בשבוע שעבר דיווחנו כאן על עתירה לבג"ץ שהגיש עו"ד אביעד ויסולי בשם פעילי הר הבית שהורחקו מן ההר. בכתבה נמתחה ביקורת חריפה על השופט נעם סולברג, שנטען כי נהג כלפי פעילי הימין באיפה ואיפה, סירב להעניק צו ביניים לחתן שביקש לעלות להר ביום חתונתו, העלה מיוזמתו טענה ל"אי מיצוי הליכים", ואף דרש מוויסולי לחזור בו מהעתירה – מה שהוביל לבקשה מצד ויסולי לפסילת השופט. בעקבות הפרסום הועברה אלינו תגובה מפורטת מטעם דוברות הרשות השופטת, המובאת להלן במלואה.
*
"ביקורת על החלטות שיפוטיות מותרת ואף רצויה, אך יש להצר על התמונה החלקית והחסרה שהוצגה בכתבה. החלטת השופט נעם סולברג (תיק בג"ץ 50453-06-26) כללה התייחסות לרבות מהטענות שהועלו בכתבה, ומן הראוי להעמידה לרשות הקורא כדי שתהא תמונה מלאה.
כתבתו של ארנון סגל
"לגבי הטענה על הפלייתם לרעה של העותרים נקבע: 'יש לדחות מכול וכול את טענת העותרים שלפיה החלטה שגרתית ואלמנטרית עומדת בניגוד 'להלכה הפסוקה ... וחורגת באופן מהותי מן התפקיד השיפוטי', או טומנת בחובה דעה קדומה כלשהי כלפי העותרים, כטענתם ... עתירות המוגשות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, מבלי שנעשה מיצוי הליכים ככל משפטו וחוקתו עובר להגשתן – נדחות על הסף על ידינו'. בהחלטה הוזכרו החלטות ופסקי דין לעניין זה.
הכי מעניין
"לגבי האמירה על העלאת טענת־הסף של אי־מיצוי הליכים על ידי בית המשפט, בשבתו כבג"ץ, נקבע: 'יש לדחות את טענת העותרים, שלפיה הצבעה יזומה של בית משפט זה על פגם לכאורי שנפל במישור מיצוי ההליכים, עובר להגשת עתירה, מהווה סטייה מן השיטה האדברסרית ... (שבמסגרתה - א"ס) בעלי הדין מתווים את גדר המחלוקת'.
"בנוסף נקבע כי ההליך הבג"צי הוא דו־שלבי, ובכך שונה מן ההליך האזרחי, וכי הקשר בין עניינם של העותרים המבקשים לתמוך טיעוניהם בעתירה לבג"ץ בתיק אזרחי אחר קלוש, כפי שהוסבר בהחלטה. באותו תיק אזרחי נידונו הקשיים והסיכונים הטמונים בהכרעה המושתתת על טענה שהועלתה מיוזמתו של בית המשפט, אשר לא נטענה על ידי הצדדים. כפי שפורט בהחלטה: 'במסגרת השלב הראשון של ההידיינות, העותר המנהלי, להבדיל מתובע אזרחי, חייב להתגבר על חזקת החוקיות של כל החלטה מנהלית כבר עם הגשת העתירה ... נוסף על כך, על העותר המנהלי לעבור את המחסום של כללי סף: הכללים בדבר עניין תיאורטי, עתירה מוקדמת, שיהוי, סעד חלופי, ניקיון כפיים ועוד.
"'באותו שלב ראשוני נתונה לבית המשפט הסמכות לדחות עתירה על הסף אם מצא כי אינה עומדת באחת או יותר מעילות הסף המוכרות בדין, וממילא אין הוא מחויב לבקש קודם לכן תשובה מהמשיבים או לקיים דיון בעל פה בעתירה (ראו: תקנות 5־6 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד־1984).
"בכך בא לידי ביטוי הבדל מהותי ויסודי בין שני סוגי ההליכים. בעוד ש'בעניין אזרחי הגשת תובענה, כשלעצמה, מחייבת את הנתבע להגיש כתב הגנה, ואם לא יעשה זאת בית המשפט רשאי לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד' – הרי שהגשת עתירה לבג"ץ 'אינה מחייבת את המשיבה להגיש כתב תשובה, אלא היא ממתינה להחלטת בית המשפט, והיא תגיב לעתירה רק בהתאם להחלטה זאת ... עילת הסף של אי מיצוי הליכים, כשמה כן היא – עילת סף. ברי כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, רשאי אף נדרש לעוררה מיוזמתו. מקל וחומר עולה כי הבעת עמדה ראשונית בסוגיה בשלב מקדמי זה, אשר בניגוד לדחייה על הסף אף מאפשרת לעותרים לטעון לעניין מיצוי ההליכים בנדון דידן, ולהעמיד את בית המשפט על טעותו, ככל שיש כזו, אינה מעוררת כל חשש למשוא פנים. לא כל שכן שמתן זכות טיעון אינה בבחינת עיוות דין לעותרים, כי אם להפך'.
"לגבי הטענה בדבר דחיפות צו הביניים הקונקרטי שהתבקש בעניינו של אחד העותרים נקבע: 'על דרך הכלל, צו ביניים נועד לשמר את המצב הקיים, ולא להביא לשינויו... בענייננו, לעומת זאת, התבקש צו ביניים לשינוי המצב הקיים על דרך ביטולו הזמני של צו ההרחקה שהוצא נגד העותר 1, אשר עומד בתוקפו מאז יום 9.4.2026. אעיר עוד כי בקשה זו מעוררת קושי נוסף, שכן העותר 1 יצר במו ידיו את הדחיפות אשר ממנה מבקש הוא להיבנות כעת. על פי המתואר בעתירה, צו ההרחקה נגד העותר 1 הומצא לו ביום 26.4.2026, כחודשיים לפני שהוגשה העתירה, בעוד שלא הוצג מצידו כל טעם מיוחד לכך שהותיר מרווח של ימים בודדים לדיון בבקשתו זו'. בהחלטה הוזכרה פסיקה לעניין זה.
"גם לשאר הטענות שהועלו בכתבה יש מענה בהחלטה, ומוצע למתעניינים לקרוא אותה במלואה באתר בית המשפט העליון, וכך לקבל תמונה שלמה ולגבש לגביה את דעתם".
*
עד כאן תגובת דוברות הרשות השופטת. כעת כמה הערות.
החלטת השופט סולברג בעניין פסילתו פורסמה בשעה שכבר לא היה ניתן להביאה במסגרת הכתבה בשבוע שעבר, ולכן ניתנה לה הבמה המלאה השבוע. בשבוע שעבר הסתפקה דוברות מערכת המשפט בתגובה בת שורה.
סולברג טוען בהחלטתו לשיהוי בהגשת העתירה, אולם זה סותר את הפסק הראשוני שלו שבו טען לאי מיצוי הליכים. אם העותרים נדרשים למצות הליכים ושולחים תכתובות הלוך וחזור, כיצד ניתן לטעון לשיהוי?
סולברג לא התייחס בהחלטתו לטענה המרכזית של העותרים בדבר אפלייתם, כאשר 440 עמודי תכתובת שלהם עם הרשויות אינם נחשבים בעיני השופט "מיצוי הליכים". בעתירות מקבילות, מנגד – למשל על מצעד הגאווה – הוא הסתפק בהרבה פחות.
בינתיים אפשר סולברג למשטרה להגיש תגובה מקדמית עד 9.7.26 – אחרי מועד פקיעת צו ההרחקה של אחד העותרים, ועד עצם היום הזה טרם קבע השופט מועד לדיון. זאת, בעוד בעתירה בעניין מצעד הגאווה, למשל, דרש סולברג תגובה מהמשטרה ביום הגשת העתירה, וכן קבע דיון שהתקיים באותו היום על אף שהמשטרה חזרה בה מהחלטתה – דיון שבו העתירה התקבלה.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
טענת סולברג שהשעייתו של צו איסור עלייה זמני להר (של חתן ביום חתונתו) היא "קום עשה" - בעייתית. מדובר בהשעיית צו מניעה ליום אחד. מה מתאים יותר להנפקת צו ביניים? אם המשטרה הייתה טוענת זאת, ניחא; אבל המשטרה לא טענה, אלא הוא. סולברג מייצג את המשטרה? כיצד ידע מה תטען?
העותרים טוענים שהרחקות אישיות מהר הבית קרובות להליך פלילי, ובמשפט פלילי לא יעלה על הדעת שהשופט ירשיע אדם על סמך טענה שהוא העלה ולא נטענה בידי המאשימה.
והעיקר, השופט לא התייחס כלל לתמונה הכוללת: מבין עשרות עתירות – כנראה אפילו מאות – שהגישו יהודים נגד הרחקתם מהר הבית לאורך השנים, לא התקבלה אפילו אחת.
הזהב שאסף דוד המלך למקדש: 60% מאוצר הזהב האמריקני
"והנה בעוניי הכינותי לבית השם זהב כיכרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים כיכרים, ולנחושת ולברזל אין משקל כי לרוב היה, ועצים ואבנים הכינותי, ועליהם תוסיף"
צילום: סטודיו מקור ראשון
זהב כיכרים מאה אלף, וכסף אלף אלפים כיכרים – זהו האוצר שהכין דוד למען הקמת בית השם. עד כמה האוצר הזה עצום? גם אם בוחרים להתמקד רק במאגרי הזהב שצבר דוד על פי הפסוקים, האוצר גדול יותר מכל הזהב השמור בפורט נוקס – הבסיס הצבאי במדינת קנטקי שהוא אתר המשמורת המרכזי של מאגרי הזהב האמריקניים, ואחד האוצרות המאובטחים בעולם.
כלל עתודות הזהב של הממשל האמריקני הן 8,133 טונות זהב, ואוצר הזהב של דוד - ששקל 4,800 טונות - היה לפיכך קרוב ל־60 אחוזים מהזהב של המעצמה הגדולה בעולם כיום. שווי מאגרי הזהב של דוד לבדם יכול לממן את תקציב המדינה הנוכחי במשך כשנתיים וחצי.