איונת יקרה, זאת שוב האימא הזו שכותבת לך טורים פומביים בזמן שאת יושבת לידה בחדר הסמוך. אני יודעת שזה ז'אנר מטומטם אבל רצה הגורל ומלאו תריסר להיוולדך, ואני תפס אותי רגש. אז לרגל השנה החדשה החלטתי לכתוב לך כמה מילים. בעצם לא רק לך, לכל הנערות שחוגגות את הכניסה לנעורים ולכל האימהות שכבר מזמן לא נערות אבל איפשהו בתוכן שוכנת ילדה שמחפשת מקום בעולם הזה.

את מבינה, אַיוֹנֶת, בגיל 12 נדמה לנו שאנחנו יודעים הכול על החיים, אבל האמת היא שאנחנו רק מתחילים להבין אותם. אז לפני שזה קורה הכנתי לך כמה שלטים לדרך, כאלה שהלוואי שמישהו היה תולה בשבילי כשהייתי בגילך.

תלמדי לסגת. זו אחת המיומנויות הכי חשובות בחיים, ומשום מה לא מלמדים אותך בערך בשום מקום. אנחנו מחונכים להילחם ולהתעקש, אבל היכולת להגיד "אני יוצאת מכאן" תבנה בתוכך סמכות פנימית אמיתית. כל דבר שאת מוכנה לוותר עליו מאבד את היכולת שלו לאיים עלייך.

הדחייה היא מורת דרך. היא אומרת לך איפה כבר לא נכון להיות. בכל פעם שאת מקבלת לא, תדעי שא־לוהים בכבודו ובעצמו התערב במציאות שלך והחליט לסדר לך מחדש את הקלפים. אם מישהו לא רוצה אותך, הסכימי שילך. אם מישהו לא עונה לך, הפסיקי לנסות. אם מישהו מתרחק, אל תרדפי אחריו עם פנס ומצ'טה כדי לברר מה קרה. מי שאינו רוצה להיות בחייך, הוא תמיד בעיה שנחסכה ממך.

אנשים יכולים להיות טובים היום ולהכאיב מחר. יום אחד תפגשי מישהי שתגרום לך להרגיש שמצאת אחות. מישהו שיגיד לך שאת הדבר הכי מדהים שקרה לו. אדם שיבטיח לך שתמיד יהיה שם. יהיו גם אנשים שיקיימו את ההבטחות האלה, תודה לא־ל. אבל יהיו אחרים שיום אחד פשוט ייעלמו, ישנו את דעתם, יצחקו מאחורי הגב, יבחרו במישהו אחר, ישתמשו במשהו שסיפרת להם בסוד או יגלו פתאום שהם מאוד עסוקים כשאת צריכה אותם. תאהבי אנשים, לב פתוח הוא דבר נפלא. אבל אל תיתני לאף אדם להחזיק במפתח היחיד לחדר שבו נמצאת השלווה שלך.

אם את צריכה לשכנע שאת ראויה למישהו – הפסיקי את המצגת. את עוד תפגשי אנשים שייתנו לך פירורים ויגרמו לך להרגיש שאת צריכה להודות להם על הארוחה. אנשים שיחמיאו לך ואז יורידו אותך, ייתנו לך מספיק תשומת לב כדי שתישארי בסביבה ודי מעט כדי שתהיי אומללה. אהובה שלי, אל תעמדי מולם עם מצגת על כל הסיבות שבגללן כדאי לבחור בך. מי שזקוק להסבר ארוך כדי להבין את הערך שלך כנראה נהנה מאוד מהאודישן, אבל הוא לא יקבל אותך לתפקיד.

אל תבלבלי בין כימיה לאהבה. זה שיעשה לך פרפרים בבטן – לא בטוח שהוא אהבת חייך. הגוף יודע לזהות התרגשות, אבל הוא פחות מצטיין בזיהוי התאמות. כשיגיע הזמן לאהוב, חפשי גם שקט. חפשי אדם שאפשר לדבר איתו. אדם שמכבד "לא". אדם שמסוגל להתנצל. אדם שלא גורם לך להרגיש שאת לא מספיק. אם את אוהבת עצמך כשאת לידו – את בכיוון. אם את שונאת את מה שנהיה ממך כשאת לידו – את באובססיה.

אל תבזבזי שנים בניסיון לגרום למישהו להבין מה הוא עשה לך. יש אנשים שהיכולת שלהם לראות את עצמם מבחוץ דומה ליכולת של חתול לקרוא חוזה שכירות. אל תבני את ההחלמה שלך על ההבנה שלהם. תהיי כמו חוני – מעגלים סוגרים רק עם עצמך.

תזכרי שאנשים עסוקים בעצמם הרבה יותר משהם עסוקים בך. רובם לא יחשבו עלייך אפילו עשירית מהזמן שבו את בטוחה שהם חושבים עלייך. אם אמרת משהו מביך, מי ששמע כבר עסוק בלנסות לשכוח את הדבר המביך שהוא עצמו אמר שבוע קודם. ותזכרי שהעולם, אחרי הכול, ממשיך לגלול.

תסגירי את עצמך. את עוד תעשי דברים שתתחרטי עליהם, ותגידי מילים שלא היית רוצה לומר. ככל הנראה תפגעי לפעמים באנשים שאת אוהבת, גם הם יעשו את זה. אל תדרשי מעצמך שלמות, אבל דרשי מעצמך יושרה. אגו הוא שחקן מסוכן והיכולת לומר "טעיתי" היא המהלך הכי חכם שיש בשחמט של מערכות היחסים.

אל תיתני לאכזבה להפוך אותך לצינית. אחרי שינצלו אותך, אולי תרגישי שאי אפשר עוד לסמוך על אף אחד. אחרי שזוגיות תיגמר, יהיה מפתה להכריז שאהבה היא המצאה של הוליווד. אחרי שחברה תפגע בך, יהיה קשה לא לחשוב שכל הבנות איומות. ציניות עוטה פני שריון, אבל בפועל היא דלת שאת נועלת על עצמך מבפנים. תני לאנשים חדשים הזדמנות אמיתית להיות אנשים חדשים. הפיקי לקחים מהעבר, אבל אל תחשבי מתוכו. כל רגע הוא רגע חדש.

ההמון הוא יצור נבער מדעת. בכל פעם שאת מזהה סחף חברתי התרחקי מהזירה והביטי עליה ממרומי הטריבונה. תוכלי לזהות שם את הדחפים הנסתרים הקטנים של בני האדם וזה יהיה לך מרתק. אל תמהרי להתחלחל רק כי כולם סביבך מתחלחלים. שמרי נפשך מהתאגדויות עוינות, חרמות ולינצ'ים דיגיטליים. גם אם כולם בקבוצה אומרים "ברור", מותר לך להיות האדם היחיד ששואל: רגע, ברור למי?

האמיני למעשים. מילים הן חומר זול להפליא. תני למילים מקום אבל דרשי מהמעשים את חובת ההוכחה. התנצלות שאין אחריה שינוי היא רק דרך מנומסת לגרום לך להפסיק לדבר על מה שקרה.

הקיפי את עצמך בחברים וחברות שאפשר להיות לידם פגומה. שמסוגלים להתוודות על החולשות שלהם, להודות ברגעים הקטנים שבהם היו רעים, שמאפשרים מרחב לטעויות, שאפשר לספר להם גם את הדבר המביך ביותר שעשית בלי לחשוש שהמידע ישמש נגדך. התרחקי מאנשים שהחיים שלהם מתנהלים כמו טבלת דירוג: מי יפה יותר, מי מקובל יותר, מי הוזמן. את צריכה לידך את אלו שיודעים לצחוק על עצמם. אנשים שיודעים להגיד "יצאתי אידיוט" זה סימן טוב. אדם שאין לו שום סיפור שבו הוא יצא אידיוט כנראה יצטרך שאת תהיי האידיוט בסיפור שלו.

את לא חייבת להיות נכונה. לא צריך תואר נוצץ, תעודת בגרות לנפנף בה, יחידה מובחרת או מקצוע שמייצר הנהון מכובד בארוחות ערב. את לא חייבת להתקבל לכל מועדון שהמציאו בני האדם כדי להחליט מי בפנים ומי לא. העולם אוהב מדרגים, מדליות, תארים, מותגים, ציונים ותוויות, אבל הערך שלך לא נמצא במקום שבו הוא שם אותך בטבלה. תבני לעצמך יכולת. תבני לעצמך עצמאות. תדעי להסתדר. זה ייתן לך הרבה יותר ביטחון מלהיות מובחרת.

אל תיבהלי מתכתיבי הקולקטיב. חלקם קיימים מסיבה טובה, חלקם קיימים פשוט כי מישהו אמר אותם מספיק פעמים. יהיו אנשים שיסבירו לך איך אישה צריכה להתנהג, מה נחשב הצלחה, באיזה גיל צריך לעשות מה, מה ראוי לרצות ומה מביך לרצות. חלק מהאנשים שייתנו לך את העצות האלה כבר לא יהיו כאן כשתגיעי לגיל שבו תצטרכי לחיות עם התוצאות שלהן. לכן הקשיבי, חשבי, ובסוף תחליטי בעצמך. החיים שלך הם לא עבודת הגשה למורה שכבר פרש.

את לא בהישרדות. גם אם המוח שלך אוהב להעמיד פנים שכן - יש לך מה לאכול. יש לך מה ללבוש. יש לך מים בברז. יש לך מרשם מהרופא אם תחטפי דלקת ריאות. את לא הולכת שלושה קילומטרים להביא מים מהבאר. אין נמר שממתין לך מחוץ למערה. המוח שלנו חי בשנת 2026 אבל מערכת האזעקה שלו עדיין בטוחה שאנחנו צדים ממותות. הרבה מאוד דברים בחיים ירגישו לך כמו שריפה ובסוף יתגלו כטוסט.

האמיני במופלא ממך. לאן שלא תפני, אני רוצה שתשאירי בחיים שלך מקום למשהו שאת לא יודעת להסביר. כי אם תחליטי מראש שאין בעולם שום קסם, תיאלצי לנהל את חייך בעולם חסר התפעלות, וזו דרך די מבאסת להעביר את הזמן.

הסכימי לחוות כאב. לו יכולתי, איונת, הייתי בונה סביבך חומה גבוהה מכל צד ומונעת ממך כל שריטה שהחיים האלה מתכננים להשאיר עלייך. הייתי עוצרת בגופי כל אכזבה שמחכה לך בתור, סופגת אותה במקומך ומחזירה לך רק את הגרסה המתוקה של העולם. אבל זה קרב אבוד מראש, וזו גם לא המשימה שלי כאם. אהובה שלי, זה הזמן שלך לנסות וליפול, להיפגע ולטעות, לקוות ולהתאכזב, ולבכות על זה לתוך הכרית בשתיים בלילה. העולם עוד ינסה להסביר לך מי את בדרכים שונות ומשונות, אבל אל תיתני לו סמכות שאין לו. ואם מתישהו תתבלבלי, בואי לאימא. אימא הכירה אותך לפני שהעולם התחיל לתת לך ציונים, והיא תשמור בשבילך את הגרסה המקורית עד שתדעי לשמור עליה בעצמך. שנה טובה ומתוקה, לך ולכל הנערות בנות ה־12 שעושות צעדים ראשונים בעולם האמיתי.