המנהיג הקומוניסטי לאון טרוצקי היה יריבו של סטלין, וגורש ב־1929 מברית המועצות. מאז הפך טרוצקי לשעיר לעזאזל לכל כישלונות הקומוניזם, עד שנרצח אחרי עשור. תוכניות החומש של סטלין הרסו את הכלכלה ואת החקלאות, ובתגובה הכריז סטלין שטרוצקי אשם. בשורה של משפטי ראווה נידונו עשרות נאשמים למוות בעוון "טרוצקיזם" וחבלה מכוונת בכלכלה הסובייטית. טרוצקי היה רחוק מלהיות צדיק, אך גם היה רחוק מלהיות שטן כול־יכול. במקום להודות בכישלונותיהם העדיפו סטלין ואנשיו להאשים "טרוצקיסטים" מדומיינים, שכביכול שלטו במדינה מאחורי הקלעים.

ברוך השם, אין לנו בישראל סטלין וגם לא טרוצקי, אבל גם לנו יש כישלונות ממשלתיים ותירוצים על "דיפ סטייט". לכל כישלון יש הסבר מן המוכן: מערכת המשפט, היועצת המשפטית ובית המשפט העליון. מערכת המשפט בישראל אומנם בעייתית מאוד, אבל היא רחוקה מלהיות אחראית לכל הכישלונות שמנסים לתלות בה. למשפטנים בישראל יש הרבה כוח, אך לא עד כדי כך.

ההתערבות של מערכת המשפט בהתנהלות הביטחונית שלנו חצופה ומזיקה. קשה למצוא בית משפט אחר בעולם שעוסק בנושאים כמו תוואי גדר ההפרדה, הוראות הפתיחה באש או "נוהל שכן". אך אינני יכול לשאת את הטענה שהשופטים הם האשמים העיקריים בטבח שמיני עצרת, בגלל פסיקתם בנוגע להוראות הפתיחה באש. הרי אפשר היה למנוע את הטבח לו השאירו עוד שני גדודים בכוננות בגבול עזה ולו העירו את כל חייליהם לכוננות עם שחר. שום שופט לא מנע מצה"ל או משר הביטחון לעשות זאת.

מערכת המשפט הישראלית כופה על המדינה מדיניות הגירה מטורפת. שופטת אחת בבית המשפט המחוזי בתל־אביב, מיכל אגמון־גונן, קיבלה בלעדיות על תיקי הגירה, והיא מובילה מדיניות הגירה עצמאית ומופקרת, בניגוד לדעת הרשויות המוסמכות. אלפי מסתננים שוהים בישראל בגללה ובגלל חבריה המשפטנים. זה מקומם ומרתיח את הדם, אך לצד זאת צריך לזכור שנזק גדול בהרבה בתחום הזה, נזק גדול לאין שיעור, גרמה ממשלת הימין העכשווית. מאז תחילת המלחמה ייבאה הממשלה יותר מ־130 אלף עובדים זרים. מספר העובדים הזרים בישראל הוכפל, בעידודו הנלהב של שר הכלכלה ניר ברקת ובשתיקתם של השרים האחרים. השופטים מותירים בישראל אלפי זרים; הממשלה מייבאת לכאן מאות אלפים.

בשני תחומים פעלה הממשלה במרץ ובהיקף גדול: במלחמה ובהתיישבות ביו"ש. בשני התחומים הללו מערכת המשפט לא חסמה ולא הכשילה אותה. אני זוכר תקופות שבהן ניהלו בתי המשפט דיונים אינסופיים על אטימת חדר בביתו של מחבל. במלחמה הזו צה"ל שיטח לחלוטין עשרות קמ"ר של ערים וכפרים, לראשונה מאז תש"ח, ובתי המשפט לא הפריעו. גם ביהודה ובשומרון לא מנעו היועצת והשופטים מסמוטריץ' להכשיר יותר ממאה יישובים ולהקים יותר מ־150 חוות ומאחזים חדשים. מה שרצתה הממשלה לעשות – היא עשתה. אם כך, שלא תטיל על אחרים את האחריות למה שלא עשתה: לחזיתות שבהן המלחמה מקרטעת, לשקיעת החינוך, לקטסטרופה בתחבורה, להפקרות בהפצת קנאביס. אני מאמין לבכירי המשטרה שהיועצת מונעת מהם אמצעים חיוניים למלחמה בפשע. אני לא מאמין לשרים שטוענים שעשו כל מה שאפשר במסגרת ההוראות הקיימות.

אם יש בישראל דיפ סטייט, הרי שהיא כושלת למדי. היא לא הצליחה למנוע מהממשלה למנות מפכ"ל משטרה, רמטכ"ל, ראש מוסד וראש שב"כ. את היועצת המשפטית ואת פרקליט המדינה (הרחוקים מלהצטיין) מינה השר הליכודניק גדעון סער. שר המשפטים לוין ויתר על ההזדמנות למנות ארבעה שופטים בבית המשפט העליון, ונתניהו ויתר על ההזדמנות למנות מבקר מדינה – רק משום שלא הצליחו לקדם את המועמדים המושלמים בעיניהם. זו הייתה הבחירה שלהם, והיא עלולה להתגלות כטעות קשה.

האמונה התפלה בדיפ סטייט שטנית וכול־יכולה מתעלמת מכל מה שטוב במדינה, ובה בעת מספקת תירוץ נצחי לכל מה שרע. יש בתנ"ך כמה טיפוסים כאלו, שתמיד מאשימים אחרים בכישלונותיהם. למשל, שאול המלך. למה לא שמעת בקול ה' במלחמת עמלק? "וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר". למה לא חיכית לנביא שמואל? "כִי נָפַץ הָעָם מֵעָלַי וְאַתָּה לֹא בָאתָ". הסיפור ההוא לא נגמר טוב. אנחנו חייבים למצוא לסיפור שלנו סוף אחר.

motzash.navon@gmail.com