ב־1956 הלאים נשיא מצרים גמאל עבד אל־נאצר את תעלת סואץ, שהייתה נתיב חיוני למסחר ולאספקת הנפט לאירופה. בריטניה וצרפת, בתיאום חשאי עם ישראל, יצאו למבצע צבאי שנועד להשיב את השליטה בתעלה. הצבאות התקדמו, אך ארצות הברית התנגדה למבצע והפעילה על בריטניה לחץ מדיני ופיננסי כבד. לונדון, שהייתה תלויה בתמיכה אמריקאית כדי להגן על הליש"ט ועל כלכלתה, נאלצה לסגת.
המסר לעולם היה חד: לבריטניה עדיין היו צבא, נשק גרעיני ומושבות, אך היא כבר לא הייתה מסוגלת לנהל מהלך אסטרטגי גדול בניגוד לרצונה של וושינגטון. לכן משבר סואץ נחשב לרגע שבו נחשפה סופית דעיכתה של בריטניה ממעמד של אימפריה עצמאית.
עוד כתבות בנושא
מצר הורמוז עלול להפוך למבחן דומה עבור ארצות הברית. לא משום שהיא חלשה כבריטניה של 1956, אלא מפני שבעלות בריתה בוחנות אם היא עדיין מסוגלת לקיים את ההבטחה שעליה נשען מעמדה במפרץ: להגן עליהן ולשמור על נתיבי המסחר פתוחים.
הכי מעניין
כדי להבין את ההתעקשות האיראנית צריך להתחיל בתוך איראן. המשטר נשען על משמרות המהפכה, הבסיג', מנגנוני המודיעין ורשתות כלכליות המקבלות ממנו כוח, כסף והגנה. זהו משחק תיאום (Coordination Game). כל איש מערכת נשאר נאמן כל עוד הוא מאמין שגם האחרים יישארו נאמנים ושהמשטר ישרוד. אם מפקדים, פקידים ואליטות יתחילו לחשוב שאחרים מחפשים דרך מילוט, כל אחד יקבל תמריץ להציל את עצמו לפני קריסת המערכת.
לכן תבוסה פומבית מול ארצות הברית אינה רק פגיעה ביוקרה. היא עלולה להפוך חולשה חיצונית להתפוררות פנימית. מכאן החשיבות של הורמוז. הסכם על צנטריפוגות, פקחים ואחוזי העשרה קשה להציג כניצחון. לעומת זאת, הישג במצר מספק סיפור פשוט: איראן עמדה מול ארצות הברית ואילצה את העולם להכיר במעמדה במפרץ.
טהרן אינה זקוקה בהכרח לשליטה מלאה. גם תפקיד רשמי בביטחון הימי או השפעה מוגבלת על כללי המעבר יכולים להפוך לגביע פוליטי. הקרנת הכוח כלפי חוץ מיועדת בעיקר פנימה: נפגענו, אבל לא נשברנו. גם ארצות הברית אינה יכולה לוותר. אם סעודיה, איחוד האמירויות וקטר יסיקו שאיראן קובעת בפועל מי עובר בהורמוז, הן יתחילו לחזק קשרים עם סין ולהגיע להבנות עצמאיות עם טהרן.
כך נשחקת מעצמה: לא כאשר נגמרים לה המטוסים, אלא כאשר בעלות בריתה מתחילות להתכונן לעולם שבו אין לסמוך עליה. גם לישראל יש עניין ישיר בתוצאה. כישלון אמריקאי עלול לשכנע את איראן שניתן לכפות הישגים באמצעות לחץ צבאי. הרחבת העימות, מנגד, עלולה להביא במהירות לתגובה איראנית נגד ישראל.
שני הצדדים מנסים להוכיח נחישות באמצעות איתות יקר (Costly Signaling). פריסת מטוסים ומתדלקים, תקיפת תשתיות ואיומים על הספנות כרוכים במחיר ממשי, ולכן הם אמינים יותר מהצהרות. אלא שכל איתות כזה גם מעלה את החשש שהצד השני עומד לפעול. כאן מתחיל משחק הצ'יקן (Chicken Game). איראן רוצה שארצות הברית תיסוג ראשונה ותכיר במעמדה במצר. ארצות הברית רוצה שאיראן תוותר על הניסיון להפוך לשומרת הסף של המפרץ. שני הצדדים יודעים שהתנגשות מלאה תהיה הרסנית, אך כל אחד מהם חושש שהנסיגה מסוכנת יותר.
עוד כתבות בנושא
הפתרון האפשרי חייב לאפשר לשניהם לטעון להישג: תפקיד מוכר לאיראן בביטחון הימי, אך ללא זכות וטו על המעבר; שמירה אמריקאית על חופש השיט, אך ללא השפלה פומבית של טהרן. בלי נוסחה כזאת, הורמוז יישאר המקום שבו הישרדותו של משטר פצוע פוגשת את אמינותה של מעצמה עולמית.