסי הילודה ישתנו בדרך פלא, יידרשו עוד 18 שנים לפחות עד שהשינוי ישפיע על הרכב ציבור הבוחרים – אני יכול לדמיין רק שתי דרכים שבהן אפשר לנסות לשנות את המצב: לשלול את זכות ההצבעה ממי שלא עבר "חינוך לדמוקרטיה" מבית מדרשו של יאיר גולן, או לרוקן את הבחירות ממשמעותן.
שקמה ברסלר בהפגנה בתל אביב | צילום: AFP
מכיוון שהגורמים הללו זקוקים להליך הבחירות כדי לשמר מראית עין דמוקרטית, אני חושש שיבחרו באפשרות השנייה.
כלומר, יהיה כאן שלטון טכנוקרטי. כל משרד ממשלתי יישלט בידי פקידיו, באופן בלתי תלוי בשר הממונה עליו. בכל פעם ששר ינסה לשנות משהו, היועצת המשפטית תסביר לו מדוע הדבר אינו בסמכותו. את ההחלטות הבין־משרדיות תקבל היועצת המשפטית לממשלה, ועל המדיניות יחליט בג"ץ.
בעצם, למה אני כותב בלשון עתיד? בעיניי, זה כבר קורה.
אז מה תועיל ההצבעה שלנו הפעם? היא תועיל. עדיין אפשר לשנות את המצב.
תקציב המדינה עדיין נמצא בידי הכנסת, וגם לממשלה יש השפעה ניכרת על הכלכלה ועל הביטחון. חשוב מכך, בתקופת כהונתה של הכנסת הבאה צפויים להתמנות שופטים נוספים. אם נביא גם את הסוגיה הזאת בחשבון כשנצביע, אפשר יהיה למנות שופטים שמכבדים את ריבונות הכנסת ואת תוצאות הבחירות.
אבל דמוקרטיה אינה מסתכמת בבחירות ובריבונות הכנסת. היא מחייבת גם מערכת משפט תקינה, המכבדת את חזקת החפות, תקשורת חופשית וזכויות אדם.
יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, בכנס בחירות של מפלגתו בתל אביב | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
אולי, אם נוותר חלקית על זכותנו להשפיע באמצעות הבחירות, נוכל לקבל בתמורה את שלטון בית המשפט העליון, שיבטיח לנו את כל שאר הזכויות?
התשובה היא לא. ברגע שנוותר על זכות הבחירה נהפוך לנתינים, וכל זכויותיהם של נתינים הן זכויות זמניות.
קחו למשל את הצעתו של אביגדור ליברמן לקדם חוק שימנע מנאשם בפלילים להתמודד בבחירות. בעיניי, חוק כזה יאפשר למערכת התביעה להשפיע על זהות המועמדים בבחירות, ועלול להפוך למסמר בארונה של הדמוקרטיה הישראלית. נוסף על כך, הוא יפגע פגיעה משמעותית בחזקת החפות.
למשטרה החשאית הסובייטית, הקג"ב, מיוחסת האמירה הבאה: "אם אין לך תיק פלילי, זו אינה סגולה שלך אלא פספוס שלנו".
אם אפשר להעמיד לדין ראש ממשלה בעבירת שוחד בתיק שלטעמי הלך והתפורר במהלך המשפט, כמה קל יהיה לפגוע באמצעות ההליך הפלילי באזרח מן השורה?
ראש הממשלה בנימין נתניהו מגיע לדיון במשפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים, 11 באוקטובר 2026 | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
דוגמה נוספת היא הזכות להגנה עצמית. במשך שנים החמירה הפקידות הצבאית והאזרחית את המגבלות על החזקת נשק, פגעה במימון כיתות הכוננות וחייבה לאחסן את נשקן בנשקיות. בוודאי היו לכך שיקולים מקצועיים, אבל הסוגיה לא נדונה במרחב הציבורי במידה הראויה. את התוצאות ראינו לפני שלוש שנים, בשמיני עצרת.
גם חופש התנועה של כולנו נפגע כאשר מפגינים חסמו את נתיבי איילון בשם ההגנה על הדמוקרטיה. בחודשים האחרונים הוא נפגע בכביש 4 בשם מטרה נעלה אחרת, שגם אותה החסימות אינן משרתות, לעניות דעתי.
אבל זו בדיוק הנקודה: בכל פעם שזכות יסוד נפגעת, קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.
כחצי מיליון מאזרחי ישראל חיים ביהודה ושומרון תחת מערכת של ממשל צבאי, ונדרשים במקרים רבים לאישור הרשויות כדי לבצע אפילו שינויים בביתם. כיום יש להם נציג במשרד הביטחון – השר בצלאל סמוטריץ'.
שכונת "אבני אלעד" | צילום: מועצת קרני שומרון
בממשלה בראשות השמאל לא בהכרח יהיה להם נציג כזה. ייתכן אף ששר הביטחון יהיה יאיר גולן, שכינה בעבר "תתי אדם" מתיישבים בחומש שלטענתו היו מעורבים בפגיעה בפלסטינים וברכושם. אני לא רוצה לדמיין איך ייראו החיים בהתנחלויות תחת אחריותו.
אני גם לא רוצה לדמיין איך ירגישו חיילים בני 18–19 שאותם הוא מבקש לחנך לדמוקרטיה. אני משוכנע שהחינוך הזה יהיה טוב יותר מהחינוך ברפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה, אבל אינני בטוח עד כמה.
ומה לגבי חוקה?
יגידו לי שאם אני רוצה להבטיח את זכויות האדם, עליי לתמוך בכינון חוקה. אענה שהכנסת היוצאת עסקה בדיוק בכך.
כפי שנכתב בוויקיפדיה, "חקיקת חוקי־יסוד היא הדרך שבחרה הכנסת לשם גיבוש הדרגתי של חוקה למדינת ישראל".
התהליך הזה כולל גם שינויים ותיקונים, והכנסת היוצאת חוקקה שני תיקונים משמעותיים לחוקי היסוד. אחד מהם – ביטול עילת הסבירות ביחס להחלטות הממשלה ושריה – נפסל בידי בג"ץ במהלך המלחמה. לגבי השני, שעסק בנבצרות ראש הממשלה, קבע בג"ץ כי תחולתו תידחה לכנסת הבאה.
השופטים וילנר, מינץ וסולברג בבית המשפט העליון | צילום: אורן בן חקון
בעיניי, בג"ץ נטל לעצמו את הסמכות לפסול חוקי יסוד בשיטת הסלמי. תחילה, בדיון על חוק הלאום, הוא קבע שיש לו סמכות להתערב בחוקי יסוד במקרים חריגים, אך בחר שלא להשתמש בה. ההכרעה הזאת לא עוררה התנגדות משמעותית, שהרי בית המשפט לא פסל את החוק.
בהמשך כבר הופעלה הסמכות הזאת בפועל, כשבג"ץ פסל את התיקון לחוק יסוד: השפיטה שביטל את עילת הסבירות.
באותה תקופה היינו בעיצומה של מלחמה, אבל כעת יש לנו דרך פשוטה להביע התנגדות למגמה הזאת: להצביע למפלגה שמתנגדת להתערבות המופרזת, בעיניי, של בג"ץ בסמכויות הכנסת.
למה שזה יעזור? למה שמי שלא קיבל את תוצאות הבחירות הקודמות יקבל את תוצאות הבחירות האלה?
משום שמאז התחדדה ההבנה שכולנו זקוקים לא רק לטייסים ולאנשי סייבר, אלא גם ללוחמים. להרבה לוחמים.
עוד לא אבדה תקוותנו
כשעליתי לארץ, התרשמתי שהגורם המשפיע ביותר כאן הוא הרשות השובתת – ההסתדרות. אבל אחרי הפרטה מוצלחת של כמה חברות, ההסתדרות חזרה בהדרגה לממדיה הטבעיים ולמקומה הראוי במערכת.
חייל צה"ל מצביע בהצבעה מוקדמת בבסיס צבאי סמוך לכפר קרע, לקראת הבחירות לכנסת ה־24, 17 במרץ 2021 | צילום: פלאש 90
אני מאמין שאם נתמיד, כך יקרה גם עם הרשות השופטת.
כמובן, נפקח עין גם על הממשלה ולא נאפשר לה להפריז בסמכויותיה. כך יוכלו כל הרשויות לתפקד במסגרת הפרדת רשויות תקינה, כשהריבון הוא העם, המיוצג בכנסת ישראל שנבחרת בידי האזרחים.
אם תרצו, אין זו אגדה. ואילו אם לא תרצו, הרי הדמוקרטיה הישראלית אגדה היא, ואגדה תוסיף להיות.
צאו להצביע!
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
