כמה גדול הפער בין ההישגים יוצאי הדופן של ישראל וצה"ל בשדה הקרב ובין העליבות שמופגנת בזירה הפוליטית. חיילי צה"ל, וגם הדרג המדיני והצבאי שמעליהם, התעלו לגבהים שנראו בעבר דמיוניים. מה שנתפס בהתחלה בלתי ייאמן, כבר הפך לשגרה של הצלחות והישגים. בזירה הלבנונית צה"ל מפרק מעוזים של חיזבאללה שבמשך שנים ארוכות נדמו כמבצרים מאיימים, ששיתקו מפחד את הצבא ואת הדרג המדיני, ועכשיו קורסים בזה אחר זה. על התוצאות המדהימות באיראן נכתבו כבר אינספור מילים. וכך גם ביחס להשמדת הצבא הסורי ולנוכחות המרשימה של צה"ל ברצועת הביטחון שיוצבה שם. ואפילו בעזה, המקום שהביא עלינו את האסון הגדול ביותר, כל החטופים כבר הוחזרו, ובלי לשלם את מחיר הכניעה שסיפרו לנו שחייבים לשלם. צה"ל שולט ברוב הרצועה ומחסל מחבלים על בסיס יומי, כאילו מדובר באימון מטווחים שגרתי. ימות המשיח.
ודווקא על הרקע הזה, העכירות והציניות הפוליטיות בולטות אפילו יותר. ואין מפלגה שחפה מאשמה בהקשר הזה. קחו לדוגמה את נפתלי בנט, שלאחר הקדנציה הקצרה שלו כראש ממשלה הבין היטב שהוא צפוי להימחק בבחירות, והחליט מראש לפרוש ולהימנע מהביזיון. לא עבר זמן רב, ובעיקר לאחר אסון שמחת תורה, ובנט מציג את עצמו כלא פחות מהפתרון לכל צרות המדינה, בלי שמץ של צורך להתנצל או להביע צער על המעשה הבלתי נסלח שעשה. רק כדי שנבין עד כמה הנזק שגרם הוא עצום, מספיק לראות מה אומרים היום חלקים בימין על וינטר. הוא מוצג כמי שאשם כל עוד לא הוכחה חפותו. אין ריאיון שבו הוא לא נשאל איך אפשר לסמוך עליו שלא יעשה כמעשה בנט. עצם העובדה שמגיעים אנשים טובים כדי להצטרף לפוליטיקה, ומראש חושדים בהם שהם נוכלים, זה אפקט בנט. וזה נזק לשנים ארוכות.
צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90
בעצם, בנט כן הכה על חטא אחד - על בחירת האנשים לרשימה שלו בפעם הקודמת. כולם סביבו היו גרועים ורק הוא כאן למעננו. אנשים שעבדו איתו מקרוב נשבעים שזה הלך רוח אמיתי. הוא באמת מאמין שכולו טוב, ואם משהו נדפק בדרך, זה רק מפני שלא הצטיין בבחירת שותפיו.
הכי מעניין
הבטחה ליבתית
ההחלטה של ח"כ חילי טרופר לקפל את המיזם הזמני שהקים אך לפני חודש וחצי ולהצטרף למפלגה של איזנקוט, מוכיחה שאין באמת דבר כזה פוליטיקה נקייה. הצעד הזה לא הופך אותו באחת לאדם לא טוב, או מוחק את כל הדברים הראויים שעשה בעבר, אבל הוא כן מוכיח שהציניות אוחזת בכולם, גם בטובים. יש מי שהסתכל מהצד על כל מהלך החיבור של טרופר עם הנדל וידע לשרטט בדיוק איך הוא יסתיים, וגם להסביר מדוע איזנקוט נהנה מכל המהלך הזה - לא עכשיו כשטרופר הצטרף אליו, אלא מעצם ההחלטה הראשונה להקים מפלגה זמנית לחודש וחצי. מבחינתו של יו"ר מפלגת "ישר", היה נדרש להקים מפלגה מהסוג של הנדל־טרופר, באופן זמני בלבד ובעבור כמה מטרות. המטרה הראשונה והמרכזית היא לחסום באמצעותה את בני גנץ. בגוש איזנקוט זוכרים היטב איך בעבר גנץ צמח וגדל, אחרי שכבר הוספד, ומאוד לא רצו שזה יקרה גם הפעם ושהוא יעבור את אחוז החסימה. שם חוששים מקו האחדות של יו"ר כחול לבן ומתרחיש שיצטרף לנתניהו. מבחינתם, גנץ הפך להיות בלתי נשלט ובשל כך אסור שיעבור. ולכן פרויקט הנדל־טרופר הזמני חסם אותו פעמיים. פעם אחת כי הוא לקח לגנץ את הנדל, שניהל בזמנו מו"מ לחבירה אליו ולדדי שמחי, ובכך החליש אותו. ופעם שנייה בגלל המשבצת שעליה ישבה מפלגת טרופר־הנדל, שיצרה תחרות על אותו קהל שגנץ פונה אליו, וגרמה לכך ששתי המפלגות יקזזו זו את זו ולא יעברו. המטרה של קיבוע התודעה לאורך זמן שגנץ לא עובר ולא יכול לעבור - הושגה. ואם על הדרך הנדל וטרופר גם היו מושכים קולות מהציונות הדתית וגורמים לכך שסמוטריץ' היה יורד לאורך זמן מתחת לאחוז החסימה, זה בכלל היה נפלא מבחינת גוש איזנקוט (המטרה הזו לא הושגה).
הרי הפרסום שאיזנקוט שומר מקום לטרופר דווח כבר ביום שבו הוא והנדל הודיעו על הקמת המפלגה. טרופר הכחיש את הדיווח נמרצות בזמנו, רק כדי לממש אותו השבוע בלי להניד עפעף. ובכלל, חלק גדול מהביקורת שלו על גנץ, היה הטענה שהוא ממשיך לרוץ אף שהוא גבולי ולא עובר את אחוז החסימה. ואז הוא הלך והקים בעצמו מפלגה נוספת שגם היא על הקשקש ובסכנה מאותו אחוז חסימה. תוסיפו לזה את העובדה שאיזנקוט בירך בזמנו את חילי על מהלך הקמת המפלגה (והתעלם בהודעה שפרסם מהנדל, כאילו שהוא לא שם), צעד לכאורה מוזר, לנוכח העובדה שהמפלגה החדשה של טרופר עתידה לקחת קולות גם ממנו. אם תסכמו את כל אלו, קיבלתם פרויקט זמני לחלוטין שהנהנה הכמעט יחיד ממנו הוא יו"ר מפלגת ישר. עזבו רגע את זה שבתוך כמה שבועות הוא זנח גם את גנץ וגם את הנדל, בכך טרופר לא קבע תקדים ולא נהג אחרת ממה שעושים בפוליטיקה. אבל איך הוא יוכל להסתכל לבוחריו בעיניים, כשעד לפני רגע הוא הסביר להם מדוע אסור לאפשר הקמת קואליציה עם חרדים או בעזרת הערבים, ועכשיו הוא חובר לאיזנקוט, שכבר הצהיר שאסור לפסול שיתוף פעולה עם הח"כים הערבים, בדגש על רע"ם של מנסור עבאס? הרי בדיוק כמו בנט בזמנו, זו לא עוד הבטחה, זו הבטחה ליבתית. כשמצרפים לזה את מהלך החבירה המופרע של יואב סגלוביץ' לאותו מנסור עבאס ולמפלגת רע"ם המוסלמית, קיבלתם התפרקות טוטלית מכל קו אדום אפשרי בתוך המחנה שלא רואה בעיניים בבחירות האלו.
החטא הקדמון
אלא שהציניות במהלך השנה החולפת ממש לא הייתה נחלתו הבלעדית של מחנה המרכז־שמאל. אתה לא יכול להקדיש את משאב הזמן המוגבל, שנקרא שבוע החקיקה האחרון של הכנסת, למען חוק שקובע שצעירים חרדים שלומדים בישיבות לא ייעצרו כשהפכו לעריקים, וכל חייל אחר שעבר את אותה עבירה ימשיך להיעצר כרגיל. למעשה, לא רק בשבוע האחרון של הכנסת, גם בכל שבוע אחר אתה לא קובע חוק שמעניק דין אחד לתלמיד ישיבה ודין אחר לכל השאר. ואם עשית את המעשה הבזוי הזה, אינך יכול כעבור כמה ימים לספר סיפורי סבתא על כך שבקדנציה הבאה מי שלא לומד תורה יחויב בגיוס, ואם לא יעמוד בחובה הזו הוא ייעצר. גם לציניות של הפוליטיקאים צריך להיות גבול, ובעיקר למחשבה המעוותת שהציבור מטומטם וישכח כעבור זמן קצר מה עשית בפועל כשהכוח היה בידיים שלך.
כשפנו בקואליציה לאנשי ש"ס, בימים שעוד ניסו להגיע להסכמות סביב נושא הגיוס, וביקשו לקבל את המינימום שבמינימום – לקבוע את העיקרון הפשוט שאומר שמי שלא לומד תורה מחויב להתגייס, וללוות את זה באמירות תומכות של הרבנים הבולטים בציבור הספרדי – הם נענו בתשובה שהם יכולים לשכוח מזה. לא יהיו הצהרות מהסוג הזה. האם אריה דרעי באמת חושב שבכך שיצרף לרשימה שלו קצין במילואים, וישים בתשדיר הבחירות חייל שמתחבק עם המשפחה, זה באמת ימחק את קשיות העורף שהקפיד להפגין אל מול קריאות העזרה של חיילי המילואים מאז החלה המלחמה? האם באמת ישכחו לו את האמירה, כשנשאל אם הוא מוכן לפחות לקרוא למי שאינו לומד ללכת ולהתגייס, והשיב שהצבא יתמודד ויפתור את זה בעצמו?
נתניהו עם המשוריינים החדשים בליכוד, ביום שלישי | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
עם ישראל התחנן בפני המפלגות החרדיות שיפגינו מעט אמפתיה, וקרא להן לעזרה, אבל הן בחרו להישאר עסוקות בעצמן בלבד. ומי שלא קראו להן לסדר על כך אלו הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית. שריונים של אנשים מצוינים כמו אלישע מדן, יוסי בכר וטליק גואילי, לא ימחקו את הציניות של החודשים האחרונים. ואגב, הכול קשור (גם) לחטא הקדמון של החרמת נתניהו. הרי מדוע לנתניהו אין שום מרחב תמרון מול המפלגות החרדיות? משום שליברמן, לפיד, איזנקוט ואחרים לא מוכנים לשבת איתו ולא ירדו מהחרם ארוך השנים כלפיו. בצר לו, הוא נאלץ ללכת עם החרדים בכל תנאי. גדי איזנקוט וחברי מפלגתו מעדיפים להישען על מנסור עבאס וחברי רע"ם, מבפנים או מבחוץ, ולא לשלב ידיים לממשלה אחת עם נתניהו. יו"ר ישראל ביתנו איווט ליברמן אומנם התחייב מעל לכל במה שלא ייתן יד להקמת ממשלת מיעוט או ממשלה שנשענת על קולות הח"כים הערבים, אבל איזה ערך יש לאמירה הזו לאחר שבמבחן התוצאה הוא כבר עשה את זה פעם אחת והקים קואליציה עם וליד טאהא, גבי לסקי ויאיר גולן? למה שמישהו יסמוך עליו שבפעם הבאה לא יחזור על כך?
תרבות החרמות הפוליטיים היא זו שהביאה את ממשלת הניגודים של בנט ולפיד, שקרסה בתוך שנה. היא זו שהביאה לחמש מערכות בחירות בזו אחר זו. והיא גם זו שהובילה לקואליציה עם החרדים בקדנציה האחרונה ולחוסר היכולת להביא חוק גיוס בהסכמה רחבה, וגם הקריסה כל ניסיון להגיע לפשרה ולרפורמה משפטית מוסכמת בימים שלפני המלחמה.
יהי רצון שהשנה החדשה ומערכת הבחירות יהיו הסוף לחרם שהפך לשגרת יומה של המערכת הפוליטית המקוטבת שלנו, ונתחיל לראות איש מעלת חברינו ונבין שבדיוק כמו בחיים עצמם, גם בפוליטיקה, שיתוף פעולה הוא לא רק אמצעי. הוא המטרה.
זאב קם הוא פרשן ומגיש בכאן חדשות ברשת ב' ובכאן 11
לעוד טורים של זאב קם
