חגי סגל בחר לכנות שישה מיליון מאחינו בארצות הברית "בוגדים". זו לא פליטת קולמוס. המילה חזקה מדי, וסגל, שמכיר את כוח המילה, בחר בה במודע, ומשום כך ראוי להתעכב עליה.
עוד כתבות בנושא
בטורו מציע סגל אולטימטום: אם יהודי אמריקה לא יעלו עד 2031, תפרק ישראל את הסוכנות, תפסיק את שליחת השליחים, והרבנות הראשית תחדל לספור אותם בחישובי ההלכה. הוא קורא גם להפסיק את "החנופה" כלפיהם. הבה נבדוק את הדברים אחד־אחד.
"בוגד", בשיח היהודי הפנימי, היא מילה עם משמעות היסטורית. במקורותינו היא שמורה למוסר, למי שבגד בכלל ישראל לטובת מלכויות הזרות, לא למי שמחליט לחנך את ילדיו בניו ג'רזי ועדיין נשאר ציוני בכורסה הנוחה של הגלות, או פרו-ישראלי בלי סיכון אישי במיזם עצמו. לצערי, לעם היהודי יש זיכרון מר עם הקריאה ליהודים אחרים "בוגדים", וזה כמעט תמיד נגמר רע.
הכי מעניין
סגל מזכיר את בן־גוריון כמי שביקר את התפוצות בחריפות. נכון. בן־גוריון קרא לציונותם של יהודי אמריקה "צביעות". הוא נאבק עשרות שנים להביאם הנה. אבל גם ברגעי הזעם החריפים ביותר שלו, בן־גוריון לא קרא ליהודי אמריקה בוגדים. המילה הזאת לא הייתה במילונו. לא משום שהיה עדין, אלא משום שהבין: הוויכוח עם יהדות אמריקה הוא ויכוח משפחתי. בן־גוריון רצה להביא אותם הביתה. סגל מציע לנתק את הקשר.
עוד כתבות בנושא
מז'בוטינסקי לגורדון, מנהיגים ציונים ביקרו את יהדות התפוצות בחריפות, אבל לעולם לא הגיעו לידי גט איתם. קריאת "בוגד" מקדמת את אותו גט כריתות. זה מעשה מנותק מההיסטוריה של עם שמאז ימי בית ראשון מתנהל במתח בין חזרה לארץ ובין חיים בגלות, הרבה פעמים מתוך רצון.
הטענה של סגל ש"די בחנופה" כלפי יהדות אמריקה ראויה לבחינה. על איזו חנופה בדיוק הוא מדבר? מתווה הכותל, שנחתם ב־2016 והוקפא ב־2017, לא יושם עד היום. כל הזרמים היהודיים שאינם אורתודוקסים אינם מוכרים במדינת ישראל ואף נלחמים ומסיתים נגדם. ונזכור שמדובר ברוב המכריע של יהדות אמריקה. ממשלות ישראל בשנים האחרונות העדיפו לבנות ברית אסטרטגית עם ההנהגה הנוצרית־אוונגליסטית מבלי להסתיר זאת, במקום עם הקהילות היהודיות עצמן. ממשלת ישראל מנצלת את המאבק באנטישמיות כדי לקדם אינטרסים פוליטיים וגיאו־פוליטיים על גב מי שבאמת סובל מאנטישמיות, תוך התעלמות מופגנת מהחששות והמנהיגים של קהילות התפוצות.
ישראל לא מתחנפת. ישראל הרשמית סובלת את יהדות התפוצות במקרה הטוב, ומתנשאת ומתנכרת אליה במקרה הרע.
ואשר להצעה לפרק את הסוכנות ולהפסיק את משלחת השליחים: ראוי לשאול מי בעצם משלם את המשכורת שלהם. בעשור האחרון חלק הארי של תקציבי השליחים לתנועות הנוער, לקמפוסים ולבתי הספר היהודיים מגיע מהקהילות עצמן, דרך הפדרציות, קרן היסוד ותורמים פרטיים בקהילות עצמן. השליחים הם תוצר של שותפות, לא של חלוקת צדקה ישראלית. ובשותפות הזאת ממשלת ישראל היא השותפה הקטנה. פירוק הסוכנות לא יעניש את יהדות אמריקה, הוא יסלק את אחד הקשרים המשמעותיים האחרונים שעוד נותרו בין העם היושב בציון ובין יהדות העולם.
כאשר הוא מונה את הנזק הדמוגרפי שגרמה, לטענתו, אי־עלייתם של יהודי אמריקה, הוא כותב: "בעיות המחסור בכוח אדם של צה"ל היו נפתרות למרות השתמטות החרדים, שלפחות חיים בארץ ומסייעים כמיטב יכולתם בפתרון הבעיה הדמוגרפית." שימו לב מה קורה כאן. סגל מכנה את יהודי אמריקה "בוגדים" משום שאינם מגויסים ואינם חיים כאן, ומסביר באותו עמוד עצמו שהחרדים, שגם אינם מגויסים, שרובם המכריע אינו מזדהה עם הציונות, ושרבניהם אסרו את הגיוס בפסקי הלכה, ואף מאיימים בירידה מהארץ - "לפחות חיים בארץ". "לפחות". המילה הזו עושה את כל העבודה.
הפגנת החרדים בירושלים | צילום: AP
ומי שבאמת מודאג מחינוך ציוני, שיתחיל מהבית. כסף רב של משלמי מסים מממן מוסדות חינוך בישראל המחנכים בגלוי נגד ציונות, נגד גיוס, ואם כבר, מדברים נגד הרוב הלא־אורתודוקסי של יהדות העולם. בעיני, סגל מייצר השוואה מעוותת בין יהדות העולם והציבור החרדי. בין אחים מותר שתהיה שפה של כנות וביקורת, אבל פשוט וברור לי שיהדות אמריקה אינה בוגדת בעם ישראל, וגם הציבור החרדי לא. עצם ההשוואה של סגל יגרור פולמוס מיותר ומזיק סביב השאלה מי בוגד יותר. חלילה לנו.
בעיני סגל, מי הבוגדים? חסידי סאטמר או חב"ד? תומכי ישראל הנאבקים באנטישמים ואנטי־ציונים בקמפוסים ובפוליטיקה? שלל הקהילות הדתיות שמקיימות חינוך דתי וציוני, ואף שולחות אלפים להילחם כאן כחיילים בודדים (ובודדות)? "בוגד" היא מילה כל כך טעונה, והשימוש הכוללני הזה כל כך לא אחראי, שיותר ממה שהוא מעליב את יהדות העולם, הוא מגלה את ערוות הכתיבה.
אפשר לדבר בכנות על הצורך האמיתי בעלייה, ואני פעלתי כל חיי הבוגרים לחינוך ציוני ולעידוד עלייה. אפשר להכיר ולהעמיק את הקשר גם תוך כדי ביקורת, כי כך משפחה בריאה מתנהגת. אבל אי־אפשר לקרוא לעלייה ובאותה נשימה לומר על מי שלא עולה (ולא משנה הסיבה) שהוא בוגד.
מדינת ישראל לא תקדם ולא תזרז עליית יהודים על ידי הכינוי "בוגדים".
במקום "בוגדים", ישראלים מסוגלים לקרוא לאחיהם מתוך אחווה, מתוך תורה, ומתוך הכרה שאף פרק בתולדות עמנו לא נסגר טוב כאשר יהודים קראו לאחיהם בוגדים, רק נפתחו פרקים אפלים יותר.
עוד כתבות בנושא
