לצערנו התרגלנו שבמערכת הפוליטית יש כאלו שרואים את הפלסטינים כבני שיח ראויים יותר מהמתיישבים היהודים ביהודה ושומרון. הדברים נכונים גם ביחס לרבים מכלי התקשורת ולאותם ארגונים המכונים במחוזותינו "ארגוני זכויות אדם". עד כאן אין חדש. אבל לזה שהצבא בוחר לאמץ את גרסת האויב, ללא שום סייג, ומעדיף אותה על פני גרסה של אזרח ישראלי שומר חוק, למציאות הנוראה הזו אסור להתרגל וחובה להיאבק בה.

השבוע שעבר היה עוד שבוע שבו נמשכו הניסיונות להשניא את המתיישבים על הציבור הרחב. כך זה נעשה באופן שבו מטופל ומונגש סיפור קוסרא, וכך גם בדרך שבה תואר "סיור האנדרטאות" שקיים חבר הכנסת צבי סוכות בלב כפרים ערבים עוינים. לצד האירועים הללו, שסוקרו בהרחבה ומכל זווית מטומטמת אפשרית, האירוע החשוב באמת של אותו שבוע זכה ליחס דל ועלוב במקרה הטוב, ולהתעלמות מוחלטת ומנוולת במקרה החמור יותר. אזרח ישראלי שמתגורר ביהודה ושומרון נסע ברכבו ועבר סמוך לכפר הפלסטיני עין־עריכ, שבין בית־חורון לדולב, באזור בנימין. הכביש שבו נסע האזרח מוגדר שטח C והוא נמצא סמוך לשטח A. מזה תקופה שהצבא סוגר את הכביש, מתוך רצון שישראלים לא ייסעו שם ועקב מחסור בכוחות לאבטח אותו. מחסום לא מאויש הוצב שם כדי למנוע כניסת כלי רכב של יהודים, אף שכאמור הכביש מוגדר באופן ברור וחד־משמעי שטח C, כלומר שטח בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית מלאה. חלק מהמתיישבים היהודים, שיודעים שהחלופה מאריכה מאוד את הדרך, בוחרים להזיז את המחסום (שכאמור אינו מאויש בחיילים) ונוסעים על הציר. כך עשה גם אותו אזרח והמשיך לנסוע על הכביש, עד שנתקל במחסום שהקימה המשטרה הפלסטינית.

השוטרים הפלסטינים, שאסור להם בכלל לנכוח על הכביש הזה, וודאי שלא להקים בו מחסום חמוש, עצרו את הרכב. האזרח הישראלי, שהיה במילואים ולכן החזיק בנשק ארוך, הופתע כשנתקל בחמושים ערבים באמצע הנסיעה, ולכן דרך את נשקו מתוך חשש שלפניו אירוע חבלני. הפלסטינים דרכו גם הם את הנשק, ובאיומי רובים עצרו את הישראלי, הכו אותו וחטפו את נשקו. הם העבירו אותו מהרכב שלו לרכב שלהם ולקחו אותו לתוך רמאללה, שם הוא המשיך לחטוף מכות. לאחר מכן הפלסטינים הסתובבו איתו ברחבי העיר, עד שהחליטו לבסוף להודיע לצה"ל שהאיש בידם, ולהחזיר אותו. אלא שהם ידעו היטב שאם יחזירו אזרח מנופח ממכות וחבול, משקפיו שבורים, אחרי טיול לא רצוני ברמאללה, הם ייעצרו על ידי הצבא ויועברו לחקירה. מה עשו? החזירו אותו על פי נוהל הטיפול באזרח שתועה בדרכו ונכנס בלי כוונה ליישוב פלסטיני. יעני, הם בכלל באו לעזרתו. הם הטובים באירוע הזה. וכך בדו סיפור ואמרו לצבא שהם ראו אותו מוקף בהמון פלסטיני זועם וחילצו אותו. ממש כפסע מלדרוש לעצמם פרס כספי על גילוי אזרחות טובה. צה"ל מקבל לידיו אזרח ישראלי עם פנים נפוחות, חבול בכל גופו, ובוחר להאמין לרשות הפלסטינית. ומי נלקח לחקירה באזהרה על כך שנכנס לשטח A? ניחשתם נכון.

לאחר שהאיש שוחרר והסיפור החל להתגלגל בקרב גורמים בהתיישבות, פנתה השרה אורית סטרוק למזכירו הצבאי של שר הביטחון ושאלה אם הם מכירים את האירוע. התשובה שקיבלה היממה אותה. זימרו לה אחד לאחד את הגרסה הפלסטינית. סטרוק, בתגובה, הציעה להם בנימוס לבדוק שוב את הדברים, לאור גרסתו של האזרח ולנוכח העובדה שהרשות הפלסטינית היא גוף שקרן במהותו וגם תומכת מוצהרת במחבלים. הובטח לה שיבדקו שוב.

למחרת כונסה ישיבה של הקבינט והנושא עלה גם שם. יושב קצין בכיר בצה"ל ומוסר שוב את גרסת הרשות הפלסטינית, הפעם בסקירה לשרים, ומציג אותה כעובדה. ישיבת הקבינט נערכה יותר מ־24 שעות אחרי האירוע, שזה המון זמן כדי לחקור ולהגיע לפרטים, אבל שום דבר. למה להתאמץ להגיע לאמת אם מישהו כבר אפה בעבורך והניח לך על הצלחת גרסה מוכנה?

"אני מתביישת לשמוע אותך מספר את הגרסה השקרית של הרשות", פנתה סטרוק לקצין בכעס מופגן. בתגובה, הקצין עצמו ערער על הדברים שמסר רק לפני רגע. "יכול להיות שזה לא בדיוק מה שהיה", השיב בלי למצמץ. "בכל מקרה, מחר יהיה תחקור של מפקד האוגדה בשטח". לוקח רגע לעכל את הדברים. מצד אחד הצבא כבר מבין בעצמו שיש סימני שאלה כבדים על מה שקרה שם, אבל מצד שני הוא לוקח את הזמן במקום לחתור לתחקור מהיר ואפקטיבי של האירוע, ובמקביל אין לו שום בעיה לעמוד מול שרי הקבינט ולזמרר את הגרסה השקרית של הפלסטינים, עד שהדברים יתבררו בפועל. ואם לא היו צועקים עליו, הוא בכלל לא היה טורח לערער אחרי גרסת השקר הפלסטינית. למחרת נערך תחקור רציני יותר, ולאחריו עדכן המזכיר הצבאי שאכן כל מה שסופר עד עכשיו היה שקר.

ביום רביעי התקיימה ישיבת ממשלה והצבא נתבקש לשלוח נציג כדי למסור את הגרסה המעודכנת לאירועים, את גרסת האמת. כשהגיע תורו לדבר, הוא מסר את השתלשלות העניינים באופן מרודד והחסיר פרטים דרמטיים רבים. הוא הודה שהמשטרה הפלסטינית הקימה מחסום במקום שאסור לה בכלל להיות בו, בשטח C, ושאותו אזרח אכן נלקח משם ברכב שלהם. אבל לא הזכיר שהאיש נאזק ושהתעללו בו במהלך הנסיעה וגם אחר כך כשהגיעו לרמאללה. גם המילה "נחטף" נפלה מדרך תיאור הדברים של הקצין, כאילו שיש דרך אחרת להגדיר תפיסה של אדם בידי שוטרים פלסטינים  בשטח שאסור להם לשהות בו – והובלתו משם באיומי נשק.

אגב, את כל הפרטים שהקצין החסיר הוא אישר כשנשאל באופן ספציפי על כל אחד מהם, כאילו נדרש לחלוב ממנו את התיאור הקשה והמדויק. "איך אתם הולכים לטפל בעניין הזה?" פנתה אליו סטרוק כשסיים. "הם לא קיבלו נשק וסמכויות בשביל דבר כזה. איך הם נכנסים לשטח C וחוטפים אזרח, וזה עובר לסדר היום?" בתגובה השיב הקצין (תחזיקו חזק) שצה"ל השהה את התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית באזור רמאללה. אבל מה עם אותם פלסטינים אוחזי נשק שחטפו והתעללו? כאן מלמל לובש המדים שהם ידאגו לכך שיעמדו לדין. לכאורה, הייתה אמורה להישמע עכשיו אנחת רווחה. אבל רגע, בואו לא נשכח שעד לפני דקה בכלל האמינו לחוטפים. ולכן נשאלה שאלה נוספת כדי לוודא היכן הם יועמדו לדין. והתשובה שניתנה הייתה "ברשות הפלסטינית". אתם הבנתם את זה? ככה ילמדו אותם לקח וידאגו שהמקרה המטורף הזה לא יחזור על עצמו – בעזרת כלום ושום דבר. ענישה שלא תהדהד היום תוביל לכך שמחר בבוקר זה יקרה שוב. אם לא ישראל תעמיד את החמושים החוטפים לדין, עדיף שאף אחד לא יעשה את זה, כדי שלא להעצים את גודל הביזיון. בסיום דבריו התחייב הקצין שהנושא יעלה מול שר הביטחון (שהשתתף בעצמו בישיבה ולא אמר מילה בנושא). זה היה ברביעי שעבר. עד למועד סגירת המוסף השבוע לא קרה דבר וחצי דבר.

להרגיע ואז להכריע

אם הנושא הקודם הועלם כמעט לחלוטין בכלי התקשורת ובקושי היה לו זכר, בנושא הבא המחדל חמור אפילו יותר – סיפרו לנו סיפור שהוא רחוק מהאמת. מדובר על התקיפות האחרונות של צה"ל בסוריה, ובעיקר על אותו שדה תעופה שנצפתה בו נוכחות טורקית. מהדיווחים הרבים סביב העניין הצטיירה התמונה הבאה: היוזמים המרכזיים לתקיפה היו בדרג המדיני, ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון כ"ץ. הצבא כמובן ביצע את מה שהתבקש לעשות, אבל לא היה מהדוחפים לעניין. היו כאלו שאף הרחיקו לכת ורמזו למניעים פוליטיים שקשורים בבחירות המתקרבות, וטענו לפגיעה מודעת באינטרסים של ישראל. בפועל, מהדברים שנאמרו בישיבת הקבינט האחרונה עולה שלא סיפרו אמת לאזרח הישראלי. כל אחד מוזמן לחשוב בעצמו מהם המניעים לכך. "סוריה היא איום מתהווה שצומח לנו ממש מול העיניים", הבהיר הרמטכ"ל אייל זמיר כשעלה הנושא הסורי בישיבה. "אנחנו מטפלים באיומים מבעוד מועד". בשלב הזה תהה השר בצלאל סמוטריץ', על רקע הדברים הנחרצים, איך קרה שיצא תדרוך לתקשורת שהתקיפה היא בכלל יוזמה של הדרג המדיני ולא של צה"ל. "תצאו ביחד לתקשורת ותסבירו את זה", ביקש. זמיר השיב שאין לו מושג מי תדרך כך. "התקיפה הייתה בעיתוי נכון וברגע האחרון", הוסיף.

התיאור של נציגת רח"ט מחקר באמ"ן על ההתנהלות הסורית מול העולם, ובעיקר על אופן בניית הצבא המחודש שלהם, מדגים היטב את הפער בין הדימוי הסורי החיצוני לבין מה שקורה בחדרי חדרים ובמחסני מחסנים. הקצינה הבכירה תיארה איך סוריה דוחקת החוצה את הרוסים ומכניסה במקומם כוחות אחרים, מסוכנים בהרבה. "הם בונים אומנם צבא קטן אבל נייד ומהיר", הסבירה. "הם משקמים תשתיות ייצור עצמי של נשק, משקיעים בטילים ובכטב"מים בסכומי עתק ובונים ידע". ראש אמ"ן אלוף שלומי בינדר גילה שהתקיפה של צה"ל ממש מנעה את הכניסה של הטורקים לאותו שדה תעופה. "היינו חייבים לתקוף שם כשהבהרנו שזה קו אדום", הסביר.

ראש אמ"ץ אלוף איציק כהן הלך רחוק אף יותר והבהיר שסוריה בונה היום צבא במעגל הראשון שלנו והופכת לאיום מדינתי פוטנציאלי, וראש חטיבת אסטרטגיה הוסיף משפט מפתח ביחס לאיום הזה – שהוא מתפתח עם לגיטימציה בינלאומית. "בסוריה יש לנו החלטה למנוע מטורקיה הכנסת כוחות זרים ונשק עוצמתי", סיכם את הדיון ראש הממשלה נתניהו. "יש בסוריה מנהיג מאוד מוכשר ותוכניתו היא להרגיע ואחר כך להכריע. אני לא נאיבי. אני רואה את זה ואנחנו צריכים לפעול בהתאם". המשפט השני של ראש הממשלה הוא משפט המפתח – כשהוא מתאר את התוכנית של המנהיג הג'יהאדיסטי של סוריה "להרגיע ואחר כך להכריע", הוא אינו מתכוון לדרוזים וגם לא לכורדים. ואפילו לא לאיראן ולחיזבאללה, שנואות נפשו. הוא מתכוון אלינו. כמו בעזה ובלבנון, כך גם בסוריה – זה או אנחנו או הם.

עד למועד ירידת העיתון לדפוס לא התקבלה תגובת דובר צה"ל.

זאב קם הוא פרשן ומגיש בכאן חדשות ברשת ב' ובכאן 11Lomez4@gmail.com