פניית הפרסה של ממשל טראמפ מול איראן הגיעה פחות מ־36 שעות לאחר שפורסם כי תקיפות נרחבות חדשות עומדות לצאת לדרך. אלא שבמקום לתקוף, הנשיא נסוג והכריז כי התגבשו "קווי המתאר של הסכם" בין איראן לארצות הברית. מקורות איראניים מיהרו להכחיש זאת.
השינוי החד בשבת המחיש כי ה"אסטרטגיה" של הבית הלבן מול איראן כמעט התאדתה לחלוטין. רק בשבוע שעבר, בתגובה לתקיפות האיראניות על בסיסים אמריקניים בירדן, אמר טראמפ: "אנחנו עומדים להכות בהם חזק מאוד, כי עכשיו תורנו להכות בהם". זו אינה אסטרטגיה, ובקושי אפשר לקרוא לה טקטיקה.
בזמן שארצות הברית מגששת את דרכה, פרשנים אחדים זורעים בהלה מפני "מלחמה רחבה יותר". לפי דיווחים, בחריין וכווית תקפו מטרות באיראן, והצטרפו לסעודיה ולאיחוד האמירויות בקואליציה בהובלת ארצות הברית. לראשונה תקפו סעודיה וארצות הברית יחד מיליציות שיעיות בעיראק.
הכי מעניין
דונלד טראמפ | צילום: Aaron Schwartz / AFP
ב־20 ביולי הכריזו החות'ים בתימן על מצור נגד המסחר הסעודי בים האדום, ובעקבות זאת הודיעה ריאד על הקמת קואליציה בינלאומית שתשמור על נתיב השיט פתוח. לאחר שהיציאה הדרומית מהים האדום עמדה בסכנה, מתקפת כטב"ם ב־29 ביולי על דמיאט, נמל במצרים, איימה גם על הקצה הצפוני של תעלת סואץ.
ימים ספורים קודם לכן תקפה אוקראינה ספינה איראנית בים הכספי, לאחר שסברה כי היא נושאת ציוד צבאי. האם פירוש הדבר שהמלחמה באוקראינה והמלחמה במזרח התיכון מתמזגות, ועלולות ליצור "מלחמה גלויה והרת אסון המשתרעת על פני אירואסיה והמזרח התיכון"?
לא. אבל בין תגובות של עין תחת עין מצד אחד, לבין אסון רחב ממדים מצד אחר, האם עומדות בפני וושינגטון אפשרויות נוספות? כן, אבל רק אם תעסוק ברצינות בניתוח אסטרטגי, דבר שאינו בדיוק הצד החזק של צוות טראמפ.
צבא אוקראינה. | צילום: AFP
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהמציאות הבינלאומית הבסיסית, ובייחוד מהציר המתהווה בין בייג'ינג למוסקבה, "השותפות ללא גבולות" של שי ג'ינפינג וולדימיר פוטין. איראן, בלארוס וצפון קוריאה הן שלוחות של הציר הזה. כבר ב־1998 תיאר היועץ לביטחון לאומי לשעבר זביגנייב בז'ז'ינסקי ברית עתידית בין סין, רוסיה ואיראן כ"תרחיש שעלול להיות המסוכן ביותר".
לכן אין זה מפתיע שהעימותים באוקראינה ובאיראן היו קשורים זה בזה מלכתחילה, באמצעות מערכת מורכבת של קשרים שהתקיימה זמן רב לפני השבועות האחרונים. בין היתר, טהרן מספקת למוסקבה זה שנים כטב"מים ויכולות צבאיות נוספות. הקרמלין גמל לה על כך, בין השאר באמצעות העברת מודיעין צבאי חיוני לצורך פעולה נגד הכוחות האמריקניים, וגם סין סיפקה מודיעין כזה. צפון קוריאה מספקת לרוסיה חיילים ונשק.
נוסף על כך, המתיחות באסיה, גם אם טרם התפתחה למלחמה גלויה, חייבת להישקל בכובד ראש בהחלטותיה של ארצות הברית בנוגע לשני העימותים. יש לזכור שרוסיה היא גם מעצמה במזרח אסיה.
מימין לשמאל: נשיא סין שי ג'ינפינג, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן. | צילום: שאטרסטוק
סין מציבה כמה איומים משמעותיים: בים סין המזרחי, מול טייוואן ויפן, לרבות סביב איי סנקאקו, המכונים בסין דיאויו, ואיים נוספים; בים סין הדרומי, שאת רובו הכריזה למעשה כמים טריטוריאליים סיניים; ולאורך גבולותיה היבשתיים עם הודו ועם וייטנאם, שם ממשיכות לבעבע יריבויות ישנות.
על רקע כל אלה, המוקד האסטרטגי המרכזי של הממשל צריך להיות קביעת סדרי עדיפויות ברורים לאינטרסים הביטחוניים הלאומיים של ארצות הברית וליכולותיה. אין פירוש הדבר שיש לפתוח במלחמה כוללת בכל החזיתות. הבית הלבן חייב לקבוע סדרי עדיפויות, דבר שארצות הברית לא הייתה מוכנה לעשות מאז מתקפת חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר 2023.
הנטייה של טראמפ להמעיט בחשיבות הקשרים בין הזירות אינה מעלימה אותם ואינה מפחיתה מחשיבותם לאסטרטגיה האמריקנית. סיכוייה של ארצות הברית להצליח יגדלו אם תכיר בכך ש"המלחמה הרחבה יותר" מתנהלת כבר זמן רב, ותוסיף להתנהל בעתיד הנראה לעין. עליה גם להכיר באופן חד־משמעי בכך שהעובדה שבמשך עשרות שנים, מאז תום המלחמה הקרה, היא השקיעה מעט מדי בביטחון היא עובדה שעלולה להתברר כהרסנית מאוד.
ספינת מלחמה סינית | צילום: AFP
אלא שדיון מופשט בסדרי עדיפויות הוא בסופו של דבר תרגיל אקדמי בלבד. לכן צריך לבחון את צוות טראמפ כפי שהוא. עליו להתמקד בהשמדת המשטר בטהרן, או לכל הפחות בשיתוקו; בבלימת רוסיה באוקראינה; ובהגברה חדה של ההרתעה מול סין.
המשטר האיראני מפוצל, כפי שטראמפ עצמו הודה לאחרונה, כשהבחין בין מי שתקפו את הבסיסים האמריקניים בירדן לבין נציגיו האזרחיים וחסרי האונים של המשטר, המנהלים את המשא ומתן. "אין הרבה שהם יכולים לעשות בעניין. זו הייתה קבוצה אחרת מזו שאנחנו מתמודדים איתה", אמר טראמפ.
אם טראמפ לא יצליח לפתוח את מצרי הורמוז, הוא יחמיר במידה ניכרת את בעיותיו הפוליטיות לקראת הבחירות בנובמבר. מוטב לו להמשיך את המהלך שבו החל בפברואר.
באוקראינה צריכה וושינגטון להאיץ את הליכי הרישוי של טכנולוגיית ההגנה מפני טילים של מערכת פטריוט, להגביר את הלחץ הכלכלי על רוסיה ולהימנע מכל צמצום של הנוכחות האמריקנית בנאט"ו.
טילי פטריוט | צילום: דודו גרינשפן
המטרה צריכה להיות הרחקתו של כל הנפט הרוסי מהשווקים הבינלאומיים. יעד זה מחזק את הדחיפות שבהגדלת יצוא הנפט של מדינות המפרץ הערביות לרמות שקדמו למלחמה, או לפחות לרמות הקרובות אליהן.
אוקראינה היא כיום המעצמה הצבאית החזקה ביותר באירופה, ולרוסיה סיכוי קלוש להשיג כעת את מה שלא הצליחה להשיג ביותר מארבע שנות לחימה. למרבה הצער, לא סביר שטראמפ יספק לאוקראינה את כל הדרוש לה כדי להביס את רוסיה. לכן, לכל הפחות, יש לייצב את החזית הזאת. לעת עתה.
עוד כתבות בנושא
ארצות הברית נמצאת במרוץ נגד הזמן בזירה האינדו־פסיפית הסובבת את סין, ובייחוד בכל הנוגע לטייוואן. עסקאות הנשק עם טאיפיי, בהיקף של 14 מיליארד דולר, שעדיין ממתינות להשלמה, אינן "קלף מיקוח", ויש להוציאן לפועל ללא דיחוי.
טראמפ צריך לחזק את הקוואד האסייתי, שבו חברות ארצות הברית, הודו, יפן ואוסטרליה, ולתמוך באופן נחרץ במאמציה של יפן להרחיב את כוחותיה הצבאיים הקונבנציונליים, כפי שכבר מסתמן מהגדלת תקציב הביטחון בטוקיו.
ריסוק המשטר בטהרן יהיה המסר הברור ביותר לבייג'ינג, ויבהיר לה שלא כדאי לה להסתכן בהרפתקה צבאית.
ג'ון בולטון כיהן כיועץ לביטחון לאומי בבית הלבן בשנים 2018–2019.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
