בשבוע שעבר הובא פה מאמר של אחד מוותיקי העולים להר הבית שטען ש"קורבנות הם עניין אחר". הר הבית כן, קורבנות לא. הוא מוכן שבהמשך יהיה לזה מקום, לא כעת, כעת זה הזוי.
עוד כתבות בנושא
גם מי שסבר במשך העשורים האחרונים שהעולים להר הם הזויים, מסוכנים, דוחקי הקץ, מתקשה כיום להסביר באופן רהוט את עמדתו, אחרי שהוכח שדווקא הם, ההזויים המשיחיים, קראו את המפה טוב מכל השפויים והמפוכחים. לכן מוזר לשמוע את מי שבעצמו היה מן ההזויים הללו מתפתל בניסיון להסביר ש"קורבנות הם עניין אחר".
זה מצחיק כי קורבנות הם אותו העניין בדיוק. כי אם מניעים אותנו רק שיקולים ריאליים של רווח והפסד, ואם הטעם האסתטי והפילוסופי שלנו הוא מערבי, אז באותה המידה שקשה להתחבר לקורבנות קשה גם להתחבר להתעקשות דווקא על הר המריבה הזה וארץ המריבה הזאת, שמסבכים אותנו עם כל העולם המוסלמי ועם רוב העולם בכלל. קשה להתחבר לטקס ברית המילה, לשחיטה היהודית, לתפילין ולספרי התורה העשויים מעורות של בהמות. קשה להתחבר לערכי המשפחה היהודיים, ולחוסר השוויון המהותי ביהדות. ועוד ועוד.
הכי מעניין
בעצם, הקושי הוא עם כל התפיסה. מעל לכול, קשה לאדם המערבי להתחבר לרעיון שערכינו ועקרונותינו אינם נובעים מפילוסופיות ומאידיאולוגיות (וקפריזות...) שלנו, אלא מערכים ומעקרונות א־לוהיים שמוכתבים לנו מלמעלה – מההתגלות ומהמסורת.
זאת בעצם ההחלטה שעלינו להחליט: האם לנסות שוב ושוב לחקות ללא הצלחה עמים, מסורות ותרבויות לא לנו, או לתת לא־לוהי ישראל לכוון אותנו באמצעות תורתו למקום שמתאים בדיוק בשבילנו. כבר ניסינו את האפשרות הראשונה, ואנחנו עדיין קיימים רק בזכות יהודים גאים שניסו את האפשרות השנייה. "הציונות היא השיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים", אמר הרצל בקונגרס הציוני הראשון. הסיבה לכך שרוב היהודים הם ציונים ברמה זו או אחרת היא פשוט כי במבחן ההיסטוריה, האפשרות האחרת והנורמלית יותר תמיד התפוצצה לנו בפרצוף.
אנחנו פה רק בזכות יהודים שלפני שני דורות ויתרו על ההתבוללות האסתטית והריאלית, ועם זיעה, רובה ומעדר, ותוך עימות עם כל העולם, בנו עתיד חדש ותקווה חדשה לעמנו, ובעצם לעולם כולו. יהודי שבסך הכול רצה לעלות לרגל בחג היה נידון למיתה ברוב אלפיים השנים האחרונות, ולביזיונות והצקות בלי סוף ברוב העשורים האחרונים. המצב כיום בהר טוב משמעותית רק בזכות אותם רצי אמוק עם שקיות של "אושר עד" המתעמתים עם כל הממסדים.
הדוגמה של הרפורמה המשפטית, שהביא הכותב, היא בהחלט המחשה טובה לכך שרק עם בהירות בערכינו היהודיים והמוסריים נוכל לשמור ולהמשיך את כל הטוב הזה שיצרנו פה, יחד עם א־לוהי ישראל.