הבית // בית שכור עם שלושה חדרי שינה ושני חדרי רחצה. החצר נעימה ומאפשרת לילדים להיות הרבה בחוץ. מאחורי הבית יש גם אזור קטן שנראה כמו מערה טבעית, המשמש כיום כחדר כביסה. ג׳וש מדמיין שהמקום יהפוך בעתיד לפינת אימונים.
הבוקר // ג׳וש יוצא לעבודה בערך בשבע בבוקר. רוזלינד קמה עם הילדים בין שבע וחצי לשמונה. הם מתלבשים יחד, אוכלים ארוחת בוקר ואז היא מוציאה אותם למוסדות החינוך - את איתיאל לגן בבת־עין, את טוביה לבית הספרבאלון־שבות.
העבודה // ג׳וש עבד במשך שנים בניו־ג׳רזי כמנהל פרויקטים וגם כחשמלאי, ומאז שעלו לארץ הוא עובד כחשמלאי. רוזלינד היא עובדת סוציאלית מוסמכת, וגם היא צריכה להתחיל את הקריירה מחדש.
עלייה // הם עלו ארצה לפני כחודשיים. המעבר מניו־ג׳רזי ליישוב קטן בגוש עציון הוא שינוי גדול. בניו־ג׳רזי החיים היו מהירים, עירוניים ומאורגנים סביב עבודה ונסיעות. בבת־עין הקצב רגוע יותר, הנוף פתוח והקהילה קטנה ומחוברת.
פרק חדש // הם יודעים שהדרך ארוכה ושיש עוד הרבה מה ללמוד ולהבין על השפה, על מערכת החינוך ועל שוק העבודה. לצד האתגרים הם מרגישים גם תחושת שליחות ושמחה על כך שהם מגדלים את ילדיהם כאן. מבחינתם המגורים בבת־עין הם התחלה של פרק חדש שמחבר בין החלום לעלות לישראל ובין חיי המשפחה שהם רוצים.
אדיסון // ג׳וש גדל באדיסון בניו־ג׳רזי, הילד השלישי משישה במשפחתו. הוא למד בישיבה מודרן־אורתודוקסית, ולאחר סיום התיכון הגיע לשנת לימוד בישראל בישיבת נר יעקב. כשחזר לארצות הברית עבד במשך שנים בניהול מחסנים ולוגיסטיקה, ובהמשך עשה הסבה מקצועית והפך לחשמלאי.
היילנד־פארק // רוזלינד גדלה בהיילנד־פארק בניו־ג'רזי, הרביעית משישה ילדים במשפחה שלה. היא למדה בבית יעקב ולאחר מכן המשיכה ללימודים אקדמיים באוניברסיטת ראטגרס, שם השלימה גם תואר שני. ״במשך שמונה שנים עבדתי עם אזרחים ותיקים וסייעתי להם בהתמודדות עם מערכות הרווחה - סיוע בדיור לבעלי הכנסה נמוכה, קצבאות מזון וביטוחים".
עדה // במשך השנים ג'וש התרחק מהדת והפסיק לשמור מצוות. לאחר מכן חזר ליהדות מתוך חיפוש אישי ורוחני, ולמרות שגדל בבית אשכנזי גילה שהוא מתחבר מאוד דווקא למנהגי עדות המזרח ולמסורת הספרדית. הוא אימץ חלק מהמנהגים בחיי היומיום שלו. מאז שהם יחד הם מספרים ששניהם התחזקו מאוד מבחינה דתית וגם מבחינה רוחנית והמסע הזה הפך לחלק מרכזי מהחיים המשותפים שלהם.
דת // אביה של רוזלינד הוא כירופרקט המתמחה ברפואה פונקציונלית, והיא גדלה בבית עם גישה הוליסטית לחיים ולבריאות. למרות שאמה יהודייה היא גם הייתה בודהיסטית, ולכן רוזלינד גדלה בבית מעט שונה מהמקובל בקהילה היהודית האורתודוקסית. החיבור בין עולמות שונים של רוחניות היה חלק טבעי מהילדות שלה והשפיע גם על המבט שלה על החיים ועל המשפחה.
והשאר היסטוריה // אדיסון והיילנד־פארק סמוכים זה לזה, אבל על אף הקרבה הגיאוגרפית והמעגלים החברתיים החופפים, הם לא באמת הכירו בילדותם. לחבר טוב של ג׳וש מילדות הייתה אחות שהייתה חברה טובה של רוזלינד, כך שהם שמעו זה על זה, אבל דרכיהם לא הצטלבו. מי שחיברה ביניהם בסופו של דבר הייתה אחותה של רוזלינד, סופי. היא פגשה את ג׳וש בחדר כושר, ג׳וש סיפר בדיחה, וסופי אמרה מיד שזו בדיחה שאחותה הייתה אוהבת. ג׳וש ביקש ממנה את מספר הטלפון של רוזלינד. זה היה בינואר 2015, וכעבור כשנה וחצי הם כבר עמדו יחד תחת החופה.
יחד // "לפני העלייה לישראל התגוררנו בהיילנד־פארק והיו לנו חברים וקהילה. איתיאל למד בגן יהודי, וטוביה למד בבית ספר ציבורי כדי לקבל את השירותים והתמיכה שהוא זקוק להם. למרות החיים היציבים הרגשנו שזה לא בדיוק המקום לבנות בו את הבית הרוחני שחיפשנו. ההחלטה לעזוב לא הייתה פשוטה, במיוחד בגלל המשפחה, אך בסופו של דבר הבנו שהמעבר לישראל הוא הצעד הנכון לנו ובעיקר לילדים״.
בחירה // ההחלטה לעלות התבשלה לאורך זמן. במשך תקופה ארוכה הם חיפשו מקום להשתקע בו אבל לא מצאו. הם חיפשו קהילה עם אופי חזק, חיבור לטבע ותחושה של חיים פשוטים ומשמעותיים. במהלך החיפושים שלהם אזור גוש עציון התגבש בתור האפשרות הנכונה ביותר, מקום שמשלב קהילה, טבע ונוף הררי עם תחושת שייכות עמוקה. "נודע לנו על גוש עציון משושנה פורת. היא הייתה מאוד לעזר לאורך כל התהליך, עדכנה אותנו כל הזמן וגם ערכה לנו כמה סיורים".
בת־עין // הרעיון קיבל חיזוק כאשר ג׳וש הגיע לישראל, לחתונה באזור בת־עין. במהלך הביקור הוא החליט להגיע גם ליישוב עצמו, ומהרגע הראשון הרגיש חיבור חזק. הנוף ההררי, השקט והתחושה הרוחנית ביישוב גרמו לו להרגיש שכאן ירצה לגדל את משפחתו. היה לו ברור שזה המקום שהם חיפשו כל הזמן. כאשר חזר הביתה וסיפר לרוזלינד על התחושה שלו הם החליטו לבחון ברצינות את האפשרות לעבור דווקא לשם.
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il