אביגדור ליברמן צודק: לישראל נותר חלון זמן קצר לעצב בעצמה את עתידה ביהודה ושומרון. אם תמשיך להישען על אוסלו, לחשוש מכל יוזמה לשינוי המציאות המדינית ולנקוט מדיניות "שב ואל תעשה" - היא עלולה לגלות בקרוב שמישהו אחר כבר החליט על גורלה במקומה.
ליברמן צודק גם באבחנה: לא רק שהרש"פ איננה "פרטנר" לשלום, אלא היא גורם מסוכן שמאיים על קיום ישראל. היא אויב מר, שחותר לאותה מטרה כמו חמאס - השמדת ישראל.
הרש"פ עושה זאת באמצעות תמיכה בטרור, הסתה, מחיקה של הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ ישראל, השתלטות על שטחי C וניהול שיטתי של מערכה דיפלומטית, מדינית ומשפטית לשלילת הלגיטימציה של ישראל ולהקמת מדינה פלסטינית באופן חד־צדדי - תחילה מהנהר ועד לקו הירוק, ובהמשך מהנהר ועד לים.
הכי מעניין
יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, בחדר סיעתו בכנסת | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בעקבות המלחמה הכירו מדינות חשובות במערב (כמו ספרד, בריטניה, קנדה ואוסטרליה) ב"פלסטין". בהולנד הוטל איסור ממשלתי על סחר במוצרים מיישובים ישראליים ביו"ש. בקונגרס האמריקני הוצגה בשבוע שעבר הצעת חוק הקוראת להטיל עיצומים על מי שמעורב בבנייה ביו"ש ולאסור ייבוא משם. מפלגת הירוקים הבריטית קבעה שציונות היא גזענות, ושיש למחוק את מדינת ישראל ולהקים במקומה מדינה פלסטינית.
כל האירועים הם חלק מאותה המגמה, שמסכנת את קיומנו לא פחות מהאיום האיראני.
כפי שהזהיר ליברמן, הזמן פועל לרעתנו. ישראל נאחזת באוסלו מתוך מחשבה שהמצב הנוכחי הוא "הרע במיעוטו", ונמנעת משינוי יזום של המציאות המדינית. אבל בכל יום של הבלגה היא מאבדת עוד נכסים חשובים. כמו בזירה הביטחונית, כך גם במדינית חייבים ליזום ולפעול מהר.
פעולות ישראל ביו"ש בשנתיים האחרונות בתחום הביטחון ובתחום ההתיישבות היו הכרחיות וחשובות, אך הן אינן מספיקות. יש להוסיף להן מהלך מדיני של ביטול הסכמי אוסלו והחלת ריבונות ישראלית - לא רק על שטחי C, כפי שמציע ליברמן, אלא גם על השטחים הפתוחים ב־A ו־B. כלקח מ־7 באוקטובר, העומק האסטרטגי שמייצרים השטחים הללו חיוני להגנה על אזרחי ישראל ביו"ש וגם בתוך הקו הירוק.
עוד כתבות בנושא
מבחינת הדין הבינלאומי יש לישראל הצדקות לכך. ראשי הרש"פ חזרו והצהירו בשנים האחרונות כי אינם מחויבים עוד להסכמים, ובמשך השנים הפרו את כל התחייבויות הליבה שנתנו בהסכמי אוסלו. עיקרון בסיסי בדיני האמנות הוא שהפרה יסודית של הסכם דו־צדדי מקנה לצד הנפגע עילה להשעות את ההסכם או לסיימו.
הרעיון של ליברמן להחיל ריבונות רק על שטחי C ולהחליף את החמושים הפלסטינים בחמושים ירדנים לא יפתור את הבעיה שיצרו הסכמי אוסלו ביו"ש, אלא יחריף אותה. בשום מקום בעולם – כולל ברשות – לא מבחינים בין שטח A ובין שטחי B ו־C. כולם מלבד ישראל רואים בכל "הגדה המערבית" יחידה טריטוריאלית אחת.
המשימה של ישראל היא לפרק את צבא הטרור שבנתה הרש"פ, ולא להכניס לשטח כוחות חמושים נוספים. הסכמי אוסלו, ההתנתקות ו־7 באוקטובר לימדו אותנו שישראל יכולה לסמוך רק על עצמה, ושאסור לה להפקיד את ביטחון אזרחיה בידי גורם אחר, ידידותי ככל שייראה.
ערפאת, רבין וקלינטון בבית הלבן, 1993 | צילום: איי. אף. פי
בטווח הארוך, האופציה הירדנית היא אכן הפתרון היחיד לסוגיית המעמד האזרחי של הפלסטינים. אבל כפי שהדגישו אלון ורבין כבר לפני חמישים שנה, מדינה ערבית לצידה של מדינת ישראל תתכן רק בין הים למדבר. בין הים לנהר יכולה להיות רק ישות ריבונית-מדינית אחת: ישראל.
מפלגות הימין צריכות להודות לליברמן על קריאת ההשכמה הזו, ולעשות את מה שהיו צריכות לעשות מזמן: לגבש בדחיפות תוכנית מעשית ליום שאחרי אבו־מאזן, להחליף את המסגרת של אוסלו במסגרת מדינית חדשה שתבטיח את ביטחון ישראל, ולוודא שהמהלך הישראלי היזום הזה יהיה בקווי היסוד של הממשלה הבאה.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
