נוהל בן 12 שנה, עוד מימי כהונתו של הרב אלי בן־דהן כשר לשירותי הדת בפועל, אוסר על בלנית במקווה לעסוק בפרטיה האישיים של אישה המגיעה לטבול וקובע שאין לתחקר אותה באשר למטרות טבילתה. בנוהל ניתנו אז לראשונה הוראות המנחות את הבלניות שלא לשאול שאלות הנוגעות למצבן האישי או לפרטיותן וצניעותן של הטובלות אם אינן מעוניינות בכך.
הסיוע ההלכתי במהלך הטבילה, נקבע אז, ייעשה אך ורק על בסיס הסכמת הטובלת. מלבד זאת פורסם בנוהל שמהות הטבילה וכשרותה נמצאות באחריות הטובלת בלבד. אם תימצא בעיה הלכתית כלשהי, נכתב אז, סמכות הפסיקה היא בידי הרב המקומי ביישוב שהמקווה נמצא בו. לנוהל צורפו מכתבי הסכמה מטעם הרבנים הראשיים דאז, שגיבו את הדרישה לשמור על צנעת הפרט של הטובלת.
וביתר פירוט: הבלניות מנועות מלשאול את הנשים המגיעות לטבילה אם הן נשואות, רווקות, גרושות וכדומה, ואינן רשאיות להתנות את הטבילה במתן מענה לשאלות הללו. חל גם איסור לשאול שאלות הנוגעות לאופן ההכנה האישי של הנשים, אלא אם הטובלת ביקשה סיוע מרצונה החופשי. בהמשך לנוהל, בשנת 2016 קבע בג"ץ שזכותה של אישה לטבול לבד, ללא נוכחות בלנית בתוך החדר, אם היא דורשת זאת – אף על פי שעמדתה ההלכתית הרשמית של הרבנות הראשית היא שיש צורך בנוכחות בלנית בשעת הטבילה. המשרד לשירותי הדת עיגן גם את הזכות הזו בחוזר מנכ"ל, תוך הנחיה לתלות שלט במקווה המציג את עמדת הרבנות, אך מבהיר שאין למנוע מאישה לטבול כרצונה.
הכי מעניין
אלא שמתברר שהנוהל איננו מיושם בכל מקום. לא מעט נשים הטובלות לצורך עלייה להר הבית נתקלות בבלניות המתנגדות לעלייה להר, ולא פעם אף מונעות מהן לטבול במקווה לשם כך. לאורך השנים הבאנו כאן כמה וכמה סיפורים כאלה, והנה עוד אחד, טרי. "אני גרושה, ועולה להר הבית זה שנתיים", כתבה לנו השבוע תושבת שכונת מצפה נבו במעלה־אדומים. "בפעם האחרונה עליתי להר בחול המועד סוכות, וכמובן נדרשתי להיטהר לשם כך. במקווה בשכונת מגוריי עובדת בלנית שמתירה לעצמה להתערב בחייהן הפרטיים של הטובלות. הסיפור הזה חוזר שוב ושוב.
"אותה בלנית יודעת שאני גרושה. לפני כמעט שנתיים רציתי לעלות להר עם בתי לרגל בת המצווה שלה, אבל הבלנית לא הניחה לי תחילה לטבול לשם כך, ורק לאחר שיחה עם רב העיר אפשרה לי, תוך שהוסיפה בקוצר רוח 'שש דקות ואת בחוץ'. לא רציתי לחוות שוב את החוויה המשפילה ולכן בכל פעם שעליתי להר פניתי למקווה אחר, אלא שלאחרונה המקווה החלופי נסגר לרגל שיפוץ. יש במעלה־אדומים עוד כמה מקוואות, אך אני ללא מכונית פרטית והם פחות נגישים לי.
"לפני תשעה באב רציתי לטבול לשם עלייה להר ביום הצום, ובאותו הערב נאלצתי ללכת למקווה השכונתי המדובר. ליד בור הטבילה שאלה אותי הבלנית האם זו טבילת מצווה או טבילת סגולה. עניתי בצדק שזו טבילת מצווה. ביציאה מהמקווה שאלה אותי אם התחתנתי. לא נותרה לי ברירה אלא להשיב בחיוב – ויצאתי.
"גם בחול המועד הזה, טרם העלייה להר, הלכתי בלית ברירה למקווה בשכונת מצפה נבו. כשנכנסתי, הבלנית צעקה עליי שהיא יודעת שאני עולה להר הבית, ושהיא גם יודעת שאני לא נשואה כי היא ביררה עליי ווידאה שעודני גרושה. עניתי שאין זה מעניינה. היא דרשה ממני תעודת זהות או לחלופין תעודת נישואין. עניתי שאין לה כל זכות לדרוש מנשים מסמכים והודעתי שלא אעבור בשתיקה על היחס הזה. בסופו של דבר היא אפשרה לי לטבול".
שמה של הבלנית נמסר למשרד לשירותי הדת, ומטעמו נמסר ש"התלונה הועברה לטיפול גורמי המקצוע במשרד".
לעוד טורים של ארנון סגל
