"בואי, יש מקום". אני אוהבת את המשפט הזה. גם כשהסוכה מלאה, גם כשצריך להצטופף קצת, איכשהו נמצא עוד כיסא. אני אוהבת את התנועה הזאת, את הנכונות להתרחב בשביל אדם נוסף.
אבל השנה אני חושבת על מי שגם אחרי כל מה שעשתה בשביל הבית הזה, עדיין מחכה שיגידו לה "בואי". על ההבדל בין אישה שמפנים לה מקום לבין אישה שהמקום שייך גם לה. זו שלא צריכה הזמנה כדי לשבת, וגם מותר לה להגיד שהשולחן צריך לעמוד אחרת.
בפוליטיקה, נשים חרדיות עדיין אמורות להתרגש מעצם ההזמנה לשיחה: כשצריך אותנו, יודעים היכן למצוא אותנו. לפרנס ולחנך, להחזיק משפחות ומוסדות, אפילו לעשות גיוס המונים לאברכים... יש אמון מרשים ביכולת שלנו לשאת באחריות, אבל הוא נחלש פלאים כשהאחריות מגיעה עם סמכות. אז יש שיקולים נוספים...
הכי מעניין
ד"ר נחומי יפה. | צילום: מכון נתוני אמת
השנה יש גם סיבה לתקווה: שתי נשים חרדיות מתמודדות לכנסת במסגרת מפלגה חרדית, ד"ר נחומי יפה וזיוה גלאנץ. כמי שפועלת עם שותפות לקידום ייצוג נשים חרדיות, אני יודעת כמה התעקשות, עלבונות ומחירים נדרשים בדרך למקום שאצל אחרים מובן מאליו.
אני מקווה שהן ייכנסו, רוצה לראות נשים חרדיות פועלות בכנסת מכוח הסמכות שהציבור נתן להן. אבל דווקא משום שאני יודעת מה נדרש כדי להגיע לרגע הזה, אני חוששת מהמהירות שבה אפשר להכריז שהגענו. שתי מועמדות הן התחלה טובה. הן עדיין אינן שתי חברות כנסת, ובוודאי אינן מענה להיעדרות של ציבור שלם ממוקדי ההכרעה.
בסוכה אנחנו לומדים "תשבו כעין תדורו". יש הבדל בין ביקור חגיגי לבין חיים במקום. אנחנו מבקשות להשתתף בחיים הציבוריים עצמם, גם ביום שאחרי. להיות שם כשמנסחים מדיניות, כשקובעים סדרי עדיפויות וכשמחלקים תקציבים. ולא, אין צורך לשמור לנו רק את הדיון ב"ענייני נשים": ביטחון, כלכלה, דיור, חינוך ויחסי דת ומדינה הם עניינים שלנו. ההחלטות האלה נכנסות הביתה מדי יום. אנחנו מביאות אליהן ידע מקצועי, ניסיון חיים והיכרות עם ציבור שהמערכת מרבה לדבר עליו וממעטת להקשיב לו.
ח"כים חרדים במהלך ההצבעה על חוק יסוד לימוד תורה | צילום: Chaim Goldberg/Flash90
מותר יהיה גם לא להסכים איתנו. אשמח שנגיע לשלב שבו בוחנים אישה חרדית לפי עמדותיה, בלי להפוך כל מחלוקת למשאל עם על זכותן של נשים חרדיות להיות בפוליטיקה. גבר חרדי יכול לטעות ולהישאר אדם שטעה. אישה חרדית שטועה מסתכנת בהכרזה: אמרנו לכם שהן לא מתאימות.
אנחנו זכאיות גם להבדלים בינינו. אף אחת אינה אמורה לשאת על כתפיה את ההוכחה שכולנו ראויות.
ובינתיים, שתי מפלגות חרדיות הגישו שוב רשימות ללא אישה אחת. מפלגה חרדית נוספת מתמודדת ללא נשים, כשעל העומד בראשה הועלו טענות להטרדת נשים חרדיות. לא פחות.
והמפלגות החילוניות והליברליות? הן ידעו להסביר כמה ייצוג נשים חרדיות חשוב, וגם לבקר את המפלגות החרדיות. אבל אף אחת מהן לא תרגמה את המילים היפות למקום ברשימה עבור אישה חרדית שתייצג את הציבור הזה. מתברר שקל יותר לדרוש מאחרים לפנות מקום.
עכשיו, אחרי שהושלם מהלך ראשון, מגיעות הברכות. אני שמחה בהן, אבל המאבק רחוק מסיום. הוא זקוק לשותפות ולשותפים שמוכנים לפתוח דלתות ולהפעיל את השפעתם גם כשהדבר כרוך במחיר. לעמוד לצדנו כשהדרישה מרגיזה, כשהתשובה שלילית וכשעוד אין הישג שאפשר להצטלם לידו.
ציון לשבח מרחוק לא ייצור את המקום הבא.
נשים חרדיות, אילוסטרציה | צילום: פלאש90 מרים אלסטר
היחסים בין החברה החרדית לחברה הכללית נמצאים בשפל, מסיבות עמוקות שלא נולדו אתמול. נשים חרדיות רבות חיות את המפגש הזה מדי יום, בין הבית לעבודה, בין נאמנות לקהילה לאחריות לחברה הישראלית. הן מכירות את החששות ואת האפשרויות משני הצדדים. היכולת הזאת יכולה לבנות גשר במקום שבו ההנהגות מעמיקות את המרחק. אבל כדי להשפיע על הכיוון, צריך גם סמכות. אי אפשר לצפות מאיתנו לחבר בין העולמות ולהשאיר אותנו מחוץ למקום שבו נקבעים היחסים ביניהם.
בחג הסוכות הזה אשמח בשתי הנשים שהעזו להתייצב ואקווה להצלחתן. אבל ארצה הרבה יותר משתי נשים ברשימה אחת. אני רוצה שנשים חרדיות יהיו שותפות בהחלטות על העתיד המשותף שלנו. קשה לי לראות איך נוכל לתקן את מה שנשבר כאן בלעדיהן.
בסוף החג מקפלים את הכיסאות הנוספים ונפרדים מהאורחים.
אנחנו נשארות. זה גם הבית שלנו.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
