כשבתי הגדולה הייתה בת שלוש התחלנו ללמוד פרשת השבוע. הגענו לפרשת קורח, וקראנו את דברי משה: "קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ, וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹש". הילדה פערה עיניים ואמרה "אוי, הם יישרפו!"
זו אינה הדוגמה היחידה לאסונות שקרו לבני ישראל במדבר. אחרי עשר מכות מצרים, בני ישראל על הים ומצרים רודפים אחריהם. הם שאלו: איפה הגאולה? ארבעים יום אחרי מעמד הר סיני, משה מתעכב לכאורה, הכול נשכח והעם עושה עגל. שנה אחרי הניסים שעברו עליהם במצרים, העם שומע את דו"ח המרגלים ובוכה בייאוש.
בכל המקרים הללו, הטעות הייתה ראייה צרה של המציאות, וזניחת ההקשר ההיסטורי הרחב. דוגמה עכשווית למבט כזה הוא מאמרו של פרופ' עמנואל אטקס.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
בשנת 1867 ביקר בארץ הסופר האמריקני מארק טוויין. בכרך השני של ספרו "התמימים בחוץ לארץ", הוא כתב קינה בשני עמודים על מצבה העגום של הארץ הקדושה. הוא מסכם במילים: "פלשתינה היא שוממה ומכוערת. ומדוע שיהיה זה אחרת? האם הקללה של האל יכולה לייפות ארץ?"
מארק טוויין ראה את הרגע, חז"ל בחנו את ההיסטוריה. רבי אבא אמר (סנהדרין צח): "אין לך קץ מגולה מזה שנאמר 'וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא'". ומפרש רש"י: "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה – אז יקרב הקץ". אכן, אחת־עשרה שנים אחרי ביקורו של טווין הוקמה פתח־תקווה והרי ישראל נשאו פרי לעם ישראל.
במשך אלפיים שנה, כשאומות העולם רצו לרצוח יהודים הם עשו זאת בלי הפרעה. במאה ה־13, כשהצלבנים שחטו יהודים ואנסו את נשותיהם, נשאל מהר"ם מרוטנברג על ידי יהודי מקובלינש שהרג את אשתו וארבעת ילדיו, ולפני שהתאבד עצרו אותו שכניו הגויים, אם יש לו כפרה. תשובתו הייתה: "דבר זה פשט התירא, כי שמענו ומצאנו שהרבה גדולים שהיו שוחטים את בניהם ואת בנותיהם" (שערי תשובות, מהר"ם, ברלין תרנ"א). התקווה היחידה של יהודים אלה הייתה להרוג את בני משפחתם כדי שהגויים לא יתעללו בהם.
לפני פחות ממאה שנה נרצח שליש מעמנו ונזנח על ידי כל העולם, כולל האמריקאים. אנחנו זכינו שכאשר הרוצחים מתעללים בנו אנו הופכים את עריהם לשממה. כשהאויבים מאיימים להשמיד את מדינתנו, אנחנו מכים בהם מכת הרג ואבדן. אנו חוזים בפריחה תורנית, תרבותית וצבאית שכמותה לא הייתה אפילו בימי דוד ושלמה.
האומנם גאולה? רק עיוור חושב שלא.