בעקבות "עלייה לתורה" מאת אפרת כהן, גיליון פרשת שופטים
מאמרה של ד"ר אפרת כהן עסק בפעולותיו ומאמציו של הרב קוק להעלות ארצה, באמצעות סרטיפיקטים (אשרות עלייה) רבנים ובני משפחותיהם שלא היה להם נתיב אחר. אני מבקש להוסיף על דבריה היבט חשוב נוסף שכתבתי עליו בהרחבה בספרי "חיים של יצירה", העוסק בתולדותיה של ישיבת מרכז הרב, שהייתה גולת הכותרת בפועלו של הראי"ה קוק: פעילותו של הראי"ה להעלאת עשרות תלמידים ישירות אל "הישיבה המרכזית העולמית", באמצעות אשרות עלייה.
המצב הכלכלי תחת השלטון הסובייטי, סגירת ישיבות ובתי מדרשות, ומאבק המפלגה הקומוניסטית לעקור משורשם את הלשון העברית, מועדי ישראל ולימוד התורה – פגעו קשות בלומדי התורה. במכתב אל לשכת העלייה של הפועל המזרחי משנת תרצ"ד קרא הראי"ה "להמציא סרטיפיקטים בלא דחיה לבחורים הנעלים העומדים להגיע לישיבתנו" (ארכיון בית הרב, וכך גם חלק מהמכתבים הבאים). מכתבי בקשה רבים נשלחו אל הרב קוק על ידי בני התורה עצמם כדי לקבל "דרישה" שתעיד על נכונות "הישיבה המרכזית" לקבל אותם.
הכי מעניין
כך למשל כתב התלמיד מאיר צבי רבינוביץ' מקראקא, בשנת תרצ"ג:
שורש נשמתי בארץ ישראל. חשתי תמיד את הזרות בחו"ל, בבחינת אורח נטה ללון... אין בדעתי להתכלכל מישיבת מרכז הרב או ליפול למעמסה עליה. שאיפתי לאחד בחיי תורה ודרך ארץ בארץ הקדושה, ולשמוע שיעוריו בתורה ודעת פנימיותה.
סוג אחר של מכתבים היו מכתבי רבנים שהמליצו על בני תורה צעירים להתקבל לישיבת מרכז הרב. ההוגה הנודע ר' הלל צייטלין המליץ על הבחור יוסף זילברשץ שסיים את המתיבתא בלודז', קיבל היתר הוראה מגדולי הרבנים בפולין, וחפץ "להמשיך השתלמותו בישיבת הרב, ומן הראוי שההנהלה תעשה בשבילו כל מה שאפשר ובפרט שאינו זקוק לתמיכה חומרית מהישיבה כי אביו עשיר ותומך בידו".
הראי"ה קוק השתוקק מאוד להעלות ארצה את "החפץ חיים", רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, וביקש מהרב חיים עוזר גרודזנסקי שישפיע עליו לעשות כן. בסופו של דבר צאצאיו של החפץ חיים עלו ארצה עוד בימי חייו, בעזרתו של הראי"ה קוק, וחלקם למדו ב"ישיבה המרכזית".
נכדו של החפץ חיים, שלמה הכהן, זכה ללמוד בעצמו בישיבה, ומופיע בתמונת מחזור משנת תרפ"ח. הרצי"ה קוק שלח מכתב אל אביו של הנכד וכתב: "ברוך בואו של בנו היקר והנעלה לבית חיינו ת"ו". הרצי"ה קוק נאלץ לסרב להעלאת נכד אחר של החפץ חיים וכתב: "יש בזה קושי רב... אין בידינו להמציא רישיונות כאלו לבחורים, אלא לבני הישיבה המתקבלים ללמוד בישיבתינו הקדושה ומבני י"ז ואילך, נשתדל לסדר את העניין מפני כבודו" (הרב קמפינסקי, בין שני כהנים גדולים, עמ' 119).
אחד המכתבים לקבלת דרישה וסיוע הוא מכתבו של הרב שאול ישראלי (איזראעליט), שלימים נמנה עם ראשי ישיבת מרכז הרב:
אין לנו כל בלתי גווייתנו ונשמותינו, ואין בידינו להשיג ההוצאות הנחוצות באשר איננו יכולים לצאת מקיר העיר חוצה... נפשנו בבקשתנו לסדר תיכף את משלוח כרטיסי אוניה... ברצוננו לבוא אל המנוחה והנחלה אחרי כל העמל וההרפתקאות ברוסיה הארורה (ארכיון הרב נריה).
דוגמה מרתקת לתלמיד שעלה ארצה לישיבת מרכז הרב היא ברוך שפירא. הוא נולד בשנת תרס"ה בבלרוס, עלה לארץ ישראל באמצעות סרטיפיקט שקיבל מהראי"ה קוק, ולמד בישיבה בחברותא עם הראי"ה עצמו. דמותו הצבעונית כללה לימוד בישיבה, הקמת קיבוצים, התעניינות במדעים וארכיאולוגיה, והיותו תלמיד חכם ומקובל שצפה נסתרות ודיבר בטבעיות על שורשי נשמות, גלגולים ומופתים. לימים היה שותף בהקמת קיבוץ עין־חרוד. לאחר פטירתו הספידו הרב מרדכי אליהו במילים : "הרב שמוטל לפנינו – קדוש קדוש. הרי הוא מל"ו צדיקים הנסתרים של הדור".
יחיאל אליאש, מתלמידי הישיבה ומי שייסד לימים את תנועת בני עקיבא, הוא דוגמה נוספת לצעיר חלוץ דתי שהחליט לעלות ארצה וללמוד בישיבת מרכז הרב. בזיכרונותיו כתב:
פניתי לראש ישיבת לומז'ה הרב גורדון זצ"ל... הם שלחו המלצותיהם וקיבלתי מיד את הדרישה מישיבת מרכז הרב... הצטיידתי בככרות לחם ודג מלוח וזה היה האוכל שלי בנסיעתי באוניה מקונסטנצה לארץ ישראל. קיבלתי הכל באהבה כי ארץ ישראל נקנית בייסורים.
צעיר אחד, שמואל אליעזרי, נמנה עם שלושת התלמידים הראשונים שהגיעו לישיבת מרכז הרב על פי דרישת הראי"ה קוק. כותב השורות קיבל ממנו בשעתו שיר שכתב בשנת תרפ"ד, שנה אחת לפני עלייתו ארצה. מילות השיר, שנכתב במקורו ביידיש, מבטאות את החזון והשאיפה לעבודת האדמה בארץ ישראל: "ברידער צו דער ארבעט (אחים לעבודה)... את הארץ לבנותה, בידיים שלנו בלבד, ולא לסמוך על אחרים".
בתיאור של הישיבה משנת תרצ"ט אנו קוראים:
כשמונים בחורים בערך לומדים בישיבה. כולם מצוידים במטען תורני רב. מהם מבחורי הישיבות בפולין ובליטא. החלק הגדול שביניהם מלבד ידיעתם הגדולה בתורה לא זרים להם גם לימודי החול (דניאל ש. "הישיבה המרכזית העולמית", נתיבה, י"ג ניסן תרצ"ט).
חזונו של הראי"ה קוק, שקרם עור וגידים בראשית שנות העשרים עם ייסוד ישיבת מרכז הרב, התגשם במידה רבה הודות לתלמידי ישיבות שרובם הגיעו לארץ ישראל בעזרת אשרות העלייה ששלח הראי"ה. כולם היו חדורים באהבת ארץ ישראל וצמאים לשמוע את תורתו של מייסד הישיבה המרכזית העולמית.
הרב ד"ר יוחאי רודיק הוא מפמ"ר מחשבת ישראל בחינוך הדתי ומחבר הספר "חיים של יצירה: ישיבת מרכז הרב לדורותיה"
עוד כתבות בנושא
