עופר וינטר הכין את הרגע הזה הרבה זמן. באזז מתמשך שהתבטא באין־ספור אמירות בכנסים שבהם השתתף, בידיעה שרבים מהדברים יגיעו לכלי התקשורת ולרשתות, ויעוררו עניין. שמות שהחלו לאחרונה לצוף באוויר ביחס למצטרפים חדשים. ובעיקר, ואת זה איש לא יוכל לקחת ממנו, הוא ידע שהוא מקים גוף חדש שבו לא יהיה אפילו אדם אחד שהיה חלק מהמערכת שנכחה כאן ביום האסון בשמחת תורה לפני שלוש שנים. אם תעברו מפלגה אחר מפלגה, כולל אלו שהושקו כמשהו חדש, תגלו שכל הקודקודים היו חלק מהמערכת בשנים האחרונות. לא משנה שביום האסון נפתלי בנט היה מחוץ לכנסת, הוא היה בכל התפקידים הקריטיים בשנים שקדמו לו. דדי שמחי אומנם חדש, אבל הוא מצטרף לגנץ שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון.
עופר וינטר בהשקת מפלגתו "עמך ישראל" | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
טרופר־הנדל, למרות כל המעלות שיש להם, גם להם יש קילומטראז' בכנסת ובממשלה. וגם ארדן ואדלשטיין הם אנשי מערכת ותיקים. המפלגה של איזנקוט אומנם חדשה, אבל הוא עצמו ממש לא. והעטיפה שנקראת "הדמוקרטים" אומנם מנסה להעלים כל זכר למפלגת העבודה ולמרצ, אבל כולה מורכבת מאנשי מפלגת העבודה־מרצ ומאנשים שהיו בכנסת ובקואליציה בשנים האחרונות. במילים אחרות, לא משנה כמה כולם ינסו לספר סיפור חדש בחודשיים הקרובים, היחיד שבאמת מגיע מחוץ למערכת, ואי אפשר לקשור אותו בשום צורה לשנים שקדמו למחדל הגדול, הוא וינטר. ולכן הוא גם הקפיד שכל מי שנמצא במפלגה החדשה מגיע גם כן מבחוץ ולא צבר ותק של פוליטיקאי. כשפוליטיקאים מכהנים פנו אליו בחודשים האחרונים, הוא אפילו לא הסכים להיפגש. חדש מהניילונים - זה הקונספט. צריך להגיד ביושר, יש לזה גם חסרונות. ניגע בהם בהמשך.
למרות שעד לאחרונה וינטר עוד טען שטרם החליט אם לרוץ, התשתית שהוקמה עבור המהלך הזה מעידה שההכרעה נפלה כבר מזמן. היא כוללת קבוצה לא קטנה של חיילים, והכוונה היא לחיילים של ממש, באופן מילולי, לכאלו ששירתו תחתיו בצה"ל לאורך השנים. הם עמלו בחודשים האלו על הקמת המפלגה, ארגנו עבורו כנסים, הקימו מאגר נתונים, גייסו אנשים, עבדו על פרסום ואפילו תלו שלטים. ואם צריך, גם שימשו לא פעם כשליחים להעברת מסרים למועמדים לרשימה וגם לאחרים. כיאה לאיש צבא, כל האירוע נוהל במידור מלא.
הכי מעניין
מועמדים לרשימה לא ידעו אחד על האחר ממש עד לפני כמה ימים. חלקם הגיעו לחדרון קטן במבנה המיועד לשימור של בית החולים שערי צדק הישן, במרכז ירושלים, משם וינטר עובד בשנה הזו. אחרים קפצו למשרד של גיסו באזור המרכז. המרווחים בין פגישה לפגישה היו מספיק גדולים כדי למנוע כל אפשרות להיתקלות מקרית ביניהם. המטרה הייתה להציג את כל הרשימה בבת אחת, לא בטפטופים, אלא בבום. יש בה אנשים ממטולה שבאצבע־הגליל ועד לקיבוץ בארי בדרום. רובם אינם דתיים. לכך וינטר כיוון מהיום הראשון, למפלגה שאינה מגזרית, גם אם הוא עצמו מזוהה מאוד עם המגזר הדתי־לאומי.
חלק מהמועמדים לרשימה הוא פגש באירועים בלתי נתפסים. את בעלה ההרוג של סיגל קראוניק, אריק, שהיה הרבש"ץ של בארי, מצא וינטר לאחר שנפל בקרבות בעוטף. בחג שמחת תורה ההוא, כשהחלה המלחמה, וינטר אומנם היה ללא תפקיד בצבא, אך עדיין בשירות. הוא עלה על ציוד והלך להילחם בעוטף. תוך כדי הקרבות הוא מצא את גופתו של אריק, ומשם נוצר החיבור עם סיגל. לאחר מכן עבר לגור בעוטף בקרוואן במשך תקופה וניסה לסייע למפקדים שביקשו להתייעץ. התמונה של קציני שטח נכנסים ויוצאים מהקרוואן שלו חזרה על עצמה בחודשים הראשונים של המלחמה. את נטעלי שם־טוב לא הכיר קודם, אבל המקרה שלה הזכיר לו את מה שעבר בעצמו במשך שנים בצבא, בעקבות המחיר ששילמה בתקשורת על חוסר הסכמתה להסתיר את דעותיה.
בימים האחרונים היא עברה מסע לחצים לא שפוי, כשהטלפונים מהליכוד וממפלגות אחרות צלצלו במשך כל יום שישי, ממש עד כניסת שבת, בניסיון עד הרגע האחרון להעביר אותה אליהן. סירובו להיפגש עם פוליטיקאים מכהנים ולשמוע על חיבורים עם מפלגות קיימות, לא אומר שהוא לא מכבד את השרים סמוטריץ' ובן־גביר. הוא פשוט סבור שאיחוד עם הציונות הדתית ימנע מעבר של קולות מהצד השני. הוא מאמין שאין היתכנות לגדילה של גוש הימין ולחזרת קולות שעזבו, אלא רק באמצעות המפלגה החדשה שהקים. היחיד שאיתו כן נפגש בתקופה האחרונה היה גלעד ארדן, אבל מהר מאוד התברר שזה לא מתחבר ביניהם, לאור זה שארדן לא היה מוכן לשמוע על אפשרות של ממשלת ימין.
השבוע גם נחשפנו בפעם הראשונה לדעתו של ראש הממשלה ביחס למפלגה החדשה של וינטר. נתניהו אומנם לא נקב בשמו, אלא דיבר על המפלגות הקטנות, אבל ברור היטב למי התכוון. הרי סרטון כזה לא שוחרר כשקמו מפלגות אחרות, אלא דווקא השבוע, ולא במקרה. נתניהו מכיר היטב את וינטר ואת עמדותיו, וגם מעריך אותו. עובדה שבמשך שנה נאבק כדי שיהיה המזכיר הצבאי שלו. הוא גם יודע שמח"ט גבעתי לשעבר נטוע עמוק במחנה הלאומי, וכל הניסיונות להדביק לו קרבה לבנט ולליברמן הם לא יותר מבדיחה עלובה. וספק גם אם סיפור רסיסי המפלגות הוא הדבר שמטריד את נתניהו ביחס לווינטר. זו יותר העובדה שראש הממשלה יודע שהאיש יהיה הרבה יותר עצמאי מכפי שהוא מוכן שמפלגה בגוש שלו תהיה. נתניהו רוצה שליטה מלאה, והוא יודע שווינטר אינו כזה.
כשיו"ר הליכוד יתחיל לסדר את המפלגות השונות ויארגן חיבורים ושריונים, וינטר לא יהיה מאלו שיצדיעו ויבצעו. וזה מלחיץ אותו. הוא מבין, מתוך ההיכרות איתו, שכשהוא מתחייב לתוכנית להגירת העזתים, כהבטחת בחירות מרכזית, הוא באמת מתכוון לזה, ולא תהיה ממשלה בלי זה. וכשהוא יפעל לשילוב חרדים בצבא (אגב, לא תוך החרמת המפלגות החרדיות), נתניהו יודע שהוא באמת יעבוד בזה, ואולי זה גם יוביל לאי שקט בקואליציה. וזה פחות מתאים לו. "על פלוגה חרדית אחת של גבעתי שהם סגרו, אני אפתח עשרים", הודיע השבוע וינטר באחת השיחות שקיים. הוא אומנם לא יחרים את המפלגות החרדיות, אבל גם לא יעשה להן חיים קלים. וכשהוא יכניס להסכם הקואליציוני סעיפים שנוגעים לרפורמה משפטית, בשונה מאחרים, הוא לא יאפשר להעביר קדנציה שלמה בלי מימוש שלהם. "נתניהו יודע שאני בא לבצע ולא להיות כלב על הדשבורד", התייחס השבוע וינטר לסרטון שהוציא ראש הממשלה.
למרות שלא דיברו ישירות הרבה זמן ועל אף הסרטון שהוציא נתניהו השבוע, מתקיים ביניהם קשר, אפילו קשר טוב, "אבל אני לא פרוקסי ואני לא עושה מה שאומרים לי", אמר השבוע וינטר בשיחה סגורה. "אני בא לבצע מדיניות ולא לשבת על כיסא. ונתניהו יודע שאי אפשר לקנות אותי בכיסא ולא בכסף". זה מה שעצבן בזמנו את הדרג הבכיר בצבא, וזה גם מה שמטריד את נתניהו. "את בן־גביר וסמוטריץ' זרקו מהקבינט בתחילת המלחמה כמו שני ילדי כאפות", הוא הזכיר למישהו השבוע. "הסבירו להם שהם לא מבינים ושזה לא המקום שלהם כי זו מלחמה. הם לא השפיעו בשלב הכי קריטי של המלחמה, בתקופה שבה היה הכי לגיטימי לעשות הכול בעזה. בוא נראה מי יעז לזרוק אותי מהקבינט". המתקפות עליו השבוע הן רק ההתחלה. הן יתגברו בהמשך ויגיעו מכל כיוון, מימין ומשמאל.
באופוזיציה יאשימו אותו במשיחיות ובהכנסת שיח דתי לצבא. יאיר גולן והדמוקרטים לא ימתינו הרבה זמן, וגם בסביבת איזנקוט לא יישארו שקטים. בערב השקת המפלגה של וינטר, היועץ המקורב ביותר לאיזנקוט, רונן מנליס, כבר הספיק לצייץ בלגלוג "רוץ עופר, רוץ", כנראה מתוך תקווה שהפיצול בימין והקרבות הפנימיים יעבדו לטובתם. מנגד, בקואליציה יעלילו עליו שיחבור לליברמן ובנט, ויסבירו שאינו עובר את אחוז החסימה ויפיל מפלגות אחרות. "12 שנים אכלתי אש בגב בצבא, אז אני יודע לזהות אש בגב", אמר השבוע באותה שיחה. "אבל אלו שהצטרפו אליי הם אנשים ששבעה באוקטובר עשה להם משהו וגרם להם להגיד שהם מוכנים להגיע ולהסתכן. כולם מבינים את המחיר ושהם יעברו דברים לא פשוטים".
ואחרי כל זה, כדאי שווינטר גם יכיר בחסרונות שקיימים במפלגה שלו. לציונות הדתית, שאליה מאוד לא רצה להצטרף, יש בייס ויש שטח. יש ישיבות ואולפנות ומערכת שעובדת בחוץ כבר שנים, על אוטומט. לא במקרה, גם אחרי שבנט נטש את הבית היהודי בזמנו והשאיר אחריו עיי חורבות, המפלגה הדתית־לאומית עברה עם חמישה מנדטים והימין החדש שלו נפל מתחת לאחוז החסימה. בייס שורשי בפוליטיקה זה המון.
במפלגות הגוש יטענו שאם כנים דבריו של וינטר, מדוע הוא לא מוכן להגיד שישב רק תחת נתניהו? ומדוע, אם הוא אכן חלק מהגוש, הוא מסרב לעיקרון שאומר שראש המחנה הוא זה שמסדר את המחנה, כולל חיבורים ואחריות למנוע איבוד קולות? וינטר יידרש להשיב לשאלות הלגיטימיות האלו. וזה גם המלכוד שלו. שהרי אם יקבל את העיקרון הזה ויציית, הוא עלול בסבירות גבוהה לאבד מנדטים שלא רוצים את נתניהו, וכיום שוקלים לתמוך במפלגה של וינטר. ואם לא יקבל את המרות של הגוש, תהיה לו בעיה לקבל קולות מתוך הגוש, שגם בהם הוא מעוניין. קשה לשכוח איך בחודשים הראשונים למלחמה היה פה סנטימנט שאמר שצריך להעיף את כל 120 חברי הכנסת הביתה ולבחור בכנסת חדשה לגמרי. זו הייתה האווירה פה, והיא חצתה מחנות. מאז דברים התקררו מעט, וזה גם לא ממש ריאלי מבחינה פוליטית. אבל כן מותר להתחיל ממשהו. שהרי גם לא הגיוני לחזור לאותה כנסת ולאותן מפלגות ושמות שנמצאים איתנו כבר שנים, אחרי מה שעברנו כאן בשמחת תורה ההוא.
וינטר מביא את המשהו החדש הזה, כשכל הרשימה מגיעה מחוץ למערכת. תמונת המראה של זה היא שאין ברשימה הזו אף לא אחד שמכיר את הכנסת. כף רגלם לא דרכה שם. ולמרות ניסיון ארוך שנים של כל מיני נפשות טובות לבזות את הפרלמנט, להיות פרלמנטר זה מקצוע לכל דבר ועניין. ולניסיון הזה יש ערך. לשמוע אנשים שלא ניסחו מעולם הצעת חוק ולא כיתתו רגליים בין הוועדות, מדברים כבר על הרצון להיות שר במשרד כזה או אחר, זה לעשות צחוק מהעבודה. זה לא רציני. למפלגה של וינטר יש בהחלט מקום בפוליטיקה שלנו, בוודאי לעומד בראשה. אבל גם לא יזיק שיו"ר המפלגה ישלח את מועמדיו לשיעור קטן בצניעות, לפני שהם נשלחים למשימת חייהם.
זאב קם הוא פרשן ומגיש בכאן חדשות ברשת ב' ובכאן 11Lomez4@gmail.com
עוד כתבות בנושא
