מילה אחת הופיעה בכל כלי התקשורת בארץ ובעולם שסיקרו את ההסכם שנחתם בסוף השבוע בין ישראל ללבנון – "נסיגה" ("Withdrawal"), אך זאת למרות שהיא לא מופיעה בו כלל – אנקדוטה שמשקפת את ייחודיות הסכם שנחתם בין ישראל ללבנון. בחנו את המשמעויות שנגזרות מההסכם והנספח הצבאי שלו, החלקים החיוביים והבעיות שצפויות להתעורר לגביו וגם: מה ישראל צריכה לעשות בלבנון כדי לשמור על ביטחון הצפון לאורך זמן?
האויב של האויב שלי: משמעויות ההסכם והנספח
ההסכם מגדיר מערכת יחסים חדשה לגמרי בין ישראל ללבנון.
ראשית, הוא קובע כי שתי המדינות זכאיות לחיות בשלום ובביטחון כשתי מדינות ריבוניות שכנות, ובעצם לבנון גם מכירה בקיומה הלגיטימי של ישראל. המילה "שלום" מוזכרת שוב ושוב בטקסט, בעוד שתי המדינות "מצהירות על כוונתן להביא לסיומו המוחלט של הסכסוך... ובכך להביא לסיום רשמי של כל מצב מלחמה ביניהן" – תשתית חיובית ליחסים חדשים. נוסח ההסכם מלמד כי יתכן שבשלטון הלבנוני באמת מאמינים בכניסה לתהליך ארוך טווח מול ישראל שבסופו ממתין הסכם שלום אפשרי.
הכי מעניין
שנית, ישראל מצהירה שאין לה שאיפות טריטוריאליות בלבנון – אקט חשוב מבחינה דיפלומטית והיחסים הבינלאומיים, לא רק מול לבנון ומדינות האזור, אלא מול העולם בכלל.
שלישית, הצבא הלבנוני מקבל אחריות מלאה להחזיר ריבונות על כל שטח לבנון – סעיף שתלוי בפירוק חיזבאללה מנשקו.
כאן אנחנו מגיעים לשני הסעיפים החשובים ביותר:
קודם כל, לפי המסמך צה"ל לא מתחייב ללוח זמנים כלשהו לנסיגה מלבנון, אלא ליציאתו מתא שטח רק כאשר הוא נקי מחיזבאללה באופן מאומת. כל עוד זה לא המצב, ממשלת לבנון מכירה בזכות של צה"ל לשלוט בחלקים משטחה (צה"ל שולט בכ-5.5% משטח המדינה) כדי להגן על ביטחונם של אזרחי ישראל.
באותו עניין, פקיד במחלקת המדינה האמריקנית אמר להארץ כי טענת איראן לפיה מזכר ההבנות (MoU) בין איראן לארה"ב קבע נסיגה ישראלית בתוך 60 יום מלבנון לא נכונה. בראיית האמריקנים, המזכר לא התייחס לנסיגה מהשטח, אלא להשבת הריבונות לממשלת לבנון, קרי שרק לה יהיה נשק.
מדובר במהלך שאמור לאפשר לישראל להמשיך לשמור על הביטחון לצד ערובה דיפלומטית שנותנת לה לגיטימציה מוחלטת לכך. ברגע שישראל מחויבת להסיג את כוחותיה רק בהתאם למצב בשטח ולא בהתאם ללוח זמנים מסוים, יהיה קשה יותר לבוא אליה בטרוניה בעניין.
בנוסף, פרט ללבנון ולישראל לאף צד שלישי אסור להפעיל כוח באזור.
צירוף שני הסעיפים הללו יוצר מצב שבו ישראל היא הערובה המעשית לריבונות הלבנונית באזורים שבהם צבא לבנון חלש מדי. כלומר, ההסכם מגדיר את ישראל ולבנון כשותפות למאבק נגד האויב המשותף - חיזבאללה ואיראן – שלהן אסור להם להפעיל כוח. הסירוב של חיזבאללה לקבל את ההסכם, גם באופן הצהרתי מקבע את התפקידים החדשים של כל אחד מהשחקנים.
לא זו אף זו, ההסכם כולל נספח ביטחוני המפרט את הצעדים המעשיים ליישום ההסכם. הוא נותר חסוי, אך עיקריו פורסמו בבלומברג. לפי הדיווח, צבא לבנון מתחייב לפרק את חיזבאללה ושאר הארגונים מנשקם, כך שלא תהיה להם יכולת צבאית בלבנון ורק לאחר מכן ישראל תיסוג בהדרגה מתאי שטח.
בנוסף, כמה פרטים נוספים של הנספח הודלפו לערוצים 12 ו-i24. מהדיווחים עלה כי ממשל עאון הסכים לכך שהנסיגה הראשונית, ה"פיילוט", תהא מנקודה אחת בלבד - זוטר אל-ע'רביה שבמרחב נבטיה ושהנסיגה הזו לא צפויה להתרחש בקרוב ועשויה לקחת שבועות. בנוסף, הוסכם כי צה"ל יבדוק פיזית שצבא לבנון אכן פירק את תשתיות חיזבאללה.
אגב, לדידי הדלפת תוכן הנספח מקימה ביקורת נוקבת על ממשלת לבנון בתוך המדינה ובכך מסייעת לחיזבאללה ואיראן להשיג תמיכה, מה שפוגע בסיכויים למימושו, בעוד קולות רבים המתנגדים להסכם כבר נשמעים בארץ הארזים.
הסכמות לחוד ומציאות לחוד: הבעיות שמציף ההסכם
בשיחת טלפון שהתקיימה לאחר החתימה בין ג'וזף עאון לדונלד טראמפ, אמר נשיא לבנון כי "לבנון תמלא את התחייבויותיה ביישום ההסכם". הבוקר העניק עאון גיבוי פומבי לצבא לבנון, על רקע הביקורות בנוגע להסכם. ראש הממשלה הלבנוני, נוואף סלאם, ציג את הסכם המסגרת כמנגנון שיבטיח את הריבונות הלבנונית הטמונה בנסיגת ישראל לצד יישום החלטה 1701 ובפירוק חיזבאללה מנשקו.
ראש מערך התקשורת של הכוחות הלבנוניים, צ'ארלס ג'אבור כינה את המהלך כהסכם "טבעי" – בחירת מילים מכוונת שלעומק מבקשת להכשיר את הלבבות וממסגרת את המסמך כהסכם נורמליזציה, ולא ככניעה. לדבריו, ההסכם מוכיח כי לבנון השיבה לעצמה את הריבונות שנלקחה ממנה לפני שישה עשורים.
אלא שבכל הכבוד לעמדת ממשלת לבנון, עד שיוכח אחרת הריבון במדינה בפועל הוא חיזבאללה, והוא מתנגד בתוקף להסכם.
יו"ר סיעת חיזבאללה בפרלמנט של לבנון, מוחמד רעד, אמר בתגובה להסכם כי "השלטון הלבנוני נכנע באופן מלא לחסות האמריקנית - מדובר בהסכם הרה אסון שיש להתנגד אליו מכל וכל".
דברים דומים השמיעו מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, ומנהיגים נוספים בחיזבאללה ובגופים המקושרים אליו. יו"ר הפרלמנט הלבנוני, נביה ברי, אמר שיישום ההסכם עלול להביא למלחמת אזרחים.
קאסם מאיים במלחמת אזרחים מהרגע שבו עלתה ההצעה לפרק אותו מנשקו. בלבנון עוד זוכרים את מלחמת האזרחים שפשתה במדינה בין 1990-1975, ולא פחות מכך, הם היו עדים מקרוב למלחמת האזרחים האכזרית בסוריה ולהשפעותיה. הישנות של אירוע כזה בלבנון היא התרחיש המאיים ביותר מבחינת עאון וממשלו.
חיזבאללה כשלעצמו הוא ארגון צבאי מיומן ומנוסה לאין ערוך מצבא לבנון, אך יש לו עוד קלף מנצח. לפי הערכות, כ-40% מהחיילים וכרבע מהקצינים והפיקוד הבכיר בצבא הלבנוני הם שיעים, שרבים מהם נאמנים לחיזבאללה.
גורמים לבנוניים המתנגדים להסכם מנסים ליצור תסיסה בקרב הציבור השיעי וכבר פרסמו ציטוטים שנאמרו לכאורה מפי גורמים ישראלים על "טיהור צבא לבנון מגורמים לא נאמנים". גורם ביטחוני לבנוני הכחיש את הפרסומים.
לפי סקר שנערך בסוף מאי בידי חברת מחקר ביירותית, 87.5% מהשיעים בלבנון מתנגדים לפירוק חיזבאללה מנשקו, כאשר שליש מתושבי המדינה הם שיעים. בנוסף, יש לקחת בחשבון את הקשרים הענפים ועתיקי היומין בין האוכלוסייה השיעית בלבנון איראן, שוודאי לא תטמון ידה בצלחת.
בעיתון הלבנוני "אל-מודון" דווח הבוקר כי החתימה על הסכם המסגרת הביאה לניתוק היחסים של איראן עם לבנון. שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י, ביטל את מסעו המתוכנן ללבנון, בו היה אמור לפגוש את הנשיא עאון. אגב, ברפובליקה האסלאמית יש מי שמאמינים שמזכר ההבנות עם האמריקנים – אותו הם מסמנים כהישג – הוא שדחף את ממשלת לבנון לזרועותיה של ישראל, כך שבטהרן מתוסכלים מאוד מהעניין.
צבא ארה"ב אומנם מיועד לאמן את צבא לבנון, אבל זה ידרוש זמן ומוטיבציה אמריקנית לפקח באדיקות על הנעשה בשטח.
בשלב זה לחיזבאללה יש כל כוונה ורצון לשבש את ההסכם והמו"מ בין הצדדים ויש לו גם את היכולת הצבאית לכך. גם איראן, המתנגדת בחריפות להסכם, רוצה לשמור על חיזבאללה ולהבטיח את שרידותו, כמו גם לשמר את הישגיה במזכר ההבנות עם ארה"ב.
המסקנה המתבקשת בשקלול כלל הגורמים האמורים היא שההסכם הנוכחי לא צפוי להביא למיטוט חיזבאללה ולהכרעתו, אבל הוא צעד חשוב במטרה להחליש אותו וכן בעל חשיבות רבה במישור הדיפלומטי.
מי יתקפל?: הזווית האיראנית
בשער הגיליון של מוסף "יומן" השבת הופיעה תמונה מפוצלת של סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די ואנס ומזכיר החוץ, מרקו רוביו, כחלק מכתבתו של אלחנן שפייזר "משבר זהות", שעסקה בכיוונים המנוגדים אליהם מושכים השניים את ממשל טראמפ. באופן נבואי כמעט, הביטוי המובהק ביותר לפערים בין השניים התרחש בלילה שבו פורסמה הכתבה.
שער יומן מהשבת האחרונה | צילום: מקור ראשון
בעוד מזכר ההבנות מול איראן, אותו הוביל ואנס היה חיובי מאוד עבור הרפובליקה האסלאמית, ההסכם שנחתם בחסות רוביו בלבנון מהווה מכה לציר ההתנגדות.
למעשה, ההסכם ממוסס כל מעמד רשמי שהיה לרפבוליקה האסלאמית בהשפעה על לבנון ומדיניותה, וזאת בניגוד להבנות שהושגו במזכר ההבנות ולסיכומים שהושגו בעקבותיו.
ההסכם בין ישראל ללבנון מבקש להוציא לא רק את חיזבאללה אל מחוץ למשחק, אלא גם את האיראנים, אך בעוד צה"ל מתוכנן להמשיך לפעול בלבנון ככל שיידרש, כפי שאמר רה"מ נתניהו שלשום, בראייתה של הרפובליקה האסלאמית מדובר בהפרה של המזכר.
בשוויץ סוכם בין היתר על הקמת מנגנון תיאום לבחינת הפרות הפסקת האש, לרבות בלבנון, שהחברות בו יהיו ארה"ב, איראן ופקיסטן. במקביל, בקרוב צפוי להיות מוקם מנגנון לתיאום בין ישראל ולבנון ליישום הסכם המסגרת.
כלומר, האמריקנים מתעתדים להקים שני מנגנוני תיאום שונים, עם חברות שונות בהם ואינטרסים סותרים כשלשניהם תהא סמכות ביחס ללבנון.
חידוש המתקפות בין ארה"ב לאיראן בימים האחרונים הגיע בעקבות מתקפה ישראלית בלבנון שנענתה בסגירה של מצר הורמוז בידי האיראנים ובתקיפת כלי שיט באמצעות כטב"מים.
השר כץ אמר כי ההחלטה להפסיק את תקיפת הבניינים בביירות נבעה מהנחיות אמריקניות. השאלה היא האם כאשר יגיע צעד איראני שנוגד את ההבנות שהושגו במזכר, טראמפ יכופף את איראן או שיילחץ על ישראל להתקפל.
שני הבדלים משמעותיים בין ההסכמים שעשויים לקבוע כיצד ייתפסו בידי הבית הלבן:
- ההסכם עצמו – הסכם המסגרת בין ישראל, לבנון וארה"ב כולל 14 סעיפים יחד עם נספח צבאי, מסמך מפורט ורציני יותר מהסיכומים בין האמריקנים לאיראנים הכלליים יותר ולפחות באופן פומבי אינם מעוגנים במסמך חתום.
- מי חתם עליו? על מזכר ההבנות חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עצמו, בעוד ואנס חתום על הסיכומים שנתקבלו שווייץ. מאידך, הגורם האמריקני שחתם על ההסכם המשולש בסוף השבוע היה דניאל הולר (יועץ מחלקת המדינה) – דמות בעלת מעמד נמוך בהרבה.
כשהפסקת האש פוגשת את המציאות בשטח
בשטח, הפסקת האש עדיין נאכפת באופן חלקי בלבד.
מאז החתימה על מזכר ההבנות בין איראן לארה"ב ב-15 ביוני נפלו בלבנון 8 לוחמים, 7 מהם כתוצאה מפיצוצים, היתקלויות ורחפנים ועוד אחד כתוצאה מהתהפכות רכב מבצעי, האחרון שבהם הוא סרן דוד חזות ז"ל שנפל שלשום.
רה"מ נתניהו אמר אתמול כי ישראל מחזיקה בשליטה בכמה מוקדים בדרום לבנון, ובהם הבופור, אל עוויידה ובינת ג'ביל. נתניהו הדגיש כי לצה"ל נותרה עוד עבודה במרחב והוסיף כי ישראל תמשיך "לעשות את כל הדרוש כדי להשיב את הביטחון לתושבי הצפון".
האופן שבו יפעל מנגנון התיאום בין הצדדים והשיניים שיהיו לו במקרה של הפרה ייקבעו את המשך המהלך. קבוצות מישראל ומלבנון יתכנסו מחדש בשבועות הקרובים כדי לעבוד על הצעדים הבאים של הסדר מקיף יותר.
הרגל המדינית: מה ישראל צריכה לעשות?
בשיחה עם כתבים אמר אתמול (שני) שר הביטחון ישראל כץ שישראל לא תיסוג מאף מקום עד שחיזבאללה יתפרק מנשקו. לפי שר הביטחון, המהלך מקובל על ארה"ב, ומעוגן בנספח להסכם. כץ גם אמר כי צבא לבנון סירב להיכנס בנעלי צה"ל ברכס על טאהר והבהיר כי הסירוב, בצירוף ההבנה בישראל לפיה הצבא לא מסוגל להכריע את חיזבאללה, מובילים לכך שלא מתוכננות נסיגות מלבד מאזורי הפיילוט שהוסכמו.
אגב, כץ ציין כי סיכם עם מפקד פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית (CENTCOM), בראד קופר, שצה"ל לא ייסוג גם מאזורי הביטחון בסוריה וברצועת עזה.
בתגובה להסכם אמר ראש מועצת כפר ורדים שבקו העימות, אייל שמואלי, אמר: "הניסיון מלמד כי האחריות שהוטלה בעבר הרחוק והקרוב על ממשלת לבנון לפעול לפירוק חיזבאללה מנשקו לא מומשה". עם זאת, הבהיר כי "לצד העוצמה הצבאית שצה"ל מפגין, מדינת ישראל חייבת לפעול גם בערוץ המדיני".
קשה להאמין שממשלת לבנון תקבל בשוויון נפש מצב שבו ישראל כובשת חלקים משטחה לאורך זמן, ובתרחיש הסביר שבו חיזבאללה לא באמת מתפרק מנשק – עשויות להתעורר מחלוקות באשר למצב בשטח. כאן המקום להזכיר שצבא לבנון כבר הצהיר בעבר שחיזבאללה פורק באזור שמדרום לליטני, טענה שהוכחה בשטח כלא נכונה.
בעיה נוספת היא שאם ישראל תיסוג מארץ הארזים, חיזבאללה יטען שהוא ניצח וצריך נשק כדי להגן על לבנון; ואם ישראל תמשיך לכבוש חלקים מלבנון, חיזבאללה יטען שעליו להמשיך ולהילחם בישראל למען שחרורה. הבעיה הזו לא צפויה להיפתר באמצעות ההסכם שנחתם.
ישראל מוכרחת להיערך לתרחיש כזה עם ראיות בשטח, וחשוב מכך – במישור המדיני.
במוצ"ש פורסם באל-חדת' הסעודי אייטם שעסק בהפגנות של אנשי חיזבאללה בלנון נגד ההסכם. הקטע שודר תחת הכותרת "הסלמה של חיזבאללה נגד מדינת לבנון היא החלטה איראנית" – הקו הזה קולע בדיוק לנראטיב שישראל צריכה לשמר.
כדי לעשות זאת, ובכך לשמר את ההבנות ההיסטוריות בהסכם והלגיטימציה הדיפלומטית, ישראל תצטרך לפעול בנחישות וברגישות. בנחישות מול חיזבאללה וברגישות מול לבנון: הקפדה על מילוי חלקנו בהסכם, נקיטת מירב האמצעים לבניית אמון הדדי ובוודאי למניעת חיכוך עם כוחות צבא לבנון.
באותה שיחה כאמור בין טראמפ לעאון, ביקר האחרון כי ארה"ב תבטיח את עמידת ישראל בהתחייבויותיה, מה שמעיד על הצורך לבנות אמון בין ירושלים לביירות.
אמצעי נוסף שעשוי לשרת את חופש הפעולה של צה"ל טמון בהרחבת שיתוף הפעולה במידת האפשר – הן ביטחונית והן באופנים כלכליים שונים שיפתו מאוד את לבנון הענייה.
הסכם תיחום הגבול הימי בין המדינות ב-2022 נחתם מבלי שהצדדים אפילו הסכימו לחתום יחד על אותו מסמך פיזי, כשכל צד התנהל בנפרד מול האמריקנים. הפעם - היה טקס משותף באווירה חיובית ותמונה משותפת.
אם וכאשר ההסכם יתממש מים רבים עוד יעברו בליטני, אבל אם ישראל תשחק נכון בקלפים שקיבלה, יתכן שבעתיד נוכל לומר שמדובר בהישג הגדול ביותר של מלחמת חרבות ברזל.