כשהורה מתמודד עם פוסט-טראומה, כל הבית מתמודד איתו

הבית, שאמור להיות המקום הבטוח ביותר עבור ילד, עלול להפוך למקום שבו כולם עסוקים בלנסות להימנע מטריגרים, להתאים את עצמם למצב הרוח או "ללכת על ביצים"

תוכן השמע עדיין בהכנה...

חייל מילואים פוגש את בני משפחתו ברמת הגולן. למצלומים אין קשר לכתבה | מיכאל גלעדי - פלאש 90

חייל מילואים פוגש את בני משפחתו ברמת הגולן. למצלומים אין קשר לכתבה | צילום: מיכאל גלעדי - פלאש 90

בחודש המודעות לפוסט־טראומה אנחנו מרבים לדבר על המתמודדים עצמם, אבל פחות על הילדים שמחכים להם בבית. פחות על בני הזוג שמחזיקים את המשפחה, ופחות על החיים שממשיכים להתנהל בצל ההתמודדות. אלא שפוסט־טראומה אינה משפיעה רק על האדם שנושא אותה, במקרים רבים היא הופכת לסיפור של משפחה שלמה.

עוד כתבות בנושא

א' (שם בדוי), לוחם ששירת מאות ימי מילואים במהלך המלחמה ואב לשלושה ילדים, חזר הביתה פיזית, אך חלקים ממנו נותרו בשדה הקרב. בהתחלה איש לא הבין מה קורה, וגם הוא עצמו התקשה לתת שם למה שעובר עליו. עם הזמן, בני המשפחה החלו להתאים את עצמם למצב החדש: הילדים למדו להנמיך את הטלוויזיה כדי לא להבהיל אותו, ובת זוגו לקחה על עצמה עוד ועוד אחריות כדי למנוע ממנו עומס. בלי שהתכוונו לכך, כולם נכנסו למצב של דריכות מתמדת.

זו אחת התופעות המרכזיות שאנחנו רואים במשפחות המתמודדות עם פוסט טראומה. הילדים ובני הזוג אינם חווים את האירוע הטראומטי בעצמם, אך הם חיים לצד ההשלכות שלו בכל יום. פעמים רבות הם סובלים מחרדה, מבדידות, מתחושת חוסר ודאות או מאחריות שאינה תואמת את גילם.

הכי מעניין

את הפגיעה הזו קשה לראות מבחוץ. לא תמיד יש סימנים ברורים, לא תמיד מדברים עליה, אבל היא קיימת. הבית, שאמור להיות המקום הבטוח ביותר עבור ילד, עלול להפוך למקום שבו כולם עסוקים בלנסות להימנע מטריגרים, להתאים את עצמם למצב הרוח או "ללכת על ביצים".

לכן, לצד הטיפול במתמודד עצמו, חשוב להעניק מקום גם לבני המשפחה. אחד הדברים החשובים ביותר הוא לדבר עם הילדים. ילדים מרגישים הכול. כשלא מסבירים להם מה קורה, הם נוטים למלא את החסר בעצמם ולעיתים אף להאשים את עצמם במצב. שיחה פשוטה, מותאמת גיל, יכולה להפחית חרדה ולהעניק תחושת ביטחון.

לא כל ההתמודדות יכולה להישאר בתוך הבית. לעיתים דווקא המפגש עם אנשים שחווים מציאות דומה הוא זה שמאפשר לילדים ולהורים להרגיש מובנים ופחות לבד. ילדים ובני נוער שחיים לצד הורה המתמודד עם פוסט־טראומה מרגישים פעמים רבות שהם היחידים בסיפור הזה. המפגש עם בני גילם שחווים אתגרים דומים מאפשר להם להבין שהם לא לבד, מפחית את תחושת הבדידות ומעניק מקום בטוח לשתף, לשאול שאלות ולקבל כלים להתמודדות. מתוך הצורך הזה קמו בשנים האחרונות מסגרות ייעודיות לילדים ובני נוער, בהן גם מיזם "אחים בנפש", שמבקשות לתת מענה לאוכלוסייה שלעתים נשארת מחוץ לאור הזרקורים.

עוד כתבות בנושא

ההתמודדות עם פוסט־טראומה היא מרתון, לא ספרינט. ככל שנבין שהפוסט טראומה משפיעה לא רק על מי שנושא אותה, אלא גם על המעגל הקרוב אליו ביותר, כך נוכל להעניק תמיכה טובה יותר לכל המשפחה. כי בסופו של דבר, הדרך לריפוי עוברת לא רק דרך האדם שנפגע, אלא גם דרך הבית שסביבו.